המוטציה ששינתה את ההיסטוריה: כך הפכו הסוסים לניתנים לרכיבה

מחקר חדש חושף כי שתי מוטציות גנטיות היוו מפתח לביות הסוס בתקופת הברונזה – הפכו אותו רגוע יותר ועמיד לנשיאת רוכבים, ושינו את פני התחבורה והמלחמה בעולם העתיק

ביות הסוס היה אחת ההתקדמות המכריעות של התרבות האנושית – הוא חולל מהפכה בתחבורה, בלחימה ובחקלאות, והאיץ את המעבר לחברות מתקדמות. כעת, מחקר גנטי חדש חושף כי ייתכן שמוטציה יחידה מילאה תפקיד קריטי בהפיכת הסוסים הראשונים לכאלה שניתן לרכב עליהם, ופחות פראיים מאשר עד אז.

מחקרים קודמים זיהו את ערבות דון־וולגה במזרח אירופה כמקור לסוסי הבית המודרניים לפני כ־4,200 שנה. אולם נותרה השאלה: אילו שינויים בגנום הפכו את הסוס הפראי לניתן לאילוף ולרכיבה?

צוות חוקרים בהובלת שוּשוּ ליו ולודוביק אורלנדו (מרכז לאנתרופוביולוגיה וגנומיקה בטולוז, צרפת) בחן DNA של עשרות סוסים עתיקים. הם התמקדו ב־266 סמנים גנטיים הקשורים לתכונות כמו צבע פרווה, מבנה גוף והתנהגות.בני אדם כבר מתקופת הברונזה אולי טיפחו בכוונה גנים בסוסים שהפכו אותם קלים יותר לביות ובעלי יכולת לשאת את משקל הרוכבים.

שני וריאנטים גנטיים מרכזיים עשויים היו להפוך את הסוסים הראשונים לממושמעים יותר וחסונים יותר לנשיאת רוכב, כך מדווחים חוקרים ב־28 באוגוסט ב־Science. הסוסים הללו היו בין ההתקדמות החשובות ביותר של "הביוטכנולוגיה" של תקופת הברונזה.

ב־2021 חשף חוקר הארכיאולוגיה המולקולרית לודוביק אורלנדו ועמיתיו כי סוסי הבית המודרניים מקורם בדרום־מערב רוסיה לפני יותר מ־4,200 שנה. אבל אילו גנים ספציפיים השתנו באותן אוכלוסיות מוקדמות – נותרה שאלה פתוחה.

כעת, צוות חוקרים מסין ומשווייץ ניתח את הגנום של 71 סוסים ממגוון גזעים ותקופות. הם התמקדו ב־266 אזורים בגנום, וזיהו תשעה גנים עם סימני ברירה חזקה – עדות לכך שמגדלים אנושיים בחרו תכונות מסוימות.

גן לרוגע וגן לחוסן גופני

הגן הראשון, ZPFM1, שקשור לחרדה בעכברים ולתחושת רווחה בבני אדם, עבר ברירה חזקה לפני כ־5,000 שנה – רמז לכך שביות הסוס כלל צעד ראשון של הפיכתו ליותר רגוע וניתן לאילוף.

גן נוסף, GSDMC, עבר ברירה חזקה מעט מאוחר יותר, לפני 4,700–4,200 שנה. בבני אדם, מוטציות באזור זה מקושרות לבעיות גב כרוניות. בסוסים, הן משפיעות על היחס בין אורך הגוף לגובה. ניסויים בעכברים מהונדסים עם GSDMC בלתי־פעיל הראו עמודי שדרה ישרים יותר וגפיים קדמיות חזקות יותר. החוקרים סבורים כי השינוי שיפר את יציבות הסוסים ואת יכולתם לשאת רוכבים.

בתוך כמה מאות שנים בלבד, הווריאנט הזה הפך לנפוץ ביותר באוכלוסיית הסוסים – עדות לכך שבני אדם טיפחו אותו במכוון. סוסים עם המוטציה העמידו כ־20% יותר צאצאים.

שינוי עולמי

סוסים רכיבים חוללו מהפכה בחברות אנושיות – שיפרו את הניידות, עיצבו מחדש את אופי המלחמות והתחבורה, ותרמו לעליית אימפריות הערבה במונגוליה ובסין.

"זה מקרה מהדהד של ראיות נסיבתיות," אומרת סמנתה ברוקס, גנטיקאית מאוניברסיטת פלורידה. "אנו רואים בעת ובעונה אחת גם עדויות ארכיאולוגיות לשימוש בסוסים, וגם שינויים ברורים בשני מקומות ספציפיים בגנום."

אורלנדו מדגיש כי ייתכן שגנים נוספים היו מעורבים בתהליך, לצד חדשנות תרבותית כמו טקטיקות אילוף שלא הותירו עקבות בגנום. כעת הוא וצוותו מרחיבים את מחקרי ה־DNA הקדום כדי להבין אילו תכונות סוסיות סייעו לבניית חברות ואימפריות.

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

• סוסים עתיקים
• א.ב. (של DNA) של סוסים
• חייהם הסודיים של הסוסים
• האם סוסים יכולים לעוף, או: על ההיסטוריה של הצילום – חלק ב'
• האבולוציה כתורה המסבירה תופעות החל מהתפתחות היקום ועד להתפתחות החברה – יובל נאמן