חוקרים באוניברסיטת מדינת פנסילבניה פיתחו מודל שיאפשר לקבל אומדן לסיכוי לקיומם של כוכבי הלכת הדומים לכדור הארץ בגודלם ובמרחק מהכוכב המארח שלהם ומקיפים כוכבים הדומים לשמש שלנו
מחקר חדש מספק את האומדן המדויק ביותר לתדירות שכוכבי הלכת הדומים לכדור הארץ בגודלם ובמרחק מהכוכב המארח שלהם מקיפים סביב כוכבים הדומים לשמש שלנו.
הערכה של תפוצתם של כוכבי לכת בעלי פוטנציאל לחיים תהיה חשובה לתכנון משימות אסטרונומיות עתידיות שינסו לאפיין כוכבי לכת מסוג זה בסביבה הקרובה של השמש. מאמר המתאר את המודל התפרסם ב – 14 באוגוסט 2019 בכתב העת Astronomical Journal.
אלפי כוכבי לכת התגלו על ידי טלסקופ החלל קפלר של נאס"א. קפלר, ששוגר בשנת 2009 והפסיק לפעול בשנת 2018 כאשר מיצה את מלאי הדלק שלו, צפה במאות אלפי כוכבים וזיהה כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש שלנו על ידי תיעוד אירועי מעבר. אירועי מעבר מתרחשים כאשר מסלול כוכב לכת עובר בין הכוכב שלו לטלסקופ, וחוסם חלק מאור הכוכב כך שהוא נראה כמתעמעם. באמצעות מדידת מידת העמעום ומשך הזמן בין המעברים וכמו כן, תוך שימוש במידע על תכונות הכוכב האסטרונומים מאפיינים את גודל כוכב הלכת ואת המרחק בינו לכוכב המארח שלו.
"קפלר גילה כוכבי לכת בעלי מגוון רחב של גדלים, הרכבים ומסלולי הקפה," אמר אריק פורד, פרופסור לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה באוניברסיטת פן סטייט ואחד ממובילי צוות המחקר. "אנו רוצים להשתמש בתגליות הללו כדי לשפר את ההבנה שלנו על אודות התפתחות כדור הארץ ולתכנן משימות עתידיות לחיפוש אחר כוכבי לכת שעשויים להיות ראויים למגורים. עם זאת, פשוט לספור כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש בגודל מסוים או במרחק מסויים מהשמש שלהם זה מטעה, מכיוון שקשה הרבה יותר למצוא כוכבי לכת קטנים הרחוקים מהכוכב שלהם מאשר למצוא כוכבי לכת גדולים קרוב לכוכב שלהם. "
כדי להתגבר על מכשול זה, החוקרים פיתחו שיטה חדשה להעריך את מצאי כוכבי הלכת על פני מגוון רחב של גדלים ומרחקי מסלול. המודל החדש מדמה "יקומים" של כוכבים וכוכבי לכת ואז "מתבונן" ביקומים מדומים אלה כדי לקבוע כמה מכוכבי הלכת היו מתגלים על ידי קפלר באותו "יקום".
דנלי הסו, סטודנט לתארים מתקדמים בפן סטייט והמחבר הראשי של המאמר אומר: "השתמשנו בקטלוג הסופי של כוכבי הלכת שזוהו על ידי קפלר ושיפרנו את תכונות הכוכבים מתצפיות החללית גאיה של סוכנות החלל האירופית כדי לבנות את ההדמיות שלנו."
"על ידי השוואה בין תוצאות המודל לכוכבי הלכת שקוטלגו על ידי קפלר, אפיינו את שיעור כוכבי הלכת לכל כוכב, וכיצד שיעור זה תלוי בגודל כוכב הלכת ובמרחק המסלול שלהם מהשמש המקומית. גישה זו אפשרה לצוות להסביר השפעות שלא נכללו במחקרים קודמים."
תוצאות מחקר זה רלוונטיות במיוחד לתכנון משימות חלל עתידיות לאפיון כוכבי לכת פוטנציאליים הדומים לכדור הארץ. בעוד משימת קפלר גילתה אלפי כוכבי לכת קטנים, רובם כה רחוקים עד שקשה לאסטרונומים ללמוד פרטים על הרכבם והאטמוספירה שלהם כדי לגלות חיים.
"מדענים מתעניינים במיוחד בחיפוש סמנים ביולוגיים – מולקולות המעידות על חיים – באטמוספרות של כוכבי לכת בגודל מקורב לזה של כדור הארץ המסתובבים ב"אזור החיים" של כוכבים דמויי שמש," אמר פורד. "איזור החיים הוא טווח של מרחקים מסלוליים שבהם כוכבי הלכת יכולים לשמר מים במצב נוזלי על פני השטח שלהם. חיפוש אחר עדויות לחיים בכוכבי לכת בגודל כדור הארץ באזור המגורים של כוכבים דמויי שמש ידרוש משימת חלל חדשה וגדולה יותר."
גודלה של אותו טלסקופ חלל צריך להיות תלוי בשפע כוכבי הלכת בגודל כדור הארץ. נאס"א והאקדמיות הלאומיות למדע בוחנות כיום רעיונות שונים למשימות כאלה השונים באופן משמעותי בגודלם וביכולותיהם. אם כוכבי לכת בגודל כדור הארץ הם נדירים, אז כוכבי הלכת הדומים הקרובים ביותר יהיו רחוקים יותר מאיתנו ונדרשת משימה גדולה ושאפתנית לחפש עדויות לחיים בכוכבי לכת שעשויים להיות דומים לכדור הארץ. לעומת זאת, אם כוכבי לכת בגודל כדור הארץ נפוצים, יהיו הרבה כוכבי לכת בגודל של כדור הארץ המקיפים כוכבים הקרובים לשמש ומצפה חלל קטן יחסית יוכל לחקור את האטמוספירה שלהם."
"בעוד רוב הכוכבים שקפלר צפה בדרך כלל במרחק של אלפי שנות אור מהשמש, המספר הגדול של כוכבי לכת סיפק לנו מדגם גדול מספיק של כוכבים שנוכל לבצע ניתוח סטטיסטי קפדני כדי להעריך את נפוצות כוכבי הלכת בגודל כדור הארץ באזור החיים של כוכבים סמוכים דמויי שמש. " אמר הסו.
על בסיס ההדמיות שלהם, החוקרים מעריכים כי כוכבי לכת קרובים מאוד לגודל של כדור הארץ משלושה רבעים לגודל של פי אחד וחצי מגודל כדור הארץ, עם תקופות הקפה (שנים) הנעות בין 237 ל – 500 יום, נמצאים בכאחת מתוך ארבע מערכות שמש. עם זאת המודל שלהם מכמת את אי הוודאות באומדן זה. הם ממליצים לתכנן משימות עתידיות לגילוי כוכבי לכת עתידיות לתדירות רחבה מכוכב לכת לכל יותר מ-33 כוכבים, ועד כמעט כוכב לכת לכל שתי מערכות שמש).
פורד אמר כי "הידיעה באיזו תדירות עלינו לצפות למצוא כוכבי לכת בגודל מסוים ובתקופת מסלול מסוימת מועילה ביותר לביצוע אופטימיזציה של סקרים לגילוי מערכות שמש מחוץ למערכת השמש, כדי למקסם את הסיכוי שלהם להצלחה. "פן סטייט היא המובילה בפיתוח שיטות סטטיסטיות וחישוביות עדכניות לניתוח תצפיות אסטרונומיות כדי לתת מענה לסוגי השאלות הללו. המכון שלנו למדעי הסייבר (ICS) והמרכז לאסטרוסטטיסטיקה (CASt) מספקים תשתית ותמיכה שמאפשר פרויקטים מסוג זה."
להודעה באתר אוניברסיטת פנסילבניה
- עוד בנושא באתר הידען:
20 Responses
ובכן, לא צריך לחיות בתחנת חלל מסתחררת או על המאדים כדי לאבד כל משמעות לחיים. אפשר לעשות את זה טוב מאוד על פני כדור הארץ. למעשה, מי שיקרא את הפרקים האחרונים בספר "המוות המוזר של אירופה" מאת דאגלס מאריי יווכח שזה בדיוק מה שאירופה עשתה לעצמה בעשורים האחרונים, וכי אין לתרבות האבודה וחסרת הבטחון העצמי והתכלית שלה תקומה מול המוני הפליטים, בעלי התרבות הבוטחת, האלימה והבלתי מעודנת ששוטפת אותה.
דווקא היציאה לחלל היא היציאה לספר החדש. זה "המערב הפרוע" החדש של האמריקאים, סיביר החדשה של הרוסים, אמריקה החדשה של האירופים, ציון החדשה של הציונים, וכו'. צריך יהיה להתמודד עם קשיים לא מבוטלים. להתאמץ ולהפגין את הרוח האנושית המתעלה מעל לקשיי היום יום כדי ליישב את השממה החדשה ולהפוך אותה לארץ פורייה.
במצב הזה אי אפשר להתפנות לשטויות בנוסח הגדרת 56 סוגי מגדר שונים, או חיפוש אחרי עוד סיבות שבעטייה הם קורבנות של "הפטריארכיה" או של "פריבילגים לבנים" כפי שעושים היום באוניברסיטאות בארה"ב. זה לא יעניין אותם, הם ירצו גברים אמיתיים ונשים אמיתיות שעוסקים בהנדסה אמיתית ומגשימים מטרות אמיתיות, ולא מתחפרים עד אינסוף בפופיק של עצמם. הם יצטיינו במציאת תכליות לחיים, כאלו שאנחנו לא מסוגלים לדמיין כעת.
אני מסכים במידה מסויימת שאי אפשר לחזות את העתיד, אבל מאחר שהנדל"ן האחר במערכת השמש הוא כל-כך לא מזמין להתיישבות אנושית בלי מאמצי הארצה ממושכים, ומכיוון שחלק מהמשאבים המעניינים ביותר במערכת השמש בכלל לא נמצאים ליד אותו נדל"ן היפותטי, הרי שלא יהיה מנוס מפיתוח משהו שיוכל לאכלס באופן קבוע אלפי אנשים לעשרות שנים, לפחות. תחנת חלל מסתחררת עשוייה להתברר כפתרון שאבד עליו הכלח – נסיון לממש פתרון של המאה ה-20 בסביבת המדע ומרחב הפתרונות של המאה ה-22, אבל כרגע זו הטכנולוגיה היחידה המוכרת למין האנושי שעשוייה לספק כבידה מלאכותית בחלל. נצטרך מדע חדש לגמרי העוסק בכבידה כדי למצוא פתרון אחר.
מהבחינה האחרת – אנחנו כבר עברנו את נקודת האל חזור. מספיק להתבונן בניצוץ בעיניו של האדון ביל וויטל הנכבד (שלפני חודש עשה סדרה מופתית על תכנית אפולו "מה ראינו") כשהוא מדבר על נעיצת דגל אמריקאי באסטרואיד מתכתי בשווי טריליוני דולרים ופתרון כל הגירעון הלאומי של ארה"ב באבחה אחת, כדי להבין שהרכבת כבר יצאה מהתחנה – וזה העתיד.
ttps://www.youtube.com/watch?v=Q1KLPVVtNmc
היה משהו דומה STAR TALK עם ניל
עולם בלי תכלית-חיים אמיתית הוא עולם קר, מנוכר, אפל, אכזר ומייאש בין אם נגיע לפלנטות רחוקות בין אם לאו, בין אם יהיה אוכל בין אם לאו, בין אם תהינה מלחמות בין אם לאו, בין אם המדע ירקיע שחקים בין אם לאו. האופקים הצחים והבהירים הם בלב פנימה, לא בתחנות חלל מסתובבות, לא על פלנטות מבטיחות, לא באמצעות מציאות וירטואלית כלשהי, ולא ביישום "סדר עולמי אוטופי". יורם: לורם צודק לגמרי בדבריו על הכלכלה האוטופית שהצעת. לורם: יורם צודק לגמרי בעניין מקומנו על פני האדמה.
עם כל הכבוד לשיח ולמשוחחים עד כה, נראה לי שיש כאן יותר מדי מהספקולציה.
ראשית, אין לנו בסיס מדעי אמיתי לחזות אפילו באופן כללי את העתיד בטווח של 50 שנה.
שנית, התהליכים המעצבים אינם רק בתחום המדע המדויק, ואפילו לא בתחום המדע בכלל. התפתחויות חברתיות, תרבותיות, פוליטיות, כלכליות וכו' – בהחלט רלוונטיות ובהחלט קובעות את כיווני ההתפתחות המדעית והמשמעויות של ההתפתחות המדעית, ואלה לא באמת ניתנים לחיזוי או לתכנון.
כך למשל יש להניח שקיימת היתכנות להקמת יישובים בחלל, אבל כל חזון מדויק או מפורט מעבר להנחה כזו – אינו באפשר, למעט אם מדובר ביצירה של מד"ב. לכן, נראה לי שהשיח בנושא השיח הוא ברובו מיותר ( כל זמן שאין כאן חיפוש אחר תוכן בידורי, וגם תוכן כזה הרי מוטב לא להגזים בו).
כדי בכלל, נראה לי שיותר מדי אנשים שקראו ספרות מד"ב נוטים לגזור גזירה שווה בין התוכן המד"בי לבין מציאות ריאלית כלשהי, בפרט כאוטופיה או דיסטופיה, ובד"כ כמכשיר בשירות אג'נדה אידיאולוגית (למשל – הספקולציה וחסרת הסיכוי המעשי של יצירה ספונטנית של חיים אי שם בחלל, בשירות תפיסות מטריאליסטיות חילוניות).
יורם ולורם איפסום ממש אהבתי את השיח בינכם ובפרט את נקודות ההומור השזורות בו… בהצלחה.
ללורם איפסום וליורם,
מאוד מעניין לקרוא את השיח ביניכם 🙂 יורם – אני חושב שאתה חוטא במחשבה לינארית. כן, אם אתה מסתכל על הטכנולוגיות שקיימות כיום, ויוצא מנקודת מוצא שאלו הן הטכנולוגיות שיהיו קיימות בעתיד – אז באמת קשה לחשוב על שיפורים משמעותיים.
עם זאת, ההיסטוריה המדעית והטכנולוגית מלמדת אותנו שההתפתחות היא לא לינארית. יש טכנולוגיות שפשוט מאוד קשה לחזות אותן ואת ההשפעות שלהן על החברה האנושית לפני שהן מתרחשות. לדוגמא, גם גדולי המוחות והסופרים של המאה העשרים נכשלו בחיזוי האינטרנט והרשתות החברתיות.
כך לדוגמא, קיימת האופציה שבני האדם כבר לא יהיו בני אדם (לפחות לפי הגדרתנו היום) הרבה לפני שנצליח להניע חללית למהירות האור. לא כ"כ מופרך שנצליח להעביר את התודעה האנושית מהמוח לתוך כלי אחר, ואולי אפילו לחיות חיים שלמים בתוך עולם וירטואלי ללא מחסור משאבים… וכל זאת באמצעות אנרגיה מתחדשת שלא דורשת ניצול משאבים של כדור-הארץ.
הסוף היחיד שאני יכול לדמיין להתפתחות הטכנולוגית של האדם היא הכחדתו, אם על-ידי האדם, או אם על-ידי גורם זר כלשהו.
מסועים? כדי להעביר קילו גמבה? שמעת על רחפנים אוטונומיים?
אני הבנתי טוב מאוד. אתה מנסה לפתור את אתגרי המאה ה-19 בכלים של המאה ה-20. ואכן, בתחילת המאה ה-20 נפוצו צינורות פניאומטיים שהעבירו מכתבים בין משרדים שונים במרכזי הערים המתקדמות. היום משתמשים בזה ליישומים ספציפיים ומוגבלים מאוד.
אז גם כלכלה מתוכננת זה פתרון של המאה ה-20 לבעיות שהעסיקו את אנשי המאה ה-19. ככל שנעשו ניסיונות יותר מקיפים לאכוף את הכלכלה המאורגנת הזו היא נכשלה באופן יותר מרהיב. גם כאן בארץ עושקים בזה כל מיני מועצת הלול ומועצות החלב והבשר לסוגיהן. את התוצאות אנחנו מכירים מדפי העיתונים הכלכליים: פרוטקציוניזם, מקורביזם, טענות לשחיתות, להקצאה לא הוגנת, לאנשים שמעדיפים לספסר בהקצאות שקיבל סבא וכיו"ב סיפורים מקושטי סלמונלה שעזרו לדחוף אותי לעבר הטבעונות.
אני מצפה שאנשי המאה ה-30 יפתרו את אתגרי המאה ה-30 באמצעים של המאה ה-30. כדי שהאמצעים של המאה ה-30 לא יהיו באר ודלי שמחובר לגלגלת בחבל, כדאי שאנחנו נטפל באתגרי המאה ה-21 בכלים של המאה ה-21. האתגרים של המאה ה-21 זה להגיע לחלל, ללמוד ולהתחיל לנצל את המשאבים שם. גם כדי להמשיך בחקר החלל, וגם כדי ליצור תשתית להתיישבות אנושית. אפילו לא התחלנו לגרד את הקליפה של הטכנולוגיה של מה שנדרש כדי להשיג את זה, ושם תהייה אחת (מיני אינספור) ההתקדמויות הטכנולוגיות המשמעותיות ביותר.
לגבי המכונית, זו עם מנוע בנזין, שנוסעת על צמיגים פניאומטיים ונזקקת לנהג: עומדות מאחוריה התפתחות טכנולוגית בת כ-130 שנים. בתחילת דרכה היו מהפכות גדולות, ואח"כ פיתוחים פחות ופחות משמעותיים. הייתי יכול להסכים עם התחזית שלא צפויות שום מהפכות בתחום, אלא שנראה שהמכונית החשמלית מגיעה, ועומדת להתנגש עם המכונית האוטונומית, ויחד הן הולכות להביא צאצא שייתכן שיהיה צורך לקרוא לו בשם אחר, חדש לגמרי, ממש כפי שבסופו של דבר היה צורך לקרוא למכונית "מכונית" ולא "כרכרה בלי סוסים".
מה שהבנת הוא במקרה הטוב לא מדוייק ובפחות טוב ממש הפוך…
נתחיל מהטוב…
לא כתבתי שהגענו לקצה הטכנולוגי, יש לנו כברת דרך רצינית עד לשם, פשוט מתחילת המהפכה התעשייתית ועד היום התפתחנו כ"כ הרבה שלדעתי (הקטן והלא יומרני לדעת אפילו פסיק ממה שגילו) הצנועה עברנו את החצי… כלומר יותר קרובים לסוף מאשר להתחלה… ולדוגמא: אם היום יש כלי רכב מעולים אוטונומיים וחדשניים ביותר, מה כבר יכול להשתפר…? להוסיף עוד כמה עשרות/מאות אחוזים בכח המנוע, בסוג ההינע, טיסה במקום נסיעה…? אלו עדיין שיפורים לא המצאות… לא מאמין שאי פעם יגיעו למצב שיכנסו לאיזו תחנה מרכזית, מסוף ליד הבית או מתחת לדוש באמבטיה, ירשמו רח' ביאליק 16 אילת ואז אנחנו ניעלם מביתנו ונופיע באילת… אין מצב… זה ישאר בסרטים ובספרי מד"ב דיגיטלים…
נעבור לפחות טוב…
ממש לא רוצה שאנשים יעמדו בתור ולכן כתבתי שכדי שאנשים לא יקנו פעם בשבוע 2 קילו עגבניות, 3 מלפפון וכו' אלא יהיו מסועים מהירים ומתוחכמים שבהזמנה דיגיטלית יביאו את המצרכים עד פתח הבית… במקום שחקלאי מאיזה מושב יגדל 16 דונם גמבה (אם באותה שנה יחליטו עו 60 חקלאים, ללא תיאום לגדל גמבה כי בשנה שעברה מחירה היה גבוה) והוא יצטרך להשמיד את היבול כי לא יהיה לו כדאי לקטוף… במקום זה תחליט המועצה העולמית הראשית בהנהגתו של משיח צידקנו לגדל 103000 דונם גמבה ב-10 איזורים ברחבי העולם שסוג האדמה והאקלים אופטימליים לגמבה… הגמבה תשונע באמצעים טכנולוגיים שקיימים כבר היום אבל ישוכללו ויביאו את התוצרת לכל מי שיזמין בו ביום ועל זאת הדרך תפוחי עץ, דובדבנים, חלב, לחם, בשר אוזניות, שולחנות ומכוניות…
בצורה זו נחסוך שטח רב שיוקצה למגורים, תרבות הפנאי, חינוך ומרכזי פיתוח…
הנדסת אקלים יעילה תביא למזג אויר נפלא ואויר נקי לכל מקום בכדה"א גם בצפונו וגם בדרומו… על הדרך יווסתו את אור וקרינת השמש…
בֳרגע שנגיע לזה שלכל אחד בעולם יהיה אוכל, מים, מקום לישון וכו' לא יצטרכו להילחם על שטחים, מקורות מים וכו' ואז ממילא לא נצטרך ממשלה מרכזית דיקטטורית שתכפה שיתוף פעולה אלא זה יגיע מלמטה (מעמך) ונוכל לחיות באושר ושלווה כשהצבא העולמי יתמקד בלהגן עלינו מפני אסטרואידי ענק וחייזרים (אם ישנם כאלו בסביבה) שחומדים את כדורנו המופלא…
ראשית, אפתח ואומר שטעיתי: הספר על חללית שכבו בה האורות ואנשים שכחו איך להשתמש בעיניים? זה "יקום אפל" של דניאל גאלויה, והוא לא התחולל על ספינת דורות, אלא במחילות תת קרקעיות אליהן נסוגו הניצולים של מלחמה גרעינית. גם כאן על הארץ הישנה והטובה עשויים הדברים להשתבש בצורה איומה.
ובכן, יורם, התחושה של "סוף הדרך הטכנולוגית" מזכירה לי את אותו פקיד פטנטים שהתפטר בסוף המאה ה-19 ממשרתו במשרד הפטנטים משום שהכל כבר הומצא. לא כך הוא הדבר: מספיק רק לראות איך מתפקדות מכונות ננו-טכנולוגיות יצירות הטבע והאבולוציה כדי להבין שיש עדיין הרבה מקום שם למטה, ושאנחנו, עם קצת (הרבה) הנדסה משובחת ולא מעט גנבה מן הטבע נצליח להתעלות על כל ההצלחות של ההנדסה הזו. וכך הם הדברים רק בחזית אחת של ההתקדמות המדעית-טכנולוגית. בסופו של דבר אכן נצטרך לעדכן את דברי הבורא ולהעמידם על רמה חדשה: "פרו ורבו ומלאו את הגלקסיה, וכבשוה, ורדו בכוכבי השמיים ובענני הגז הבינכוכביים ובכל חור שחור וכוכב נוייטרונים המאכלס את הגלקסיה". אנו רק נברך ונאמר "שהכל נהייה בדברו".
חוץ מזה, מטרידה אותי הנטייה שלך לעבר כלכלה מתוכננת. זה מן דבר שנכשל תמיד, ובסופו של דבר אזרחי המדינות עם הכלכלה המתוכננת למשעי נאלצים לתכנן את זמנם באופן מדוקדק ולחלק אותו בין התור בן 3 השעות ללחם לתור בן 5 השעות לבשר (ואז, כשמגיעים לראש התור, מגלים שהוא בדיוק נגמר) לבין התור בן עשרים השנה למכונית-חדשה-אבל-גרוטאה.
ל-לורם איפסום וגם למרשמלו…
אכן קפצנו קפיצת מדרגה עצומה ב-500 שנים האחרונות, גם בידע וגם ביישומו, (קצת יומרני מצידי) אבל לדעתי אנחנו עם כל הכבוד יותר קרובים לסוף הדרך הטכנולוגית מאשר לתחילתה…
עתיד המין האנושי נמצא כאן על כדוה"א…
אם רק נשכיל ונבין, נגיע למסקנה שהציווי של הבורא "פרו ורבו ומלאו את הארץ" נלקח על ידינו ברצינות רבה מדי אבל עדיין יש מקום לעוד מלייארדים רבים של בני אדם וגם לשמור על הטבע…
חוסר הברירה יכתיב בעתיד הסכמים גלובליים בקשר לילודה, ניצול משאבים, ניצול שטח, צימצום זיהום וכו'…
הרבה יותר הגיוני למשל שהמזון יהיה נגיש לאוכלוסיה בצורה אופטימלית (מסועים ומשלוחים כמעט מיידיים) מאשר שאנשים יילכו פעם בשבוע לסופר ויקנו כמויות מזון לא הגיוניות שחלקו הדי גדול יזרק לזבל בסופו של דבר…
על זו הדרך שיפור של עוד תחומים שיביאו לאיכות חיים גבוהה לכלל אוכלוסיית כדוה"א בלי הצורך לבזבז משאבים על שליחת ערים מעופפות לקצווי היקום…
יורם,
יש המון סיפורי מד"ב על ספינות דורות שהשתבשו. ב"אל האינסוף" של בריאן אולדיס, ששונה למדי ממה שתיארת, עובדת המסע נשתכחה אחרי קטסטרופה שפקדה את הספינה. ב"מייפלאוור" של קווין אודונל מסע שהיה אמור להימשך 100 שנה נמשך 1000, ובני האדם המעצבנים לא ממלאים את התפקיד שהוקצה להם. ב"מתנה מכדור הארץ" של לארי ניבן הנוסעים שנסעו בהקפאה עמוקה מתעוררים לאיומי אקדח, לחיי עבדות ולתרומת איברים כפויה, שנמשכת כמה דורות עד… שמגיעה המתנה מכדור הארץ. זכור לי גם ספר נוסף שבו לא רק שהמסע השתבש, אלא שכל האורות כבו והאנשים שכחו גם את חוש הראייה שלהם.
