סיקור מקיף

קנאות משיחיסטית "מכושפת" הולידה את מסורת ל"ג בעומר

רבי שמעון בר יוחאי היתה דמות מאד מצויירת בספרות התלמודית. הוא לא נמנה, ולא בכדי, עם קבוצת החכמים, חברי הסנהדרין, שלאחר חורבן הבית השני ב-70 לספ' זכו להוביל מרכזים יהודים קהילתיים ברחבי הפרובינקיה יהודה. הוא היה הפחות רציונלי בחבורה

הילולת ל"ג בעומר במירון בשנת 2017. צילום: דוד כהן, shutterstock
הילולת ל"ג בעומר במירון בשנת 2017. צילום: דוד כהן, shutterstock

מדי שנה בשנה תופס רבי שמעון בר יוחאי, רשב"י, מקום מרכזי בהווית ל"ג בעומר כדמות הדומיננטית בהילולה שבהר מירון. דמותו נקשרה במיתוס של מרד בן כוסבה וננסה כאן להציג את קווי דמותו ואת תפיסת עולמו, שהיתה אולי, יחד עם מורו ורבו רבי עקיבא, אחת הסיבות המרכזיות לעצם היציאה למרד האבוד ולתוצאות הקשות שניחתו על הציבור היהודי לאחר דיכוי המרד בשנת 135 לספ'.

רבי שמעון בר יוחאי ובקיצור רשב"י היתה דמות מאד מצויירת בספרות התלמודית. הוא לא נמנה, ולא בכדי, עם קבוצת החכמים, חברי הסנהדרין, שלאחר חורבן הבית השני ב-70 לספ' זכו להוביל מרכזים יהודים קהילתיים ברחבי הפרובינקיה יהודה (יודאייה) כמו רבן יוחנן בן זכאי, רבן גמליאל, רבי יהושע בן חנניה, רבי עקיבא, רבי חנינא בן תרדיון ואחרים.

רשב"י היה בין אלה שמצאו עצמם ב"כרם דיבנה" יחד עם סוללה רצינית של חכמי סנהדרין בעלי שיעור קומה גבוה כמו רבי יהושע, רבי יוסי הכהן, רבי אלעזר בן ערך ועוד, כולם בעלי גישה פרגמטית פרו-רומית וליברלים בתפיסת עולמם, כולם … למעט רשב"י.

רשב"י הוצג ומוצג כאנטגוניסט אובססיבי להנהגתו של רבן גמליאל דיבנה, מי שירש את רבן יוחנן בן זכאי בהנהגת המרכז היבנאי כנשיא שנהנה מתמיכה רומית ולפחות לא מהצקת השלטון הרומי.

רשב"י ראה ברבן גמליאל,הנצר הלגיטימי של משפחת הנשיאות היהודית מאז ימי הלל ושמאי כדמות לא ראויה ואפילו כלא לגיטימית למושב הנשיאות. מה היה איפוא לרשב"י להתייצב נגד יורש השושלת הנשיאותית הלגיטימית הנ"ל? ובכן רשב"י ראה בו משת"ף בזוי של השלטונות הרומיים. והאמת היא שרבן גמליאל החליט באומץ לב וללא מורא ומשוא-פנים לעקור מן השורש תופעות של מרדנות אנטי-רומית וזאת בשל המכה הצורבת שהנחיתו הרומאים על הציבור היהודי ובעיקר – בשל חורבן בית המקדש על כל מה שמסתתר מאחורי העלמותו הפיזית והשלכותיה התיאולוגיות והנפשיות, כגון ריבוי מקרי ההתאבדויות בקרב המיואשים ובכלל תחושות ההתאיינויות. ולא פחות מכך ראה בחומרה את האסון הנ"ל שנגרם, בין השאר כתוצאה מהמרדנות הקנאית צמאת הדם נגד הרומאים.

מדורת ל"ג בעומר, 2015. מקור: Yahel7777.
מדורת ל"ג בעומר, 2015. מקור: Yahel7777.

כתוצאה מכך נתפס המנהיג, הנשיא רבן גמליאל, בעיני רשב"י כדמות מסוכנת והרת אסון לציבוריות היהודית בארץ ישראל. אז מה עשה הנ"ל בנידון? החליט להמעיד את נשיא הסנהדרין (רבן גמליאל) בסוגיה בעייתית, שולית לכאורה אך טומנת בחובה זרע של פורענות. הכוונה לנושא השאלה: האם תפילת ערבית הינה רשות או חובה? בבחינת שאלה עקרונית ובעלת משמעות רבה, וכך מתייחס לנושא התלמוד הבבלי כדלקמן: "מעשה בתלמיד אחד (והכוונה לרשב"י, שהיה אז – כנראה לקראת שנת 113-110 לספ' או שנים קודם לכן – צעיר לימים) שבא לפני רבי יהושע (בן חנניה) (בר הפלוגתא הידוע של הנשיא רבן גמליאל). אמר לו (שאל אותו): תפילת ערבית, רשות או חובה? אמר (ענה) לו (רבי יהושע): רשות. (לא נחה דעתו של רשב"י מתגובת רבי יהושע ביודעו מהי עמדתו בנידון, ועל כן:) בא לפני רבן גמליאל (ו)אמר לו (שאל אותו) : תפילת ערבית, רשות או חובה? אמר (ענה) לו: חובה. אמר לו (פנה רשב"י אל הנשיא ותמה) : והלא רבי יהושע אמר לי רשות …" (תלמוד בבלי ברכות כז עמ' ב). רשב"י הצליח בכך להעמיק את שורש הסכסוך הקלאסי בין הנשיא לבין רבי יהושע, כששניהם היו פסולים בעיניו הקיצוניות כתומכים בשלטון הרומי, מה שהביא בהמשך להדחתו של רבן גמליאל מן הנשיאות באופן זמני, ומה שהצביע על דרכו הקיצונית, השפלותית משהו של רשב"י.

את גישתו הקיצונית חיזק רשב"י מעצם היותו תלמיד מובהק של רבי עקיבא, המעין-המנהיג האידיאולוגי של מרד בן כוסבה ברומאים (135-132 לספ') מחד ושל רבי יהודה בן בבא הקנאי מאידך ש"סמך" אותו בסתר בניגוד לגזירות הרומאים כנגד סמיכת חכמים, כלומר מינה אותו ל"תלמיד חכם" בבחינת תואר בעל משמעות פוליטית ורוחנית. אותו רבי יהודה כמו גם רבי עקיבא נחשב לאחד מ"עשרת הרוגי מלכות", היינו בעלי גישה קנאית, משיחיסטית משהו, ותומכי עמדה מרדנית כנגד הרומאים.

נציץ איפוא לפרשה מאד מעניינת בזיקה למרד בן כוסבה ולעמדתו של רשב"י בנידון. מטווה הסיפור, בין אם התרחש ובין אם לאו, נארג כך דומה ערב פרוץ המרידה, וכך הוא מופיע בתלמוד הבבלי: " … דיתבי (כשישבו יחד) רבי יהודה (בר אילעי) ורבי יוסי (בן חלפתא, כנראה מהעיר allepo הקדומה הבבלית, חאלב של היום בסוריה) ורבי שמעון (בר יוחאי), ויתיב (וישב) יהודה בן גרים גבייהו (לפניהם, לצידם, ואולי מאחוריהם). פתח רבי יהודה ואמרה (אמר): כמה נאין (נאים) מעשיהן (מפעלותיה) של אומה זו (והכוונה לרומא)? (ומיד ענה) – תקנו (הקימו) שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות, רבי יוסי שתק (כנראה שהתלבט בין לבין). נענה רשב"י ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמם. תקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהם מכס" (שבת לג עמ' ב).

גישתו המרושעת איפוא של רשב"י היתה מיועדת להכפיש ולרסק את שמה של הקיסרות הרומית, ולפסול כליל את הלגיטימיות שבשלטונה, כשהוא, לכאורה דובר אמת, אך מדגיש רק חלק קטן, זערורי משהו, שהוא בסופו של דבר פועל יוצא אם כי משני לחלוטין. מפעלותיה העירוניים של רומא ברחבי האימפריום היו לשם דבר בכל העולם, וזכו, כך על פי תעודות מקומיות, לתעודת שבח מפי המקומיים. ובל נשכח שפעולות אלה שקמו את כלכלת יהודה לאחר המרד ובפרט באותם מבנים שנפגעו במרד על ידי הקנאים.

בא איפוא רשב"י לנעץ את שמה של רומא באופן די נבזי כדי לעשות נפשות למרדנות האנטי-רומית. וזאת לא הרבה שנים לאחר מרד התפוצות היהודיות בימי הקיסר טריאנוס ומספיק שנים לאחר המרד הגדול והמכות הקשות שניחתו על הציבור היהודי בעיקר עם חורבן הבית השני.

מגמה זו ודומותיה נשמעו בקרב הקבוצות הקנאיות שפעלו בתקופת המרד הגדול ואחר כך משחדרו לירושלים גופה לפני הידוק המצור הרומי סביבה וערכו בעיר מעשים תפלצתיים נוראים שכל אוזן תזדעזע וכל עין תגיר הדמעה, כגון שחיטות המוניות מזוויעות.

הפרשה הנ"ל מתגלגלת בתלמוד הבבלי כדלקמן: מיהר יהודה בן גרים לדווח לרומאים על קיום המיפגש הדרמטי הנ"ל ועל דעותיהם של השלושה. נשמע קצת מקומם בבחינת הגורם המדווח/המלשין לשלטונות. אלא מאי? לנגד אותו "מלשין" עמדו העדויות הטראגיות ששעקפו את האסונות היהודים בעקבות המרידות, מה ששיקף את עמדת רוב חכמי הסנהדרין, ובעיקר אלו שחוו וראו נוכח עיניהם מה היו תוצאות מרד בן כוסבה, ודיווחו נשמע ראוי מכל הבחינות – בבחינת "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו".

תוצאות ה"הלשנה" היו כדלקמן: "אמרו: (אולי חז"ל, אולי שמועה ואולי פסק דינו של הנציב הרומי) יהודה שעילה (שהילל) יתעלה (יזכה לפיצוי כלשהו, אולי פוליטי, ואולי לשיבוח אישיותו), יוסי ששתק, יגלה לציפורי. שמעון שגינה ייהרג. אזל (הלך, נמלט) הוא".

אין הוכחות כלשהן שמעמדו של רבי יהודה שודרג. זאת ועוד, ההגליה של רבי יוסי לציפורי אף היא תמוהה מכיוון שרבי יוסי היה תושב קבע בציפורי ומילא בה תפקיד ציבורי, פוליטי ומשפטי/הלכתי. אביו, יצויין, היה בין ותיקי המתיישבים בציפורי. בספרות חז"ל מסופר כי רבי יוסי היה בין הגורמים המתונים והממתנים לאחר מרד בן כוסבה, כך ששתיקתו היתה מובנת על רקע אישיותו, מה עוד שלא היה מעוניין להתעמת בנידון עם רעו, רשב"י. גם התפקיד הפוליטי/שיטורי שהוטל עליו על ידי הרומאים לא היה מובן אלא על יסוד עמדתו כלפי הרומאים ולא בבחינת עונש או תפקיד כפייתי כגון "אנגריה" או "ליטורגיה" כמופיע בספרות חז"ל.

ורשב"י, מה עלה בגורלו? ריחפה עליו אשמה קשה של המרדה ובתקופה שרומא היתה מאד רגישה לנושא זה בעיקר על רקע המתיחות הקלאסית בינה לבין הממלכה המסופוטמית המתעוררת, ועל כן בקשו השלטונות הרומיים את נפשו של זה, וניזכר במשפטו של ישוע הנוצרי נוכח הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס שכה חפץ להדביק לו, לישוע הפציפיסט, אשמה של המרדה בכנותו אותו בשם "מלך היהודים" (rex iudaiorum) לאמור: מורד במלכות/בקיסרות הרומית – מהלך שדינו אחד, דין בזוי של צליבה למוות.
קודם שנעסוק בקביעת המועד הכרונולוגי של אותו מפגש בין שלושת חברי הסנהדרין הנ"ל ובנוכחות יהודה בן גרים, ואולי דווקא כדי להגיע לאותו קו כרונולוגי, נמשיך בתיאור גורלו הנ"ל של רשב"י לאחר שריחף על ראשו גזר דין מוות מאת השלטונות הרומיים. ובכן רשב"י, ה"גיבור", ירד למחתרת ונמלט יחד עם בנו אלעזר ברבי שמעון למערה, בה התחבאו תריסר שנים וניזונו כל העת מפרי עץ החרוב וממעין טמיר הרוו את צמאונם. וכמה שזה מזכיר את פרשת בריחתו של אליהו מפני רוגזם של אחאב ואיזבל למערה בחור (חרוב!), ואולי כדי להעצים את עצם מעשהו ומעשיו של רשב"י ולקדשו במעטה של נבואתיות אלוהית, וגם בחירת תריסר השנים כמספר אפונימי מיתולוגי אינו מקרי.

ומכאן לתאריך – מקץ התחבאות השניים במערה 12 שנים, הגיע למקום המחבוא לא אחר מאשר אליהו הנביא ובישר לרשב"י ולבנו כי הקיסר הרומי (והכוונה כנראה להדריאנוס, שבימיו פרץ מרד בן כוסבה : 135-132 לספ') נפטר וגזירותיו האנטי-יהודיות בטלו מאליהן, ועל כן בני חורין השניים לצאת ממקום מחבואם ולחזור לשגרת חייהם. קשה גם כאן, כבדרך אגב, שלא להיזכר בפרשת התמנותו של רבן יוחנן בן זכאי לריש מתיבתא ביבנה ולמצילה המיתולוגי של היהדות במהלך פגישתו הדרמטית עם הקיסר הרומי ווספסיאנוס (70/69 לספ') כשהוא מנבא לו על קיסרותו במותו החטוף של קודמו לכס הקיסרות. הזיקתיות בין הארועים הנ"ל, כך דומה, אינה כלל מקרית.

ונחזור לענייננו: קביעת מועד המפגש ההיסטורי בין רבי יהודה, רבי יוסי ורשב"י, הינה משמעותית בזיקה למרד בן כוסבה. במקורות כאמור מסופר כי רשב"י ובנו הסתתרו במערה 12 שנה. נכון או לא נכון אין זה רלוונטי, הגם שאין להסתמך אפריורית על ציון צבר של שנים בספרות חז"ל. מה שכן הוא ראוי להסתמך על ציון פטירתו של הקיסר הרומי הדריאנוס, גוזר הגזירות הידועות. הלה "השיב ליופיטר את נשמתו" בשנת 138 לספ', ואם נגרע ממועד זה 12 שנים נגיע לשנת 126 לספ', 9 שנים למניין שנות התקסרותו של הדריאנוס, וזה מתאים מאד לדמותו, לאופיו ולמדיניותו של הדריאנוס, מי שנחשב לקיסר "בנאי", לקיסר משקם, שעשה ככל יכולתו על מנת לשקם את האימפריה הרומית לאחר קודמו בשלטון, הקיסר טריאנוס, שהמלחמות והמרידות שפרצו בתקופתו הותירו חורבן והרס ברחבי האימפריה הרומית. וכמה שזה מתאים לסוגיית העימות/הוויכוח בין רבי יהודה שצידד במדיניות הבניה והשיקום הרומיים לעומת רשב"י שפסל זאת מעיקרו של דבר.

עמדתו של נשיא הסנהדרין, רבן גמליאל, על יסוד פרגמטיזם אישי ופוליטי מחד וחשש שמרד נוסף יביא לכיליון העם שביהודה מאידך, היתה ברורה ונחרצת: להתנגד לתפיסות משיחיות, ללחום במחשבי קיצין ובבעלי עמדות אנטי רומיות ופרו מרדניות. גישה כזו איפיינה את שנות העשרים של המאה השניה לספ', למרות שבתקופה זו לא כיהן נשיא גניאולוגי ביהודה עד סוף מרד בן כוסבה (135 לספ'). עמדה כזו נישאה בפי "יורשים" אידיאולוגיים של בית רבן גמליאל כגון רבי יהודה בר אילעי, רבי טרפון, רבי יוסי, רבי יהושע בן חנניה, רבי נחמיה, רבי יוסי בן דורמסקית, רבי יוחנן בן נורי ועוד. אם כן רואים היטב שדעותיו הקיצוניות של רשב"י היו נחלת מיעוט מבוטל בציבור.

בהקשר זה ראוי להזכיר את המסורת שזיהתה את רבי יהושע בן לוי סמוך לקברו של רשב"י פוגש את אליהו המקראי ומברר עימו את סוגיית ביאת המשיח.
זאת ועוד, ביודענו, לאחר ויכוחים מרים בין היסטוריונים, שמועד הקמתה של איליה קפיטולינה בירושלים כתהליך בניה ממושך, לא היה בבחינת תוצאת המרד אלא אחת הסיבות לפריצתו, ניתן גם בהקשר זה לראות בהכנות להקמת איליה קפיטולינה ובמהלך בנייתה גם זיקה לאותו ויכוח הנ"ל בין חברי הסנהדרין, כשלרשב"י נודעה הגישה האנטי-רומית המובהקת.

כמו כן אותו ויכוח של שנות ה-20 של המאה השניה לספ' כרוך גם במתחים שנתגלעו בין חברי סנהדרין בהקשר לפטירתו של רבן גמליאל דיבנה ובהעדר יורש בוגר (רשב"ג), ומה שבא גם לידי ביטוי בכינוס המפורסם בבקעת בית רימון, כשמול הגורמים שצידדו אז במרידה ברומאים ניצב רבי יהושע בן חנניה כסלע איתן והדף את הרעיונות המרדניים בהצלחה רבה.

איני יכול לומר בוודאות האם ניתן היה להכתיר את רשב"י כאידיאולוג הרוחני, הקנאי של מרד בן כוסבה, אולם ברור לאור הנתונים דלעיל, כי היה בין המובילים המרכזיים, הקנאים, המשיחיסטים משהו, לטובת התפרצות המרד, וזאת, יצויין ויודגש, מבלי לקחת בחשבון מהו המחיר שעלול הציבור היהודי בארץ ישראל, זה שליקק את פצעיו הקשים לאחר המרד הגדול ובמידה מסויימת לאחר מרד התפוצות בימי טריאנוס, לשלם היטב, כפי שכך היה כפי שכך התרחש.

רשב"י יצק מים על ידי רבו, רבי עקיבא, מי שנחשב לאידיאולוג הרוחני המרכזי של מרד בן כוסבה, והוא-הוא, היחיד, יצויין, שזיהה בבן כוסבה שיוך משיחי, ובאומרו: "דין הוא (זה הוא) מלכא משיחא (מלך המשיח)" (תלמוד ירושלמי, תעניות, פרק ד' סח עמ' ד), ולמול חכמי הסנהדרין שדנו את בן כוסבה, על פי המסורת התלמודית (תלמוד בבלי, סנהדרין צג עמ' ב) למיתה על שום שהצהיחר על עצמו כמלך המשיח והתחזה לדמותו.
על רבי עקיבא מסופר כי היו לו תריסר ריבוא תלמידים מגבת ועד אנטיפרס (כנראה אנטיפטריס) וכלם מתו "בפרק אחד" כלשון הגמרא (תלמוד בבלי יבמות סב עמ' ב), ולא מעט מלומדים וחוקרים שלו קטע כזה כמוצאי שלל רב כאילו תלמידי רבי עקיבא תמכו במרד בן כוסבה ואף הצטרפו אליו ומתוך כך מתו במלחמה. וכבר הערתי כמה וכמה פעמים באחד ממאמרי על מרד בן כוסבה ב"הידען", כי הללו "שכחו" לעיין בכל הטקסט התלמודי וממנו למדים עך כי נפטרו בשל מגפה קשה שפרצה באזור על בסיס אוכל נגוע. בכל מקרה מותם בדרך של מגפה נראה היה כעונש האל ("שנאת חינם"), כמו גם האגדה שבן כוסבה נענש על ידי האל בהכשת נחש בשל חטא ההיבריס (גאוות היתר והתרסתו כלפי האל).
כך או כך, מגפה או לא, הטקסט מלמד/מרמז על עמדת חברי הסנהדרין כמעט כולם כנגד המרידה והמורד. מה שמייתר את רשב"י ואת רבי עקיבא כמיעוט שבמיעוט. ולא בכדי סורב רשב"י נמרצות להיכלל כחבר סנהדרין.
קיצוניותו של רשב"י התבטאה גם בעמדתו האובססיבית השלילית כלפי העיסוק בעבודה בכלל העלול לפגום ולו במעט בעיסוק בתורה. ועד כדי כך שהשתמש בכוח מאגי (נעיצת עין מכשפת) על מנת להביא לשריפתם של מספר יהודים, ש"משום מה" התבטלו מתורתם. גישה זו (הפקרת הפרנסה לטובת עיסוק בתורה) החריפה כך דומה את היחס כלפיו עד שהתרצה וציין, כמעט באילוץ, כי "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (תלמוד בבלי, נדרים מט עמ' ב), בבחינת אמירה בעל כפל משמעות.

רשב"י נחשב לדמות מסוכנת משהו, ובעיקר בתקופה שבה התרככו עד למאוד מערכות היחסין בין היהודים לרומאים ובעיקר בהנהגה, ועל כן נדחק מכל מעמד פוליטי וחברתי. היו כמובן שחששו מפני כוחו המאגי, הכישופי וביכולתו להעצים כוחו ולהשתמש בו למיצוי מטרותיו. מעבר למותם בשריפה של אלה שבטלו מעיסוק (מלא) בתורה, הוא התחשבן/התנקם באותו יהודה בן גרים שהעביר את עמדותיו האנטי רומיות לשלטונות הרומיים בכך שנעץ בו מבט והפכו לגל עצמות.

כמו כן ידע בעזרת כוחו המאגי להפעיל לחצים שונים על הציבור היהודי, בזיקה נאמר לקבורת בנו רבי אלעזר.
מנגד הצליח לחלץ שד (דיבוק) נורא שתקף את בתו של הקיסר הרומי (אולי מרקוס אורליוס).
יש המייחסים לרשב"י את חיבור "ספר הזוהר" וזאת למרות שחיבור זה נכתב בספרד של המאה ה-14/13 על ידי משה די ליאון.
"ספר הזוהר", קבליסטי-מיסטי-משיחי משהו, דן בענייני גלות וגאולה, גן עדן וגיהנום, צדיקים ורשעים וכדומה. והוא רווי יסודות מאגיה וענייני מאבק בין כוחות הזוהר והרשע.
יכול להיות שספר זה נכתב בהשראתו, המאגית משהו, של רשב"י, ויכול להיות שלא. המעניין הוא שלא בכדי נקשר שמו של רשב"י בתכניו ובמהותו ל"ספר הזוהר".

רשב"י איפוא נתפס בעיני דורו ולאחריו כדמות בעייתית ומסוכנת וזאת בשל דעותיו הקיצוניות האנטי-רומיות, הפרו-מרדניות, האנטי-רנטביליות והשימוש בכוחות מאגיים, ולא בכדי "הוכתר" רשב"י בתואר המפוקפק של "אישיות בלתי רצויה" (persona non gratta"").
תמה אני איפוא, ואולי לא, בהיבט החברתי והאידיאולוגי, הכיצד הפך רשב"י לדמות הבולטת, הדומיננטית, בכל הכרוך בהילולת ל"ג בעומר, כשהוא בבחינת גשר צר-מאוד-באמת בין המרד הגדול ומרד בן כוסבה, בבחינת שני אירועים מכוננים בתולדות עם ישראל בעידגן הקדום, כששניהם ניזונו מקנאות משיחיסטית מסוכנת והביאו לכלל עם ישראל מכה כמעט אנושה וסופנית שאלמלא יורשיו היו מתונים ופרגמטים איני יודע לאן עלולה היתה החברה היהודית הקדומה להתגלגל?
ואולי, אם לא אתבדה ואיכשל בהבחנותי, הרי מעבר להילולות ל"ג בעומר, כשבמרכזן עומדות המדורות ההמוניות, ואיני מתכוון למדורות השכונתיות, החברתיות, או האחרות, שביניהן לבין המדורות שבמירון והדומות להן, אין כל זיקה לזכרון המרד של בן כוסבה, הנני מתכוון לאלו שנקשרות מניה וביה בתקשורת המרדנית בימי מרד בן כוסבה (אולי ?), נעוצה בהן, במדורות ההילוליות, מין תחיה קמאית, משיחית, של אלמנטים פגאניים קדומים כלל-תרבותיים, של פולחן האש. ולצד המדורות נציין אף את השלכת הנרות וחפצים יקרים לאש וכן הדלקת אבוקות, כשהמרכז המעין-פולחני נוצר סביב קברו המיוחס לרשב"י במירון.

.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

51 תגובות

  1. לפי דעתי בר כוכבא/כוסבא/כוזיבא היה בריון ותו לא. גם שאלת המערות בזמן המרד עולה האם המערות היו לפני המרד וזמנן היה עוד בזמן המרד הגדול ובר כוכבא ומרעיו השתמשו בהן או שבאמת הן נחפרו לפני המרד של בר כוכבא מה שלא הגיוני.
    כדי להאמין אנשים צריכים מסורות, משהו להאחז בו אמונה ולכן יוצרים מסורות וכאן המקום להגיד כי המדורות והחץ והקשת מקורם במאה ה-19 – תקנו אותי אם אני טועה

  2. זאת ועוד. בכירי ההיסטוריונים היהודים דל שלהי המאה ה19 כגון גרץ, דינור ואחרים, ראו בהחלט את מרד בן כוסבה כמסיים את העידן הארצישראלי הקדום ואת ראשית הגולה גם כדי להצדיק את עצם הגלות הארוכה וחלקם אף בחר לנפח הנחה זו מתוך מניע אנטי ציוני מובהק, והרי כפי שכבר ציינתי בתמצית כי ארץ ישראל השתקמה ואף הניבה מעצמה מפעלים חסרי תקדים כגון חתימת המשנה, התלמודים והמדרשים

  3. אנו

    חוסר היכולת של היהודים להגן על עצמם בשואה היה תוצאה ישירה של מרד בר כוכבא, ההתארגנות הצבאית הגדולה האחרונה של היהודים 1800 שנה קודם.

  4. ישראל
    שואת אירופה לא היוותה גורם מרכזי.
    הקונגרס הציוני של תאודוריינו, היה זה ששם את הדברים על השולחן.
    השואה באירופה, בעיקרה,
    היתה התשובה של

    היטלר, יימח שמו וזכרו,

    לכל הפוליטיקה והמדיניות של אלו שגרמו למפלת גרמאניה אחרי מלחמת העולם ה- 1ה.

  5. תודה ד״ר שורק.

    פרופ׳ יהושפט הרכבי למיטב זכרוני הוא זה שכינה את מרד בר כוכבא שואה, אך איני מצוי בפרטים עד כדי כך כדי לקיים פולמוס ענייני. אוכל רק להביא את דעתי הפרטית והלא מלומדת אם זה מעניין את מישהו.

    במשחק שחמט אין זה משנה כמה כלים הפסדת, הדבר היחיד שחשוב הוא התוצאה הסופית, נצחת הפסדת או תיקו.

    אם נסתכל על הסטוריית עם ישראל כשחקן שחמט, אז שואת אירופה איומה ככל שהייתה, קצרה הייתה והייתה גורם מרכזי ביסוד הבית השלישי.

    תוצאות מרד בר כוכבא לעומת זאת היו איומות לעם בטווח הקצר וגם הארוך. מלבד האובדן העצום בחיי אדם ורכוש וחורבן 1000 מקומות ישוב, נידון העם לכמעט 2000 שנות גלות פוגרומים וסבל.

    לשם השוואה, רוסיה איבדה כ40 מיליון איש במלחמת העולם השניה אך יצאה ממנה מעצמת על מנצחת. מבחינת סטלין ורבים ברוסיה עצמה אני מאמין שהמחיר היה מוצדק.

    מסקנה: אם אתה משחק שחמט ורוצה לנצח, העדף גרמני מולך ולא רוסי..

  6. ישראל שלום. תודה על תגובתך ולהלן תגובתי. צר לי לאכזבך ובאמת. ראשית אין מה להשוות ולו ברמיזה ובעירפול את תוצאות מרד בן כוסבה לשואת יהודי אירופה ובכלל על ידי הנאצים ועוזריהם. שנית, הרשה לי להרוס מיתוס ישן אשר התבטא בזמנו בספרי הלימוד, כאשר התקופה הקדומה של עם ישראל הסתיימה עם סיום מרד בן כוסבה וכמובן שמדובר על מיתוס כוזבני שלו סיבות רבות ונוא כמו מבטל באחת את תולדות העם בארץ ישראל, נאמר ימי נשיאות רבי, בתקופת המשנה והתלמוד ואף הגאונות הארצישראלית ועוד ממין אלה. ואולי בהקשר ספורטיבי משהו עת קמו קבוצות ספורטיביות יהודיות באירופה בעלות מסר ציוני שהולהט בעקבות נאומו הסוחף של נורדאו בשם "יהדות השרירים" ובגרמנית muskuljudentum, והללו נשאו את הכותרת של בר כוכבא כגון "בר כוכבא ברלין" שקם מיד לאחר הקונגרס הציוני השני ב1898. ואף זאת, המכביה הראשונה שנערכה בשנת 1932 בבחינת 1800 שנה לאחר מרד בן כוסבה, כמו מאז חדלה היהדות הארצישראלית והחלה הגלות… לילה טוב

  7. תודה ד״ר שורק.

    שואת בר כוכבא ורבי עקיבא הנחיתה על העם השבור והמרוסק את הגלות הארוכה שנסתיימה במידה רבה עיי התקומה שבעקבות שואת הנאצים.

  8. ישראל שלום. תודה על תגובתך ולהלן התייחסותי. ראשית, קליגולה אינו אלא סנדל צבאי. מה שנזכר במקורות חז"ל בשם "סנדל מסומר". שנית, הבאתו של המצביא הצבאי היישר משדות הקטל של בריטניה בואכה פלאייסטינה מזכירה האופן מעניין את מינויו של פומפיאוס בזמנו למסדיר העליון של ענייני רומא במזרח רק בכדי להרחיקו מרומא ןלהתמודד מול יוליוס קאייסר. ואם תרצה , עשו בו מעשה אוריה החיתי. החשש הרומי היה להתעוררות כללית במזרח האימפריום כתוצאה מהמעין מרידה בארץ ישראל ותוך כדי כך להרחיקו מהמרכז ההדריאני. אמנם נרשמו למעלה מעשרה לגיונות אך מדובר היה במסגרות שלדיות בלבד ןעל כך יעידו המקורות הארכיאולוגיים והנומיסמטיים באזורי הלחימה לכאורה

  9. ל״תכנית הצפון״ – המצדה של הגליל – הייתה גם עילה מעשית מלבד הבחירה להילחם ולמות במקום ללכת כצאן לטבח. היא נועדה להוות עצם בגרונם של הגרמנים שתיכננו להתקדם צפונה אחרי כיבוש מצרים ופלשתינה.

    השנאה לרומא העבירה את היהודים על דעתם. לא רק גזירות הדת אלא גם האכזריות הנוראית של ״מלכות הרשע״ כדברי חז״ל, על קיסריה המושחתים והמטורפים (נירון, קליגולה, טיבריוס, כולם בתקופת המרידות ביהודה). הצליבות, משחקי הגלדיאטורים, מותו הנורא של רבי עקיבא. הדור שלנו להשוואה פרגמטי וסלחן הרבה יותר למעשי הנאצים. אילי פאת – מאת.

    אולי גם הערבים יהיו פעם סלחנים? 🙂

    הבחירות בפני המנהיגים ד׳היום אינן שונות מהבחירות ד׳אז. ההחלטה לספח שטחים בגדה בעוד חודש יכולה להתגלות כשגיאה קולוסלית שתאחד נגדנו את הערבים ואומות העולם או כתיקון הסטורי של עיוותי העבר. את זאת נדע בדיעבד, אך היום הנהגת המדינה נמצאת באותה הדילמה שלפניה ניצבו בר כוכבא, בן גוריון, דיין ואשכול, אם בי לא באותו סדר גודל.

    ״קליגולה״ אינו רק מנעל אלא מנעל קטן, ומכאן ההתיחסות לגודל נעליו של אנונימי..

    אנו – הרומאים ספרו גם ספרו את יהודה וגייסו לדיכוי מרד בר כוכבא את טובי המצביאים שלהם ובראשם יוליוס סוורוס, הגנרל הטוב ביותר שלהם שהוזעק במיוחד מאנגליה.

  10. יש הרבה אנונימיים בעולם.. 🙂
    ובהזדמנות זו:
    הפעם אני מסכים עם הד"ר.
    הרומאים בכלל לא ספרו את היהודים.
    והיהודים "כילו" את עצמם מן המזרח למערב ומהצפון לדרום.. עוד לפני כיבוש הרומי.

    הרומאים היו כתריסר להקות של תנים שראו גוויה טרייה בין שני אריות זקנים וחלשים שנלחמים בינהם…
    זו דעתי לפחות.

  11. ישראל שלום. תודה על תגובתך והרי לפניך הערתי. אין דומות המרידות הקדומות לאלו המודרניות והקדם מודרניות כגון תגובות בודדות לגזירות ת"ח-ת"ט וקודמותיהן ובפרט לפרצי מרידות ומיני התקוממויות בתקופת השואה כגון בגטו ורשה או במחנה ההשמדה טרבלינקה, שאז עמדה הקהילה היהודית לפני כליה פיזית ברורה ונראית לעין. עם זאת בשני המקרים האחרונים היתה אחת המטרות לחולל מהומה רבתי ובכללה האפשרות להימלט אל היערות. ומאידך אינני בא כאן לבקר את המונח "כצאן לטבח" גם מהסיבה דלעיל. ואגב האם ידועה לך "תכנית הצפון" של חלר מלוחמי היישוב ית התכונן הפילדמרשל רומל לכבוש את פלסטיין המנדטורית? חומר למחשבה… השימוש שלי בפרפרזה של" של נעליך" נגע בשימוש הסנדל הרומי ואידך זיל גמור

  12. תודה ד״ר שורק.

    אני מסכים איתך שמרד בר כוכבא היה שגיאה קולוסלית של מנהיגי העם, למרות שנשאלת השאלה אם הכניעה לגזירות הרומאים, ביחוד איסור המילה והפיכת ירושלים לעיר אלילית, הייתה משאירה את העם כיהודי או שהוא היה מתערב בגויים כמו עמים רבים אחרים שנכנעו ונטמעו. רבים בתקופה ההיא אני מאמין היו מעדיפים למרוד גם אם הסיכוי להיספות במרד היה עצום, כמו רבים בתולדות העם שהעדיפו למות על קידוש השם בעינויים ולא להמיר את דתם.

    אני גם מאמין שמנהיג נבחן בראש וראשונה במבחן ההחלטה ולא במבחן התוצאה שאותה אין לדעת מראש.

    שאלה לדוקטור – מהיכן הוא יודע את מידת נעליו של המגיב האנונימי? 🙂

    https://www.youtube.com/watch?v=97XpKj_u5co

  13. למשתמש האנונימי שלום. תודה על תגובתך וזאת תגובתי – ראשית, מושג העצמאות התקופה הקדומה הינו פרוייקציה היסטורית בת המאה ה-19, ובכלל אף לא אחד מן הפרגמנטים של בן כוסבה ואף אלו החז"ליים אינו מדבר על עצמאות; שנית , של קליגולך מעל רגלך וכן קורה מבין עיניך וקיסם מבין שיניך. רומא לא היתה פרימיטיבית ואף לא בלתי מוסרית לפחות במובנים של העולם הקדום, ובכל מקרה לא נפלה מאלו של היהודים וקח למשל את עשרת הדברות ואת החוקים המחמירים של ספרי שמות וויקרא ואף את התנהגותם של מלכי יהודה וישראל ובוודאי אף היחס לעמלק ועוד ממין אלה.

  14. לישראל שפירא שלום. תודה על תגובתך, והרי תגובתי. ראשי., אין "אילו" בהיסטוריה, שהרי באופן זה היינו מערערים על כל מה שהתרחש בעבר הקרוב ובוודאי שברחוק. שנית, סיכוי הצלחתו של מרד בן כוסבה מול גייסותיה של רומא ובפרט בשיא כוחה הינ ו קלוש ואפסי מעבר לכל דימיון ובכל פרופורציה שהיא, ואלו שניסו חטפו כהוגן ומעבר לכל פרופרציה. כגון גליה, פנוניה ואחרות

  15. בקשר למה שהבאת מהגמ' שרשב"י הצית עם עיניו כשראה אנשים שלא עוסקים בתורה
    אני רואה ששכחת לציין את המשך הגמ' שיוצרת בת קול אומרת באת להחריב את עולמי חזור למערה ואז הוא חזר למערה ויצא ממנה כעבור שנה ביחד עם בנו ובנו שרף כל מקום והוא החזיר בחזרה את המקום מהשריפה וכן רשב"י התעסק ביישוב העולם ודאג לטהר מקום בטבריה בשביל שיהיה לכהנים נוח ללכת ולא יצטרכו להקיף ברגל
    הדברים שכתבת שכביכול רשב"י הרס את העולם היהודי הוא ממש לא הולם ולא נכון וה' ישמור על התבטאות כזו ובפרט שאתה לא הבאת את כל הסיפורים מהגמ' לדוגמא שרשב"י הוריד גשמים ע"י שאמר את הפסוק הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד פסוק שמדבר על אהבה והעיוות הזה כביכול שאתה מציג ראת רשב"י כאדם מרושע אין לו שום מקום ע"פ שום דבר וגם להעמיד את הרומאים כצדיקים הוא ממש לא הוגן וחבל שלא ציטטת את מה שרשב"י ענה לתנאים שהיו איתו ואת המשמעויות העמוקות של הדברים האלו

  16. בראי ההסטוריה, ניתן לאמר שרשב״י רבי עקיבא ובר כוכבא (בן כוסבה) טעו והמיטו על עם ישראל את השואה הגדולה בתולדותיו, גדולה משואת הנאצים.

    אך זו חכמה בדיעבד. דילמה דומה ניצבה בפני בן גוריון לפני הכרזת העצמאות כשצבאות ערב מאיימים לפלוש ולהשמיד את הישוב ובפני דיין ב67 כשממשלה החליטה לפתוח במלחמת ששת הימים. בשני המקרים יכלה להתרגש על העם שואה כמו שואת החורבן והגלות אך במקרה שלהם ההימור הצליח והם הפכו לגיבורים. אילו נכשל ההימור הם היו מוקעים כהרפתקנים משיחיסטים.

    בן גוריון שהחליט בעד מדינה ב48 התנגד נחרצות לדיין והחלטתו לצאת למלחמה ב67. דיין בתורו התמוטט ב73 ודיבר על חורבן הבית השלישי.

    אילו היה המרד הגדול ובר כוכבא מצליחים דבר שאיננו כה דמיוני, היינו מפארים ומהללים את רשב״י ורבי עקיבא כגדולי כל הדורות. כמו במשבר הקורונה שרק לפני חודשים ספורים דובר על שואה עולמית שבה תיכחד אולי שליש מהאנושות והיום מדברים עליה כשפעת קשה, החכמה היא בדיעבד.

    אם יש למישהו ספק, נסו לקבל תחזית למצב המגיפה בעוד שנה ממדענים ופוליטיקאים. מספר הדיעות כמספר הנשאלים.

  17. קראתי את הגיגיו של הד"ר הנ"ל במאמר זה,
    ההגדרות הפרובוקטיביות כלפי רשב"י "גישתו המסוכנת" "מרושעת" וכיו"ב על שהחזיק בדעה ששאפה לעצמאות יהודית מעולם ומפשעי הרומאים במרד הגדול, מעידה על השלמה של הד"ר עם האימפיריאליזם הרומאי הפרימיטיבי וחסר המוסר, רק משום שמפריע לו שמאות אלפי יהודים מרגישים צורך פרטי לעלות לקברו ולתת כבוד לתורתו (ואולי גם מרד גטו ורשא היה מהלך מסוכן ומרושע לפי הד"ר, בפרט שלא היה ליהודים שום סיכוי ולהשקיע במהלכי בריחה)
    וסתם לסיום- חבל שהכנסת את עניין מירון והמדורות זה מנע ממך לעמוד בפוזיציה של אובייקטיבי

  18. לכבוד ד"ר שורק הנכבד,
    א) תודה על תשובתך שלצערי איננה עונה לשאלתי:
    כתבת במאמרך שרבי אלעזר בן ערך היה מחכמי יבנה, המקורות ששלחתי לך מורים בבירור אחרת. דבר מפורסם הוא שהוא חי באותה התקופה, אם זו הייתה כוונת דבריך היה ראוי לנסח זאת באופן שאינו מבלבל ומטעה את הקוראים.
    ב)תודה על הערתך הנוגעת לצורך לדייק בקוצו של יו"ד. אשתדל לדבוק בהדרכה זו ולשאול מדוע כתבת במאמרך שרבי יהודה בן גרים הלך מייד וסיפר לרומאים'? אני מצרף לך כאן את לשון הגמרא שממנה מוכח שאין הדבר כן:
    …הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות(שבת לג/:). נדייק בקוצו של יו"ד- כפי שעשו כאן פרשני התלמוד- וניווכח שרבי יהודה בן גרים סיפר לבני ביתו וכד' ומתוך כך נשמעו הדברים למלכות. ולא כפי שכתבת שמתוך מניע אידיאולוגי הלך להלשין.

    תודה ויום טוב

  19. בתחילת קריאת הכתבה, כאדם חילוני, חפצתי לשלוח אותה למיודעי הדתיים, אולם האופן הקיצוני החד צדדי שהמשך הכתבה הביא,העמיד בסתירה כל דיון בקיצוניות, בבחינת גמל שאינו רואה את דבשתו

  20. לעקרת הבית שלום. תודה על תגובתך. ראשית – בן ערך כתלמידו של ריב"ז, מי שהיה בכלל בדור "קדם יבנה", ולמעשה כל דור יבנה הראשון נחשב בכרונולוגיותו עד ימי רבן גמליאל, שנטל את ההובלה אי שם באמצע שנות התשעים; שנית – יש המושכים את חכמי דור יבנה עד ימי רבי יהודה מלאחר מרד בן כוסבה או אז נדד המרכז צפונה לאושא, למרות שרבי אלעזר בן ערך נמנה על הדור השני של התנאים; שלישית – יש לדייק – נפלה טעות ולא נפלא טעות, והרי נקפיד על כך כעל קוצו של יו"ד. בכל אופן תודה על תגובתך שהיא שונה לכגמרי מרוב מבקרי המתלהמים. יום טוב ונעים

  21. לכבוד ד"ר שורק הנכבד,
    רציתי להפנות את תשומת לבך לטעות שנפלא במאמרך:
    בניגוד למה שכתבת על רבי אלעזר בן ערך שהיה מחכמי יבנה. מקורות חז"ל מלמדים אחרת: עיין קהלת רבה ז, ז וכן אבות דרבי נתן יד

  22. לכבוד ד"ר שורק הנכבד,
    רציתי להפנות את תשומת לבך לטעות שנפלא במאמרך:
    בניגוד למה שכתבת על רבי אלעזר בן ערך שהיה מחכמי יבנה. מקורות חז"ל מלמדים אחרת: עיין קהלת רבה ז, ז וכן אבות דרבי נתן יד

  23. אבי בליזובסקי, נראה שהוא פירט מה מפריע לו ולמה אתה מתעקש לחשוד באמינות שלו ולקשור לו דברים שמעולם לא אמר. אני חושב שיש מקום לדעה שלו ויש בה גם מן האמת.

  24. מאתר הידען ציפיתי למאמר עובדתי שסוקר את ההיסטוריה הידועה ואת הכתוב במקורות השונים ואני אסיק את מסקנותיי הפוליטיות. קראתי מאמר דעה פוליטית שהכותב מאכיל אותנו בדעותיו ,לדוגמה צרוף התואר מרושע לגישת הרשב"י ואי מתן אפשרות לקורא לקבוע את אופי הגישה על סמך העובדות. בקיצור מאמר שלוקח היסטוריה ומנתח אותה לטעמו של הכותב מתוך רצון להשליך על ההווה ולשלול את גישתם של בעלי דעות פוליטיות שונות כיום. ואני חילוני שמתנגד לכפיה דתית.

  25. רועי, תמצתת את ההבדל החשוב בין דת למדע. בדת אין ערעור על מה שאמרו קדמוניות יותר, כלומר כולם מתכופפים מפני הענקים, ואילו המדע יושב על גב ענקים ורואה רחוק יותר.

  26. לא להאמין כמה בורות יש פה, כל ספרי הזוהר נכתבו על ידי רבי שמעון בר יוחאי, וגם בתלמוד הוא הופיע הרבה, מי שכתב את הכתבה הזאת חייב לחפש דרך לשוב בתשובה, לא כותבים דברים כאלה על צדיקים ובטח שלא צדיקים קדמונים, ידוע שיש ירידת הדורות ואין ראשונים יכולים לחלוק על תנאים ואין אחרונים יכולים לחלוק על ראשונים, פה אחד מאחרוני האחרונים מהדור האחרון מעיז לפתוח כזה לכלוך ורפש על אחד מגדולי התנאים? עצוב לי כל כך שיש באתר במה לכתבה כזאת ולצערי אני נאלץ להפסיק להכנס לאתר הזה כי אני איבדתי את כל האמון בנכונות הכתבות שבו
    עצוב שקיימים אנשים כאלה שמרשים לעצמם בשם השינאה ליהדות לכתוב כאלה שטויות

  27. הכניסה האחרונה שלי לאתר הזה הרבה רחמים לפחות שהידען לא ישויץ בבורות שלו ממליץ לפרופסור להפסיק את המחקרים הפילוסופים שלו לפתוח גמרא וקצת ללמוד

  28. כחילוני רק מקריאת הכותרת אני נגעל, זה לא עניינך אם ישנם אנשים שהאיש הזה חשוב להם אז תכבד את דעתם. הם מכבדים אותו ולא פוגעים בך, לבנתיים המדע והתרבות ה"חדשה והמשכילה" לא מביאה את האנשים לכלום. בגיל 40 במקרה הטוב אנשים מתעוררים ומגלים שהיו עבדים לתרבות טפשית ולא עצרו לרגע להבחין בחיים שלהם ובממימד רוחני שאולי קיים ואולי לא. כחילוני גמור אני אוהב את הציבור הזה וזכותם המלאה להחזיק בתפיסה שלהם, יכול להיות שהם רואים צד שאנחנו לא מצליחים לראות. מברך את כולם שיקבלו דעה נכונה ולג בעומר שמח לכולם.

  29. שלום וברכה

    ברצוני לדעת מי נתן לך רשות להביע את דעתך האישית על מנהיג יהודי שנבחר על ידי השם יתברך בעצמו להוריד לעם ישראל תורה עם משמעות פנימית שופעת יסודות קיום של העם היהודי … מי מרשה לך לבחור כותרת בעלת משמעות שמאלנית קיצונית שמחלחלת לזרוע הרס בקו שמניח את יסודות היהדות

    הרבה גיבורים חשבו כמוך שיכולים לפתות ולפצות פה איך שבא להם בגלל שככה הם מרגישים…

    תזכור שרבי שמעון כן קנאי מאוד לשמו
    רבי שמעון הצדיק עם בנו אלעזר מסרו נפשם עבורינו ועבור עתידנו
    ועוד יותר השם יתברך שהוריד נשמה כזו גבוהה לעולם על מנת שעם ישראל יהיה לו את הכלים הראויים להמשך קיומם.. לא יתן לאף אחד לדבר על רבי שמעון בכזה זלזול

    אתה מתעסק כאן באש ותזכור
    For every action there is a reaction

  30. אתה לא ראוי לתגובה,
    אבל למחות בכבודו של רשב"י אני חייב:
    עפר לפיך על שהעזת לדבר כך על אדם שאינך ראוי אפילו להביט בו.
    אני מקווה שכשתקבל את המגיע לך תדע שזה עונש על דבריך,
    עוד לא נולד האדם שדיבר כך על תלמיד חכם, ועוד על רשב"י, שיצא נקי,
    ואיך כתוב ב"אבות": הזהר בגחלתן שלא תכווה….

  31. המקרה היחיד, אולי. מעבר לפרשת הקשרים בין רבי לבין אנטונינוס, הנוגע להתערבות רומית במינויי הנהגה מתייחס לפרשה הדי בעייתית בעניינו של ריב"ז כמנהיגה של בית הוועד/אולי הסנהדרין ביבנה, ולא מעבר לכך מבחינת צבירת מעמד הנהגתי, כשהרומאים בהתאם לעיקרון של divido et imperare תמכו בריב"ז על מנת לעמעם ולהשקיט/להשתיק את שושלת הנשיאות המסורתית שגילתה עמדה אנטי רומית מובהקת לקראת פרוץ המרד הגדול ובמהלכו. גם אישור המינוי של רבן גמליאל ש"הלך ליטול רשות מן ההגמון (הרומי) שבסוריה" היה די בעייתי מבחינת שיפוי מעמדו.

  32. שרבי יהודה תוגמל על ידי הרומאים… חריג לחלוטין במדיניות הרומית תיאורטית ופרקטית בכל רחבי האימפריה הרומית וזאת. אולי, בשונה ממעמדו של רבי יהודה הנשיא בקשריו, אם בכלל היו רלוונטים ומציאותיים, וזאת אף אם נגיע לזהותו של אותו "אנטונינוס" המסתורי. מעמדו של רבי יהודה נבנה בתקופת האינטרגנום בין כהונת רבן גמליאל לבין זו של רשב"ג. הוא פרץ לקדמת הבמה בזכות אישיותו ןתמיכה בעמדתו הפרגמטית לאחר מרד בן כוסבה

  33. חוצפן.
    מי שקורא לעצמו "הידען" המינימום זה …שידע!
    תחקור ותלמד ותחזור אלינו אח"כ לתקן את דעתך אותה אתה כותב במילים נחרצות ותחתונים תואר בוטח

  34. לצערי אין כאן שום 'מדעיות' במאמר זה.
    מרובים בו אי-דיוקים והשמטות בוטות של משפטי מפתח בחלק מהמקורות שצוטטו.
    הכנסת פרשנות אישית (סובייקטיבית ואנטרופוצנטרית למדי ) למניעיו של רשב"י ויחסיו לשאר חכמי ישראל, הופכת את הדברים ללא יותר מרומן זול.

  35. לד"ר הנכבד, לא התבלבלתי, אתה זה שטועה ומטעה, רבי יהודה בר אילעי שתמך ברומאים בוויכוח עם רבי שמעון תוגמל על ידם ומונה ל"ראש המדברים בכל מקום" ואילו רבי יהודה הנשיא חי דור אחד מאוחר יותר, אתה מוזמן לעיין במקורות.
    בתגובתך אתה רק מוכיח שהמאמר כולו רצוף שגיאות ועיוותים המשרתים את המטרה הפסולה, להציג דמות מובילה ביהדות באור שלילי.
    וכמובן שהתעלמת מהשאר, בניסיון להראות את מי שקידש את עליונות הרוח על החומר כקיצוני ולא ראוי

  36. וואו כלכך הרבה לא נכון במה שנכתב כאן
    אני לא בטוח מאיפה להתחיל לענות

  37. מאמר דעה (קדומה) נטו .לכולנו יש מה ללמוד, לא נורא

  38. לגד שלום. תודה על תגובתך
    הייתי שמח להתעמת עם תשתית תגובתך לו נתמכה זו בעובדות היסטוריות ולא בהשמצות גרידא. אני מניח שלך כמו גם רבים ממבקרי שמורות בהחלט טיעוני נגד. אדרבה. הצג אותם ואשמח לתקן את עיוות בסיסו של מאמרי.

  39. לאחד העם, תודה על תגובתך. ראשית קצת התבלבלת בין רבי יהודה בר אילעי לבין רבי יהודה הנשיא. שנית – ההנחה שרבים תומכים ברשב"י עדיין אין בה כדי להצביע על מהות דרכו ואופיה ואולי דווקא איפכא מסתברא. דרכם של הקנאים מאז…ועד… יש בהם, בשל קיצוניותם רק להזיק ולא להועיל לחברה המבקשת לשקף בגרות

  40. בגמרא: הנשיא רבי יהודה ובנו רבי שמעון כילד מסכת הוריות י"ד על הרב שניסה לערער על סמכות הנשיא וכבוד ביתו.

    ועל תלמידי רשב"י נאמר במקום אחר "קנטרנטים" ונאסר עליהם להיכנס לישיבות באחריות הנשיא. זכותו של רשב"י נשמרת בסיפורים רבים ואף על פי כן נאמר: "והלכה כרבי יוסי". המעשי. ועל רשב"י: "לא ירדנו לסוף דעתו". כלומר מכבדים את דעתו אך הלכה לרוב העם אחרת.

    ושוב נשאלת השאלה: אם בגלל המרד גלינו ל2000 שנה, מדוע מוצג בר-כוכבא באור חיובי. בימי ירמיהו ישנן נבואות תוכחה על המלך יהויקים ואח"כ צידקיהו ומחלוקת בין הסיעה הפרו-בבלית והאנטי-בבלית פרו-מצרית. לירמיהו הנביא מותר להביע ביקורת על מרד מיותר. גם לאדם אחר להבדיל מיליון הבדלות מירמיהו הנביא מותר להביע ביקורת על מרד מיותר. רק בלי הכותרות המתגרות. ואם כבר פתחו במרד מדוע לאחר מות בר-כוכבא שרפו בירושלים אנשי יוחנן מגוש חלב את מחסני התבואה אלה של אלה מול אנשי אלעזר בן יאיר. ומדוע דקרו כל מי שרצה לצאת מהעיר. כלומר יש בזה הרצון להביא אפוקליפסה.

  41. כמה צבוע לקחת דמות של ענק רוח, שנרדף בגלל שהעז לומר את האמת מול משטר רודני ורצחני ובחר להתמודד על ידי שהשקיע את כל כולו בהזדככות רוחנית ולמידה שפתחה לעולם את תורת הקבלה הפותחת שער בין מימדי בין עולם הרוח לעולמינו, ולנסות להציג אותו כקנאי חשוך.
    מאמר מלא בורות וסילופים (לדוגמה, רבי שמעון מוביל קו פשרני בהלכה מול חברו ובר הפלוגתא שלו, רבי יהודה שהועלה לגדולה על ידי הרומאים) שכל מטרתו להציג באור שלילי דמות חיובית ומשפיעה כל כך ביהדות, תורתו ודרכו של רבי שמעון רק הולכת וגדלה הרבה אחרי קבורתה של האימפריה הרומית ותמשיך גם הרבה אחרי שמפיצי שקרים ממורמרים כמו כותב המאמר יישכחו וההילולה במירון רק מסמלת זאת

  42. נוסטרדמוס – אנחנו השמאלנים , לפני שאנחנו דואגים למוחמד החלש , אנחנו מודאגים מזה שחמדנים ונוכלים פסאודו-יהודים שולחחים 12 אלף משגיחי כשרות מאות "שופטים" רבנים ועשרות אלפי חרדים מקבלי קצבאות שלא משלמים מיסים – ימשיכו לשלוח יד חמדנית לקופת המדינה .
    בדבר אחד צדקת – אנחנו חושבים שצריך להגביל את ההתעללות של החזק בחלשים ממנו . דמוקרטיה זה לא " הרוב קובע " .

  43. זה אתר מדעי? התאכזבתי מאוד לגלות שאין זה מאמר מדעי אלא גיבוב תעמולתי של דעתן.
    מילא הכותב, אין לאתר עורכים?

  44. מאמר לגיטימי אם כי ניתן היה לעדן את הכותרת כך שלא תהיה סדין אדום אל מול ציבור דתי.
    אכן לדעתי מתוך קריאה, מרבית העם לא רצה במרידה וכל שכן היה מוכן להיכנע לטיטוס.
    והסיקריים דקרו את הכוהן הגדול קייפא בצאתו לדון בהסכם עם טיטוס ויוסף בן מתיתיהו. ורבן יוחנן היה צריך לצאת בארון מתים מירושלים.
    ההנהגה הדתית ברובה התנגדה למרד. והמיעוט המאד ניצי גרר את כל העם לתהליך. גם אני שואל כאדם מאמין את עצמי מדוע אנו חוגגים לבר-כוכבא אם בגין המרד יצאנו לגלות 2000 שנה. מה הסיבה למסיבה.

  45. תודה על תגובתך, ואינני בא כעת מטעמי הגנה אגרסיבית לתקוף את עצם הכינוי נוסטראדאמוס. השתדל להבא , והנני מאד רציני לבקר את מאמרי בכלל, להיצמד לגופו של עניין ולא לעניינו של גוף. ובכלל להיות חופף לעובדות שהוצגו במאמר, שהרי הפוסל במומו פוסל.

  46. מאמר דעה מסית. מה השמאל לא יעשה כדי לקעקע את היהדות. ידוע שהסוציאליסטים והקומוניסטים הם נגד הדתות (פרט לדת "השיוויון" המזויפת), אז מדוע האגדות וההרפתקאות של מוחמד מעולם לא מפורסמות וחוטפות ביקורת וזלזול פה ובשאר אתרי השמאל? כי לדעת השמאל החזק (היהודים) תמיד אשם וכדי לייצר "שיוויון" יש להחליש את החזק ולחזק את החלש (מוחמד). כי "שיוויון" זה מילה יפה לקומוניזם שזאת התוצאה הסופית הרצויה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן