חוקרים קוראים לבנות תרחישי אקלים של פוסט־צמיחה, המבוססים על רווחה, חלוקה הוגנת יותר של משאבים וצמצום אי־שוויון במקום על הגדלה מתמדת של הייצור
מאמר חדש שפורסם ב־Nature Climate Change מציע מסגרת אחרת לדיון באקלים ובכלכלה: לא עוד הנחה מובנית שכלכלה חייבת להמשיך לצמוח כדי לשמור על רווחה, אלא בחינה של מסלולי "פוסט־צמיחה" שבהם מדינות עשירות מכוונות את הייצור לצרכים אנושיים ולמטרות אקולוגיות. המחברים טוענים כי רוב תרחישי הפחתת הפליטות המקובלים כיום עדיין קושרים בין תוצאות חברתיות רצויות לבין המשך צמיחה כלכלית, ובכך מצמצמים את מרחב הפתרונות האפשריים. (Nature)
חשוב להדגיש שלא מדובר בתרחיש חישובי מלא שכבר מוכיח איך כלכלה עולמית כזאת תיראה בפועל, אלא במאמר מסוג Perspective שמבקש להגדיר עקרונות לבניית תרחישים כאלה בעתיד. לפי התקציר בכתב העת, המחקר מסכם את ספרות הפוסט־צמיחה לחמישה עקרונות ליבה: רווחה, הסתפקות, צמצום אי־שוויון, ארגון מחדש של הכלכלה והתכנסות בין הצפון לדרום הגלובליים. המחברים מוסיפים כי תרחישים קיימים של פוסט־צמיחה או דה־צמיחה נוטים שלא ליישם בעקביות את העקרונות האלה.
לדברי החוקרים, הבעיה במודלים השולטים כיום היא שהם מתארים לעיתים האטה או ירידה בתמ"ג, אבל בלי לשנות באמת מה מייצרים, למי מחלקים את התוצרים ואילו צרכים מקבלים עדיפות. אליושה סלמרשאק, המחבר הראשי מהאוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה, אמר כי פוסט־צמיחה אינו "לייצר פחות באותה מערכת", אלא לשנות מה מיוצר ואיך הוא מחולק, לצמצם מוצרים ושירותים מזיקים מבחינה חברתית ואקולוגית, ולהגדיל ייצור שמיועד לסיפוק צרכים אנושיים ולמטרות סביבתיות. (phys.org)
המאמר קורא גם לשנות את הדרך שבה מודדים הצלחה. במקום להסתמך בעיקר על הכנסה או על היקף הפעילות הכלכלית, החוקרים מציעים להעריך רווחה על פי סיפוק צרכים בסיסיים כמו דיור, בריאות ומזון. במקביל הם טוענים כי תרחישי אקלים רציניים צריכים לכלול צעדים ממוקדי ביקוש, לצד השקעות בטכנולוגיות דלות־פחמן, משום שייצוג של חדשנות רק דרך גידול מצרפי בכלכלה אינו מאפשר לבדוק כראוי את ההשפעה האמיתית של מדיניות פוסט־צמיחה.
אחד הרעיונות המרכזיים במאמר הוא חלוקה מחדש וארגון מחדש של הכלכלה כך שתספק לכלל האוכלוסייה רמת חיים בסיסית ראויה, אך תשמור את הצריכה הלא־חיונית בתוך גבולות שמתיישבים עם המגבלות האקולוגיות. המחברים מוסיפים כי לשם כך יהיה צורך בצמצום ניכר של אי־השוויון, וכן בהתכנסות הדרגתית של השימוש במשאבים בצפון ובדרום הגלובליים לרמות שמספיקות לרווחה גבוהה בלי לחרוג מגבולות כוכב הלכת.
עם זאת, החוקרים מודים שהתחום עדיין סובל ממחסור בכלי מידול מתאימים. יאניק אוסוולד מאוניברסיטת לוזאן אמר כי כיום חסרים מודלים שיכולים לשלב כמה מעקרונות הפוסט־צמיחה בבת אחת, כדי להעריך כיצד מטרות חברתיות ואקולוגיות יכולות להתקדם יחד וגם לזהות אינטראקציות שליליות אפשריות. במילים אחרות, המאמר מסמן כיוון מחקרי ותכנוני, אבל לא טוען שכל התשובות כבר ביד.
לצד הפערים, המחברים מצביעים על ספרות קודמת שנותנת בסיס לאופטימיות זהירה. לפי הציטוט שהובא בהודעת האוניברסיטה וב־Phys.org, מחקרים קיימים הראו שעקרונות פוסט־צמיחה יכולים להיות "משני מציאות" גם כשהם מיושמים כל אחד בנפרד. אחת הדוגמאות שמובאת שם היא האפשרות לספק צרכים בסיסיים לכלל בני האדם בפחות ממחצית מכמות האנרגיה והחומרים שנצרכת כיום בעולם.
המאמר אינו מסתיר גם את המחיר הפוליטי. לפי המחברים, מעבר לפוסט־צמיחה ידרוש שינויים עמוקים בסדרים החברתיים, הכלכליים והמוסדיים, ולכן צפוי להיתקל בהתנגדות מצד שחקנים שנהנים מן המערכת הקיימת. עם זאת, הם טוענים שגם תרחישים מוטי־צמיחה מבוססים בעצמם על הנחות מרחיקות לכת, בעיקר על פריסה רחבת היקף של טכנולוגיות פליטות שליליות שעדיין אינן מוכחות בקנה מידה מתאים. מסקנתם היא שההבדל הוא שפוסט־צמיחה מניח שינוי מערכתי ופוליטי שאפשר לפחות לדמיין כמבוסס על הכרעה דמוקרטית, בעוד שהסתמכות על טכנולוגיות לא בשלות נותרת ספקולטיבית.
המאמר, Principles for a post-growth scenario of ambitious mitigation and high human well-being, פורסם ב־13 במרץ 2026 ב־Nature Climate Change. DOI: 10.1038/s41558-026-02580-6
עוד בנושא באתר הידען:
