סיקור מקיף

דווקא בגלל שאף אחד לא חקר פירוק החלבונים החלטנו ללכת על זה – דיווח שני משטוקהולם

הרשקו ועמיתו האמריקני פרופ' ארווין רוז מספרים על הימים הראשונים של המחקר שהוביל לתגלית שזיכתה את השניים בפרס נובל, יחד עם פרופ' צ'חנובר שהצטרף כשכבר היה רעיון כללי אבל עדיין לא התגלה המנגנון המדויק

אבי בליזובסקי, שטקוהלם

מימין לשמאל: פרופ' אברהם הרשקו, פרופ' ארווין רוז, ופרופ' אהרן צ'חנובר על במת האולם באוניברסיטת שטוקהולם לאחר נאומי הנובל שלהם. צילם: אבי בליזובסקי
מימין לשמאל: פרופ' אברהם הרשקו, פרופ' ארווין רוז, ופרופ' אהרן צ'חנובר על במת האולם באוניברסיטת שטוקהולם לאחר נאומי הנובל שלהם. צילם: אבי בליזובסקי

העיר חיפה כיכבה במצגות של שני זוכי פרס נובל בכימיה הישראלים. בעיקר בהרצאתו של פרופ' אהרן צ'חנובר, ולאחר מכן התמקדו השניים במנזר שליד בית החולים רמב"ם – המקום שבו עבדו על פיענוח מנגנון האוביקוויטין.
השניים, ושותפם האמריקני פרופ' ארווין רוז, דיברו כ-40 דקות כל אחד על הדרך שהובילה לגילוי, ובמקצת הזמן גם התייחסו לנושא השימוש בתגלית כדי לגלות אסטרטגיה חדשה למלחמה במחלות קשות. פרופ' צ'חנובר אמר כי חוסר ביוביקווטין, כמו גם עודף גורמים כל אחד בשיטתו להתפשטות סוגים מסוימים של סרטן ולכן יש צורך לחקור לעומק את הסוגיה ולנסות למצוא תרופה שתפעל אך ורק בנקודה מסוימת בתהליך שבו מצטרף היוביקוויטין לחלבון המיועד להריסה.
בהרצאתו סיפר פרופ' הרשקו, שפתח את הסדרה וגם זכה במסיבת העיתונאים אחר כך מפרופ' רוז בכבוד כאחראי העיקרי לתגלית, כי הביוכימאים של אז זלזלו בתחום פירוק החלבונים וכי לא היה מקובל אז לפרסם מאמרים מדעיים בתחום. לפיכך ביקש פרופ' הרשקו מפרופ' רוז לבוא אליו לשבתון. לאחר מכן שמרו השניים על קשר ופרופ' רוז אף ערך לקבוצתו של פרופ' הרשקו סמנירי קיץ בארה"ב.
בקיץ בשנצ 1979, הצליחו אנשי הצוותים של שתי המעבדות (בנוסף לצ'חנובר, הביא עימו הרשקו לסמינר קיץ גם חוקרים נוספים במעבדתו). עוד באותו קיץ בודדו החוקרים אנזים מסוים,שלימים הם קראו לו האוביקוויטין כי אחת התכונות שלו היתה שהוא נצמד לסוגים רבים של חלבונים.

פרופ' צחנובר הדגיש כי בשנות הארבעים ואף בשנות השבעים היו רבים מהחוקרים משוכנעים שאין קשר בין החלבונים שנכנסים לגוף במזון לבין החלבונים בתוך הגוף, וכי החלבונים במזון רק מתפרקים לצורך הפקת אנרגיה בעוד החלבונים בגוף נשארים יציבים, אבל אף אחד לא ידע להסביר מדוע יש בגוף חלבונים המתפרקים בתוך דקות בעוד האחרים מתקיימים ימים רבים. רק אחר כך התברר שהגוף כל הזמן בונה ומפרק חלבונים וכי מה שנראה יציב הוא בעצם חלבון שהגוף כל הזמן יוצר ומפרק ושומר על רמה קבועה ממנו. פירוק חלבונים מתחרש בעת חלוקת התא, בעת פירוק המזון, וגם בתהליכי בקרה."

"לסטודנטים הלומדים ביוכימיה של היום יותר קל", אמר פרופ' אהרן צ'חנובר בתשובה לשאלת כתב במסיבת העיתונאים שהתקיימה אתמול לאחר נאומי שלושת הזוכים בפרס נובל בכימיה באוניברסיטת שטוקהולם. הסיבה לדבריו: .הם לא צריכים לטהר אנזימים כדי להשתמש בהם לניסויים. היום הם פשוט לוקחים את האנזימים המוכנים ומשתמשים בהם בניסוי ואולם, מבחינות אחרות הרבה יותר קשה כי השאלות שעומדות בפני המדע היום הרבה יותר קשות, לפיכך הם צריכים להשתמש בשיטות אחרות. בכל אופן הסטודנטים היום מאוד מבריקים ואני לומד מהם. הבעיה היחידה היא שהם מתפזרים ואני צריך פעם בחודש לאפס אותם, לנפות את רוב הדברים שעשו באותו חודש, להשאיר אותם עם הגלעין ולאפשר להם להמשיך הלאה משם."
השלושה נשאלו על התפקיד של מורה טוב, וצ'חנובר אמר שאכן היה לו מורה טוב, אך המדע לא מתקדם רק בזכות מנטורים אלא בזכות עבודה קשה והמשכיות. לדבריו, לפני שהלך לעשות את הדוקטורט הוא חקר את חבריו של הרשקו בירושלים ואז החליט לעבוד איתו. גם היום הוא חוקר את הדוקטורנטים המבקשים לעבוד איתו כדי לדעת את רצינות כוונתם. "אני לא אקבל מישהו שסתם יעבור ליד המעבדה ויבקש אותי כמנחה שלו בלי שידע עלי."
בשיחה איתי אמר פרופ' הרשקו כי השבוע גדוש טקסים, יותר מדי לטעמו, וכי הוא מקווה לחזור ביום ראשון למעבדתו, לעבודה.
לאחר מסיבת העיתונאים מיהרו הרשקו וצ'חנובר, ביחד עם חתן פרס נובל בפיסיקה, דייויד גרוס – שלמד בתיכון, ולתואר הראשון והשני בירושלים, אל בית הקהילה היהודית בשטוקהולם להדלקת נרות חנוכה. הטקס בוצע במשותף על ידי הרב האורתודוקסי והרב הקונסרבטיבי וכן על ידי שני החזנים. נראה שבארץ שיתוף פעולה כזה לא היה הגיוני. אגב, בקהילה חברים כ-5,000 יהודים, רק עשרה אחוזים מהם אורתודוקסים.
היום הוא יום חופשי יחסית, פרט לקבלת פנים בבית השגריר הישראלי אביתר מנור. מחר בבוקר, יום שישי תיערך חזרה כללית לטקס חלוקת הפרס ואחרי הצהרים – הטקס עצמו. בערב ייערך הבנקט המסורתי – ועל כך נדווח כמובן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן