חלק מהרצף הגנטי של הדניסובים נשמר אצל אבותיהם של ילידי אוסטרליה ומלנזיה של ימנו, עקב רביית כלאיים. כעת נמצא נמצא שריד של עצם זרוע או רגל של נערה שהעיד כי גם בין הדניסובים והניאנדרטלים התאפשרה מידה כלשהי של רביה הדדית
יחד עם הקבוצה האחות – הניאנדרטלים, הדניסובים הם הקרובים ביותר נכחד קרובים של בני האדם החיים כיום. בעוד הניאנדרטלים מוכרים לנו מאינספור חפירות ארכיאולוגיות ואפילו בדיקות DNA מרחבי אירואסיה, עדויות לקיומם של הדניסובים מסתמכות על ממצאי מחקר במערה אחת ברוסיה – מערת דניסובה שבסיביר. המערה אוכלסה עם השנים על ידי דניסובים, ניאדרטלים ובני אדם מודרניים.
הדניסובים התצפלו מהשושלת שהובילה לבני האדם המודרניים לפני כ-800 אלף שנה ומן השושלת המובילה לניאנדרטלים לפני כ-640 אלף שנה (ויקיפדיה)
למעשה לא ידוע כמעט דבר על האוכלוסיה, משום שהידע שלנו על האדם הדניסובי בא משברי מאובנים שנמצאו במערת דניסובה. חלק מהרצף הגנטי של הדניסובים נשמר אצל אבותיהם של ילידי אוסטרליה ומלנזיה של ימנו, ככל הנראה עקב רביית כלאיים. כעת נמצא נמצא שריד של עצם זרוע או רגל של נערה שהעיד כי גם בין הדניסובים והניאנדרטלים התאפשרה מידה כלשהי של רביה הדדית.
“ידענו ממחקרים קודמים שהניאנדרטלים והדניסובים היו צריכים ללדת מדי פעם ילדים שיהיו בני תערובת”, אומרת ויויאן סלון, חוקרת במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג שבגרמניה, ואחת משלושת מחברי המחקר שהתפרסם בכתב העת נייצ’ר “אבל אף פעם לא חשבתי שיהיה לנו מזל למצוא צאצאים משותפים של שתי הקבוצות”.
החוקרים גילו שבר מעצם ארוכה של נערה שגילה הוערך בכ-13 שנים” אמרה בנס ויולה מאוניברסיטת טורונטו, שותפה נוספת במחקר. קטע העצם נמצא בשנת 2012 במערת דניסובה על ידי ארכיאולוגים רוסים. הוא הובא ללייפציג לצורך ניתוח גנטי, לאחר שזוהה כי העצם מגיעה ממקור אנושי על בסיס הרכב החלבונים שבעצם.
“ההיבט המעניין של הגנום שבדקנו הוא שהוא מאפשר לנו לבדוק כיצד נראה צאצא לאם ניאנדרטלית ואב דניסובי”, מסביר פבריציו מאפסוני במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית. החוקרים קבעו כי האם הייתה קרובה יותר מבחינה גנטית לניאנדרטלים שחיו במערב אירופה מאשר לאדם הניאנדרטלי שחי קודם לכן במערת דניסובה. הדבר מספק הוכחה להנחה שהניאנדרטלים היגרו בין מערב ומזרח איראסיה עשרות אלפי שנים לפני היעלמותם.
למעשה האב היה דניסובי, אבל גם לו היה בעץ המשפחה אב קדמון ניאנדרטלי, וכך מתוך גנום אחד אנו יכולים לזהות כמה אירועים של רביה הדדית בין ניאנדרטלים לדניסובים, אומר בנג’מין ורנוט, אף הוא ממכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולציונית והמחבר השלישי של המחקר.
“מדהים לגלות רצף גנטי של צאצא מעורב של ניאנדרטלים ודניסובים, בקרב קומץ בני אדם עתיקים שהגנום שלהם רוצף” מסביר סוונטה פאבו, מנהל המחלקה לגנטיקה אבולוציונית במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית, והמחבר הראשי של המחקר (וכן זוכה פרס דן דוד לממד זמן עבר לשנת 2017). “לניאנדרטלים ולדניסובים לא היו הזדמנויות רבות להיפגש, אבל כאשר הם עשו זאת, הם היו מזדווגים לעתים קרובות – הרבה יותר ממה שחשבנו בעבר”.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת