חוקרים מ־King’s College London זיהו אסטרטגיה מבטיחה לטיפול בחלק ממקרי סרטן הדם באמצעות שימוש מחדש בתרופות קיימות, כשהם מכוונים אל אזור בגנום האנושי שנחשב בעבר ל“דנ״א זבל”
חוקרים מ־King’s College London זיהו אסטרטגיה מבטיחה לטיפול בחלק ממקרי סרטן הדם באמצעות שימוש מחדש בתרופות קיימות, כשהם מכוונים אל אזור בגנום האנושי שנחשב בעבר ל“דנ״א זבל”. הממצאים, שפורסמו בכתב־העת Blood, מלמדים כי מה שנתפס פעם כחסר תפקיד עשוי להיות יעד תרפויטי בעל ערך.
המחקר בחן שני מצבים ממאירים: תסמונת מיאלודיספלסטית (MDS) ו־לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL). בשניהם שכיחות מוטציות בגניםASXL1 ו־EZH2, המווסתים כרגיל אילו גנים יופעלו ואילו יושתקו. כאשר גנים רגולטוריים אלה משתבשים, התאים מאבדים שליטה על צמיחה וחלוקה — והתוצאה היא התפשטות בלתי־מרוסנת של תאים חריגים.
מגבלות הטיפולים הקיימים
טיפולים אונקולוגיים מקובלים חוסמים לעיתים קרובות חלבונים מזיקים שמיוצרים מגנים פגומים. אבל כאשר החלבון עצמו חסר (כמו במוטציות מסוימות), אין לָתרופות על מה לפעול והאפשרויות למטופלים מצטמצמות והתוצאות נוטות להיות גרועות יותר.
כמחצית מהגנום האנושי מורכבת מרצפים חוזרים הקרויים רצפים ניידים (Transposable Elements – TEs) , שזכו בעבר לכינוי “דנ״א זבל”. החוקרים מצאו כי בסרטנים הנושאים מוטציות ב־ASXL1 ו־EZH2 , הרצפים הללו נעשים פעילים־יתר. פעילותם המוגברת מכבידה על תאי הסרטן ופוגעת ב־DNA שלהם – עקב אכילס שניתן לנצל תרפויטית.
תרופות ממשפחת מעכבי PARP מצויות כבר בשימוש נגד סוגי סרטן ממאירים מסויימים. בדרך כלל הן פועלות בכך שהן מונעות תיקון נזקי DNA בתא סרטני. במחקר זה התברר מנגנון שונה: כשה־TEs נעים בגנום, הם יוצרים שברים ב־DNA , חלבוני PARP מגויסים כדי להגן ולסייע בתיקון. חסימת PARP מונעת את התיקון הזה, מצטברים נזקים — ולבסוף תאי הסרטן קורסים ומתים.
כדי לאמת את המנגנון החדש, החוקרים השתמשו גם ב־מעכבי תעתוק־לאחור (RTIs) תרופות המעכבות שכפול של Tes. הטיפול ב־RTIs מנע את האפקט של מעכבי PARP ובכך הוכיח שהשפעתם במערכות אלה עוברת דרך מסלול תלוי־TE , ולא דרך מנגנון התיקון המוכר מסרטנים תלויי BRCA.
פוטנציאל רחב יותר
“הגילוי הזה מציע תקווה חדשה למטופלים עם סרטנים קשים לטיפול – באמצעות שימוש בתרופות קיימות בדרך חדשה לגמרי, והופך מה שחשבנו שהוא ‘דנ״א חסר תועלת’ ליעד טיפולי רב־עוצמה,” אומר פרופ' צ’י וואי אריק סוֹ.
אף שהמחקר התמקד ב־MDS ו־CLL, הממצאים מציעים כי סוגי סרטנים נוספים בעלי פרופיל מוטציות דומה עשויים להיות רגישים לגישה הזאת – ובכך להרחיב את תחום השימוש במעכבי PARP באונקולוגיה.
למאמר המדעי DOI: 10.1182/blood.2025028560
עוד בנושא באתר הידען:
