חוקרי האוני' העברית חשפו עדויות של שוכני המערות הקדומים בעולם

כלי האבן שחשפו חוקרים מהאוניברסיטה העברית במערה בדרום אפריקה הם העדות העתיקה ביותר לכך שבני אדם התגוררו במערות כבר לפני 2 מיליון שנים

עדויות על שוכני המערות הקדומים בעולם במערת וונדרוורק (WONDERWERK) שבדרום אפריקה נחשפו לאחרונה על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטאות אחרות. החוקרים מהאוניברסיטה העברית, פרופ' חגי רון וד”ר ארי מטמון מהמכון למדעי כדור הארץ וד”ר ליאורה קולסקה הורביץ חוקרת עמיתה באוספי מדעי הטבע, היו חלק מצוות מחקר בין- לאומי בראשותו של פרופ' מיכאל חזן מאוניברסיטת טורונטו. הצוות כלל גם את ד”ר נעמי פורת מהמכון הגיאולוגי הישראלי וחוקרים אחרים מדרום אפריקה וקנדה.

מערת וונדרוורק, אתר מורשת לאומי דרום-אפריקאי, הוא אתר חפירות ארכיאולוגי משנות ה-40 של המאה הקודמת. כחלק מהמחקר המחודש באתר בדק הצוות את המפלס התחתון במערה. במפלס זה נמצאו כלי אבן קטנים שזוהו כשייכים לתרבות האולדובן (OLDOWAN), ותוארכו על ידי החוקרים ל-2 מיליון שנים. לפי ד”ר הורביץ, הממצאים הגיאולוגיים והארכיאולוגיים מעידים שכלים אלו הושארו במערה לאחר פעילות במקום ולא הגיעו אליה באופן מקרי מבחוץ, למשל כתוצאה משיטפון או מפולת. תוצאות אלו מצביעות על כך שבני אדם קדמוניים (הומונינים) שכנו במערות הרבה יותר מוקדם מששיערו עד כה.

מספר מינים של הומונינים חיו בדרום אפריקה לפני 2 מיליון שנים. “המועמד” המתאים ביותר לייצור כלי האבן שנחשפו במערת וונדרוורק הוא ההומו-הביליס, שחי באפריקה לפני 1.7-2.5 מיליון שנים.

פרופ' רון וד”ר מטמון מהאוניברסיטה העברית השתמשו בשתי שיטות תיארוך מתקדמות ובכך קבעו באופן ודאי את גיל המפלס בו התגלו הכלים האולדובנים. הבדיקה הראשונה נערכה במעבדה הפליאו-מגנטית של האוניברסיטה העברית בירושלים. לצורך הבדיקה, השתמש פרופ' רון ב50- דגימות משקע (קרקע) שמקורן במפלסים שונים במערה כולל המפלס התחתון. בעזרת הדגימות הוא תיעד היפוכים במיקום הקוטב המגנטי של כדור הארץ שהיום נמצא בצפון, אך בעבר חלו בו שינויים בתקופות שונות. לאחר שהיפוכים אילו תועדו במעבדה בדגימות מוונדרוורק, הוצלב מידע זה עם רצף ההיפוכים בשדה המגנטי של כדור הארץ המתוארך מאז אמצע המזוזואיקון (לפני כ- 150 מיליון שנים) ועד היום כדי לקבוע את גיל הדגימות.

שיטת התיארוך השנייה נעשתה על-ידי מדידת ריכוז האטומים הנדירים שנוצרים כתוצאה מאינטראקציה בין קרינה קוסמית לבין אטומים על-פני שטח הסלע. לצורך כך הכין ד”ר מטמון דגימות משקע מהמערה, כולל מהמפלס התחתון, לבדיקה במעבדת האיזוטופים הקוסמוגנית שהקמתה נשלמה לפני שנה באוניברסיטה העברית. אחרי הכנה, הדגימות נשלחו למעבדה בארה”ב שבה באמצעות מאיץ חלקיקים נמדד ריכוז האיזוטופים. מתוך ריכוז זה חישב ד”ר מטמון את גיל הדגימה.

שתי שיטות התיארוך נתנו תוצאות זהות המצביעות על גיל של 2 מיליון שנה למפלס הארכיאולוגי התחתון בוונדרוורק. לדברי פרופ' רון וד”ר מטמון “ניתוח תוצאות הגיל נתן תוצאה דו-משמעיות, דבר שהנו יחסית נדיר במחקרים מסוג זה”.

תיארוך של רוב האתרים הארכיאולוגים הקדומים במזרח אפריקה מתבצע על ידי שיטות מבוססות, המסתמכות על תיארוך שכבות בזלת ואפר וולקני שמספק מידע אודות גיל הממצאים. בהעדר פעילות וולקנית מתאימה, שיטות אלו אינן ישימות בוונדרוורק. לכן פרופ' רון וד”ר מטמון נאלצו לחפש אחר שיטות תיארוך חדשות ולמצוא דרך לשלבם. היישום המוצלח של שתי שיטות התיארוך בוונדרוורק יכול להוות מודל לתיארוך אתרים נוספים בדרום אפריקה.

בנוסף, פרופ' רון וד”ר מטמון עובדים על פיתוח שיטות נוספות באתרים פרהיסטוריים אחרים בישראל.