אז מה? כל הסיפורים הללו נכתבו במחצית השנייה של המאה ה-20. לא לחינם הם קראו לכלי הרכב שלהם "ספינת דורות" – כי הוא היה מבוסס על הרעיון של ספינה: כל רכב שיכול להוביל מספר אלפי אנשים מפה לשם (והשהות בו אמורה להיות זמנית), ורק דמיינו מה יקרה לאותה ספינה במצב של בדידות מוחלטת ומסע שיימשך מאות שנים. אז ראשית אני טוען שבני האדם יתרגלו לקרוא לעולמות המלאכותיים המסתחררים שלהם בית, ולא כל-כך יתגעגעו לגבעות הירוקות של הארץ. שהם יצברו הרבה יותר ניסיון בבניית חברות אנושיות, ושהם לא ייצאו למסע לפני שישתכנעו שהחברה האנושית במסע מספיק גדולה ומגוונת (ומונה מאות אלפי אנשים), שהם מסוגלים ליצור קשר עם כדור הארץ (גם אם לכל שדר כזה ייקח שנים להגיע), ושהם יידעו להתמודד עם המחסור במשאבים במשך כל תקופת המסע. במצב כזה הם גם יוכלו לקחת את הזמן ולא יצטרכו להאיץ למהירויות גבוהות באופן מיוחד. ממילא, אנחנו היום לא בדיוק יודעים איך להאיץ דבר כזה, לא למהירות סולידית של 10% ממהירות האור, ולא לאלפית מזה, ובוודאי שלא איך להאט כשהגענו. בהחלט צריך לעבוד על הפרטים.
אבל אל דאגה: הם יעבדו על זה. התמריץ פשוט גדול מדי, ובשלב מסוים זה יהיה לא רק אפשרי, אלא גם מתבקש.
נניח שבשנת 1600 היית מסביר לאדם משכיל, שבעוד כמה מאות שנים, בני אדם יוכלו לעבור מיבשת ליבשת בתוך כמה שעות ולחזור למחרת, היית נחשב מוזר או מטורף.
כל הדברים שהמגיבים דיברו עליהם כאן נכונים להיום.
גם נכון להיום שכדור הארץ לא יהיה כאן לנצח, והגזע האנושי חייב תעודת ביטוח עתידית להמשך קיומו.
ל- לורם איפסום…
נזכרתי בעוד משהו…
כדי להניע חפץ כל שהוא למהירות האור, צריכים אנרגיה אדירה מעבר לכל דמיון, גם חפץ קטן של כמה גרמים או עשרות גרמים…
בעוד כמה מאות שנים כשנתמחה בבנית חלליות ענק שמסוגלות לשנע מאות אלפי בני אדם נצטרך להביא למהירות האור, מאות אלפי טונות (רק בני האדם עם הציוד האישי המינימלי ישקלו כ-50000 טון, שאר הפלנטה המלאכותית שתהייה עשוייה מסגסוגות קלות להפליא וחזקות הרבה יותר מלהפליא ישקלו לפחות עוד 100000 טון…
צא וחשוב כמה אנרגיה תהייה דרושה לצורך הנעת המפלצת (אחת מני רבות) האדירה למהירות האור…
לורם איפסום…
תודה… נחה דעתי בקדר לתידלוק של הטלסקופ ועל הדרך עוד אי אלו גופים שימשיכו לתפקד במקום להפוך לגרוטאות חלל כבר עכשיו…
קראתי לפני לא מעט שנים ספר מד"ב (איני זוכר את שמו) שמדבר על חללית עצומה (דווקא בצורת סיגר) שחיי חברה לא היו בה אבל מעמדות בצורה הכי מגעילה של מעמדות היו גם היו. המעמד הכי נחות היה של פועלים שחורים (לאו דווקא בצבע כמו במעמד) שבעצם היו עבדים לכל דבר שנולדו לעבדות כמו אבותיהם, סביהם וסבות סביהם…(גידלו ירקות, פירות כבשים ועגלים שנארזו ונשלחו דרך מסועים אוטומטיים מבלי שלהם הייתה נתונה הרשות עד להינות מהמטעמים והם אכלו מזון דלוח שארוז בקפסולות ומיוצר משאריות המטעמים שנשלחו כאמור במסועים… עד שקמו כמה פועלים ורצו לראות איך באמת מתנהל עולמם והאם באמת האגדות על ראשית הדרך נכונות… הם יצאו למסע ענק בתוך החללית העצומה עד שהגיעו לסיפון הקידמי הראשי שהיה מלא בשלדי אדם בדרגות התפתחות שונות, חלקם לבושים במדים שונים ובעלי דרגות מהבכירים ביותר לזוטרים ובעצם גילו שהחללית נוסעת על טייס אוטומטי ללא קברניט, סגן, סגן סגן, נווט, רופא, מכונאי וכל שאר התפקידים שבעצם אמורים לשלוט ולנווט את החללית לייעדה…
פה בעצם מסתיים הסיפור שלי (שחלקו בוודאי דומה לספר שקראתי וחלקו כנראה המצאה שלי) כי אני לא זוכר את ההמשך…
מה שאני כן זוכר שהסיפור מסתיים לא ממש טוב…
יורם,
ראשית, נאסא בדיוק בוחנת את האפשרויות של תדלוק מחדש לחלליות, ביחד עם ספייס-אקס:
https://www.youtube.com/watch?v=5EXvEXfY1ts
שנית, לנוח דעתך, במאות השנים הקרובות אנחנו נתמחה בבניית בסיסי חלל מסתחררים שמאכלסים מאות אלפי אנשים בבטחה וברווחה, ובעלות עצמאות כלכלית וחברתית. זו תהייה שיטת ההתיישבות המועדפת. היציאה של אחת כזו לעבר כוכב אחר כדי לנצל את המשאבים שלו לא תצריך הקרבה כל-כך גדולה של החברה שתצא להרפתקה.
יורם צודק. אמנם משלהב לדעת כי ייתכנו חיים בפלנטה אחרת, אך עד שתמצא דרך של העתק הדבק למסה אורגנית, מנקודה לנקודה בחלל, אין כל סיכוי מעשי להגשמת החלומות הבדיוניים של יישוב בני אדם במרחקים כאלה. גם אם תורת הפיסיקה תצליח במשימת העתק הדבק, יהיה על המתכננים להעתיק ולהדביק סביבת חיים שלימה על כל התנאים המוכרים לקיום חיים אפקטיביים.
עדיף להשקיע את המשאבים והאנרגיות בהבטחת חיינו על הכדור שלנו.
גן עדן נמצא על כוכב אחר
אתחיל במשהו זניח יחסית.
הרי טלסקופ החלל עלה לא מעט כסף. מעניין למה לא משלבים משימות ובאחד השיגורים השיגרתיים שולחים אליו מלאי דלק שיספיק לעוד כמה שנים…
בקשר לכוכבים/פלנטות שיכולים להיות ראויים לחיים, הם כל כך רחוקים שממש לא מעשי לשלוח אליהם חלליות…
נניח ותיבנה החללית שמסוגלת לטוס במהירות האור וישלחו מה אסטרונאוטים מספיק צעירים ובריאים שיסכימו לבזבז מחייהם (4/40)×2 שנים (אורך המסע לכל כוון) יותר גרוע מכל כלא שבעולם (אין חופשות, אוכל משעמם (בקפסולות כנראה), חיי חברה על הפנים וכו'…
בנוסף הרי הם לא יקחו איתם את כל מה שצריך כדי להתיישב שם, קודם צריך לבדוק את המקום ואחרי כן להתחיל בהעברת ציוד וכו'. הבעייה היא שכשהאסטרונאוטים/קוסמונאוטים או כל שם אחר טסים במהירות האור הזמן על כדור הארץ עובר פי מאות/אלפי/ מליוני פעמים… אז עד שהם יחזרו כבר לא יהיה בנמצא מישהו שיזכור שאי פעם הייתה תוכנית חלל כזו, או שבכלל כדור הארץ יהייה קיים… מלחמות הרסניות, אסטרואיד ענק, הר געש מטורף וכו'…
לא ישים בעליל…
הרבה יותר הגיוני לאסוף מספיק חומר כדי לבנות פלנטה/ות מלאכותית/יות או ליישב את הירח ומאדים…
מה זה יתן ? המרחקים הם באלפי שנות אור במהירות האור כשאורך החיים שלנו 80 שנה.
גם אם תהיה חללית במהירות האור המקסימום זה להגיע למערכת השמש הקרובה שכאן – 4 שנות אור
זה דבילי מאוד, גם אם חצי מהכוכבים יסתובב מסביב לחצי של שמשות ויהיה בהם את כל מאפיני החיים הדרושים, לא יווצר אפילו תא אחד. למה? כי יצור חי לא יוצא מדומם.