מופה הגנום המלא של הממותה הצמרית – עשוי לספק הסבר להכחדתה ולסייע בהשבתה

החוקרים אומרים כי השבתה לחיים של ממותה הפכה לריאלית יותר עם הצטברות הידע הגנומי שלה, אך הדבר יקח עוד כמה עשורים. אך גם בלי ההשבה, התקבלו תובנות מעניינות על המגוון הגנטי של הממותות האחרונות ועל אירוע קודם של כמעט הכחדה לפני כ-250 אלף שנה

צוות חוקרים בינלאומי מיפה גנום כמעט שלם של שתי ממותות צמריות סיביריות. המיפוי החדש חושף את התמונה המלאה ביותר עד כה – לרבות נתונים חדשים אודות ההסטוריה האבולוציונית של המין ועל התנאים שהובילו להכחדתו ההמונית בתום עידן הקרח.
משמעות הגילוי היא שהשבתם לחיים של מינים נכחדו הופכת לאפשרות ריאלית יותר, שניתן יהיה להשיג בתוך עשורים ספורים” כך אומר הגניטקאי האבולוציוני הנדריק פוינר, מנהל המרכז ל-DNA עתיק באוניברסיטת מקמאסטר בקנדה וחוקר במכון לחקר מחלות מידבקות באוניברסיטה.

“בעזרת הגנום השלם ונתונים אלה נוכל להתחיל להבין מה הופך ממותה לממותה (בהשוואה לפיל) וכמה מהסיבות הבולטות להכחדתה, חידה מורכבת וקשה במיוחד” אמר.
בעוד המדענים טענו זמן רב כי האקלים המשתנה וציד בידי בני אדם היו הגורמים העיקריים להכחדת הממותות, הנתונים החדשים מרמזים על קיומם של גורמים רבים ששיחקו תפקיד בהסטוריה האבולוציונית הארוכה שלהם.
חוקרים ממקמאסטר, ביה”ס לרפואה של אוני’ הארוואד, המוזיאון השבדי להסטוריה של המדע, אוניברסיטת שטוקהולם ואחרים ייצרו גנום באיכות גבוהה מדגימות שנלקחו משרידיהן של שני זכרי ממותות צמריות שחיו בהפרש של כ-40 אלף שנה זה מזה. האחד חי בצפון מזרח סיביר, וגילו מוערך בכ-45 אלף שנה. השני, שמעריכים כי נמנה על אחת האוכלוסיות האחרונות חי לפני כ-4,300 שנה באי וראנגל באוקיאנוס הארקטי, השייך אף הוא לרוסיה.
“גילינו כי הגנום מאחד הממותות האחרונות מציג שונות גנטית נמוכה ועדות מובהקת לרביית קרובים, ככל הנראה בשל מספרם המועט של הממותות שהצליחו לשרוד על האי וורנגל ב-5,000 השנים האחרונות לקיומו של מין הממותות.” אומר לאב דאלן, פרופ’ לביו-אינפורמטיקה וגנטיקה במוזיאון השבדי להסטוריה של הטבע.

המדענים השתמשו בטכנולוגיה מתקדמת כדי לפענח פיסות מידע ו-DNA שבור במיוחד שנותר מהמינים העתיקים, לצורך פיענוח וריצוף הגנומים. באמצעות ניתוח זהיר, הם קבעו כי אוכלוסית בעל החיים סבלה והתאוששה מירידה חדה לפני 250-300 אלף שנה. ואולם, החוקרים אומרים, ירידה חדה נוספת בגודל האוכלוסיה התרחשה בסוף תקופת הקרח וסימנה את הסוף.

“התיארוך של דגימות אלה מראה שבתקופה שבה המצרים הקדמונים בנו את הפירמידות עדיין חיו ממותות על האי” אומר פוינר. הנתונים האיכותיים יכולים לסייע לנו להבין את הדינמיקה האבולוציונית של הפילים בכלל ולסייע במאמצים למניעת הכחדתם”.
איסוף הממצאים החל בשנת 2006 כאשר הם מיפו לראשונה מיפוי חלקי של גנום הממותה, באמצעות DNA שמיצו מגופה שהתגלתה בקרח העד ביוקון ובסיביר.
המחקר התפרסם בכתב העת Current Biology.

עוד בנושא באתר הידען:

• בסיביר התגלתה גופת ממותה שדם זורם ממנה
• הידיעה הקודמת בנושא על פינוח גנום הממותה – ממצאי ביניים של אותה הקבוצה, משנת 2008
• מתי נכחדה הממותה?
• ביפן מנסים להחזיר את הממותה