מדד חדש המבוסס על לחץ פני הקרקע מצביע שההסטה אינה תנודה טבעית, אלא תוצאה של משבר האקלים – עם השלכות על אלסקה ועל דרום־מערב ארה״ב
הקרחונים באלסקה נמסים בקצב מהיר ומאבדים כ-60 מיליארד טונות של קרח מדי שנה. כ-4,000 קילומטר דרומית משם, בקליפורניה ונבדה, נשברים שיאי טמפרטורות ויובש וגובר הסיכון לשריפות. גורם משותף אחד שתורם לשינוי האקלים בשני אזורים אלו הוא הסטת המסלול של סופות החורף מעל האוקיינוס השקט לכיוון צפון. סופות אלה מעבירות חום ולחות מהאזורים החמים של כדור־הארץ לעבר הקוטב, וכשהמסלול שלהן זז צפונה, יותר חום ולחות מגיעים לאלסקה, בעוד האוורור של דרום-מערב ארה"ב נפגע והטמפרטורות עולו
במחקר חדש המתפרסם בכתב-העת המדעי Nature ד"ר רעי צ'מקה מהמחלקה למדעי כדור-הארץ וכוכבי-הלכת במכון ויצמן למדע וד"ר יאני יובל מ-Google Research מראים כי תזוזת הסופות צפונה מתרחשת בקצב גבוה בהרבה מהתחזיות במודלים האקלימיים. יותר מכך, באמצעות מדד חדש המבוסס על לחץ האוויר בפני הקרקע – נתון שנמדד באופן עקבי לאורך עשרות שנים – הם הראו כי תזוזה זו אינה חלק מתנודות אקלימיות טבעיות, אלא תוצר ברור של שינויי האקלים.
"העובדה שהמודלים מפספסים מרמזת שהשינויים הצפויים באזור יהיו דרמטיים יותר מכפי שאנו צופים כיום"
המחקר מצטרף לשורת עבודות קודמות של ד"ר צ'מקה המצביעות על מגמה מדאיגה: הסופות בכדור־הארץ משתנות בקצב מהיר, ולא תמיד המודלים האקלימיים יודעים לשקף זאת. "רמת המוכנות שלנו לשינויי אקלים עתידיים מבוססת על היכולות של המודלים לתת תחזית כמה שיותר מדויקת", מדגיש ד"ר צ'מקה. "העובדה שהמודלים מפספסים את השפעת שינויי האקלים על תזוזת הסופות צפונה בשנים האחרונות ואת ההשלכות על צפון-מערב אמריקה, יכולה לרמוז לנו שהשינויים הצפויים באזור זה יהיו דרמטיים יותר מכפי שאנו צופים כיום".
עדכון, יולי 2026: מחקרם של ד״ר רעי צ׳מקה ממכון ויצמן וד״ר יאני יובל מ־Google Research, שפורסם בינואר 2026 בכתב העת Nature, מראה כי מסלול סופות החורף בצפון האוקיינוס השקט נע צפונה במידה גדולה יותר מזו שמשחזרים רוב המודלים האקלימיים. החוקרים השתמשו במדד המבוסס על הבדלים בלחץ האוויר בפני הים, שעבורו קיים תיעוד היסטורי עקבי יחסית, ומצאו כי התזוזה כבר חורגת מן הטווח הצפוי של תנודות אקלימיות טבעיות. המשמעות האפשרית היא העברה מוגברת של חום ולחות לעבר אלסקה, ובמקביל ירידה בהשפעתן הממתנת של מערכות החורף על דרום־מערב ארצות הברית. המודלים מזהים את כיוון השינוי, אך ככל הנראה ממעיטים בעוצמתו ובהשלכותיו האזוריות.
עוד בנושא באתר הידען:
