סיקור מקיף

האבולוציה כתורה המסבירה תופעות החל מהתפתחות היקום ועד להתפתחות החברה – יובל נאמן

הרצאתו של פרופ' יובל נאמן, קיץ 1999, המכון לחינוך טכנולוגי – חולון

יובל נאמן ז"ל. תמונה מאוספו הפרטי
יובל נאמן ז"ל. תמונה מאוספו הפרטי

במאמר זה: רקע לסדרת ההרצאות, תקופתו של דארווין, ביוגרפיה שלו והשלכות תורת האבולוציה.


(הסבר רקע להרצאה)

ב-30 השנים האחרונות שאנשים שלומדים מקצועות טכניים צריך לתת להם גם בכל זאת רקע שמקשר בין המקצועות שלהם עם המקצועות של מדעי החברה, חיים, וחיים ב… [?] של מדעי הרוח, כדי שפשוט יבינו יותר טוב איך הנושא שלהם משתבץ בתמונה הכוללת. פה בחולון ביוזמה של המוסד הזה יש תוכנית של פיתוח של קשר בין הנושא הטכנולוגי לנושא החברתי, חשבתי שיהיה מעניין ויוסיף משהו למי שלומד מקצוע טכנולוגי אם הוא יראה טוב יותר ברמה יסודית ביותר את המקום שיש לנושא שלו בהיבט החברתי הכולל בשני הכיוונים, גם מה למעשה הטכנולוגיה עושה למען החברה וגם מה החברה יכולה לעשות למען הטכנולוגיה.

אני אומר את כל זה ואני מדגיש את זה מפני שזו בעצם המטרה בהרצאה הרביעית, אנחנו נעסוק בה רק בזה. אבל היות ואנחנו רוצים לראות את התמונה הכוללת ולהבין טוב יותר איך משתבצים בתמונה הכוללת הזאת, מסתבר שיש ממש אי הבנות גדולות משני הצדדים של המפה, אבל בעיקר גם הציבור הלא מדעי מאוד לא מבין למשל מה זה מחקר לפיתוח, האם צריך לממן מחקר לפיתוח רק כאשר ברור לך שזה מוביל ליעד שאתה בטוח בו ואתה חושב שהוא חשוב. למשל בסנאט האמריקאי היה סנטור בשם ויליאם פרוקסמאיר עד לפני שנים אחדות (נדמה לי שהוא לא נבחר בסנאט האחרון [לא נבחר, ג.פ]), אבל עד לפני 4 שנים הוא עמד בראש איזושהי ועדה שהיא ועדת הקצבות של הסנאט לנושאים שיתה מאשרת את תוכניות המחקר מדעי, והוא היה מוציא כל שנה- נותן תפוצה רבה להחלטה שלו לגבי פרס ה"פשפש הזהב", או משהו כזה, שזה היה רעיון לחפש איזה נושא מחקר שנשמע מאוד רחוק מן המציאות, מישהו שמתעניין בפרוסטטה אצל חפרפרות, משהו כזה… והיה עושה מזה צחוק, וכמובן לא היה נותן לזה כסף, והיה מעמיד את הקהילה המדעית במצב מגוחך בגלל זה, ומסתבר שישירות ממחקרים על פרוסטטה של חפרפרות יצאה שיטה שבה היום מרפאים את סרטן הפרוסטטה. סנאטור פרוקסמייר (שאני לא יודע אם הוא יודע את זה אפילו) המשיך הרבה שנים בשיטה הזאת. אם רוצים להבין באמת כיצד ניתן בכלל לשפוט מחקר מדעי, מתי ניתן לדעת אם באמת יש סיכוי שיצא ממנו משהו מועיל או לא, ואם כן, אז מתי? לשם כך, כדאי להבין את התמונה הכללית, מה עושה המחקר המדעי בתוך ההיבט השלם. אם אנחנו רוצים, או לא רוצים, כי זו למעשה תכונתו. וכשאני חיפשתי את הבסיס לנושא הזה הסתבר לי שכדי להבין את המדע והמחקר, צריך להבין את תורת האבולוציה, תורת ההתפתחות שבעצם, נאמר, החלה את דרכה עם צ'ארלס דארווין.

לפני מאה וארבעים שנה, 1859 דארווין פרסם את הספר שלו
Origin of species,The על מקור הזנים, או המינים, ("מוצא
המינים").

לתאוריה זו יש השלכות גם על התפתחותה של החברה, כי ההתפתחות, מסתבר, פועלת לא רק ברמה של החי הבודד, לא רק ברמה של החומר, למשל כל היסודות הכימיים ביקום הם תוצרים של תהליך אבולוציוני. אנחנו יודעים שהם הולכים ונוצרים גם היום בתוך הכוכבים ובתוך השמש. השמש היא מין מכשיר שמבשל הליום ממימן, ומזה אנחנו מתקיימים כי כל האנרגיה שלנו באה מן השמש, ואנחנו מורכבים מאותם יסודות שהתבשלו בכוכבים הגדולים.
מסתבר שיש גם אבולוציה של חברה. החברה האנושית עברה מתקופת האבן לתקופת הנחושת והברונזה, והיום היא נכנסת לעידן המחשב. למינים בטבע, ליסודות הכימיים ולחברה האנושית יש מכנה משותף, ואם לומדים את הכללים של תורת ההתפתחות באשר לביולוגיה ניתן להסיק מסקנות לגבי החלקים האחרים, ואז יש הפתעות, הפתעות מאוד מעניינות.

בהרצאה הראשונה (זו) אנחנו נעסוק בעיקר באבולוציה הביולוגית, זאת של דארווין, זאת של דארווין המעודכנת, מפני שדארווין עצמו עוד לא ידע איך זה מתבצע, הוא רק תפס את הפרינציפ הכללי, היום אנחנו יודעים שיש ,DNA שבו כמו בתוכנה של מחשב, נמצא המידע הבונה את האדם, ואנחנו גם יודעים מה המנגנון שבו מתרחשות המוטציות, כלומר כיצד נעשה המעבר ממין למין, מה היו השלבים שצריכים היו לעבור דרכם והיום אפשר לחשב למשל מתי וירוס האיידס, שפוגע באדם היום, מתי הוא נפרד מוירוס האיידס שפגע רק בקופים ובבעלי חיים אחרים בקונגו ועשה את המוטציה הדרושה כדי להיות מסוגל לתקוף את בני האדם, ומסתבר שזה ארע רק לפני כ-30 שנה בלבד.

כדאי להשקיע מאמץ מסויים בהבנת המערכת הזאת הביולוגית כדי להבין אחר כך וחפש את האנאלוגיות במערכות האחרות, ומסתבר שנלמד הרבה מזה. אז היום ההרצאה היא על החלק הביולוגי. בהרצאה הבאה אנחנו נעסוק באבולוציה של הדומם, של גרמי השמים, של היקום, זה פשוט גם נותן תמונה קצת יותר רחבה, ויש איזה וריאנטים מעניינים שמתרחשים אז. [ההרצאה] השלישית והרביעית מוקדשות לאדם ולחברה, באחת ההרצאות אנחנו נראה איזה תפקיד יש למדע ולטכנולוגיה בהתפתחותה של החברה, קוראים לזה קידמה.
היום יש פילוסופיה שנקראת ה"פוסטמודרניזם", והפילוסופיה הזאת אומרת שהקידמה היא שקר. אני עוד מחכה לראות שהם יחזרו לעצים ויוותרו על המכוניות, ולכל היותר ירכבו על סוסים… וכו', אבל כמה מתייחסים בזלזול לקדמה ובעין לא טובה שהיא כאילו גרמה לכל מיני בעיות. גם נעסוק בנושא הזה של איך הטכנולוגיה משנה את החברה, ויחד עם זה אנחנו נלמד איך מתפתחת הטכנולוגיה בעצמה, כי מסתבר שגם הרעיונות- עובר בהם תהליך אבולוציוני, והוא בדיוק פועל לפי אותם הכללים. אז התפתחות הרעיונות- גם אותה נוכל ללמוד מהבחינה הזאת, ואנחנו זקוקים לזה מפני שיש שילוב מסויים בין כיצד מתפתחים המדע והטכנולוגיה, וכיצד הם מפתחים את החברה.
אז זו התוכנית, ארבע הרצאות. תמלול של סידרה דומה שנתתי במוסד "ואן ליר" בירושלים בשנה שעברה, יצא באחרונה בספר בהוצאת מוסד ואן ליר.


חלק ב' – ביוגרפיה של דארווין ורקע לידתה של תורת האבולוציה

נתחיל אם כן בדארווין. השנה היתה ,1859.דארווין עצמו, הוא אדם מעניין, יש מי שהרקע שלו עוזר לו, מהבחינה הזו שהוא בה מחברה ענייה מאוד וכו', ואז זה אתגר שנוצר אצלו ובגלל זה הוא מתקדם יותר מהר, יש מי שלהפך, בגלל זה שהוא מתחיל מהתחלה קשה מאוד- לא מגיע כל כך רחוק, או לפחות לא לאותו מרחק שיכול היה להגיע אחרת. דארווין התחיל ברמה גבוהה מאוד. אביו היה רופא מאוד ידוע, רוברט דארווין, ושני הסבים שלו היו שניהם אנשים מפורסמים; הסבא האחד, ארמסוס דארווין, מצד האבא, היה פילוסוף ידוע, וגם אפילו אפשר לחפש אצלו, בכתבים שלו, התחלות של רעיונות אבולוציוניים, והסבא השני, שהיה גם עשיר מאוד, ג'ושוע ווג'ווד (שחברת החרסינה שלו קיימת עד היום), כך שדארווין התחיל ברמה גבוהה.

הוריו שלחו אותו ללמוד רפואה, הוא ברח מזה. הוא ברח כי הוא אמר שהוא לא יכול לסבול סבל של אנשים. אז שכלמדו רפואה לא היו השנים של לימודים מכינים, אלא היו נכנסים ישר לעבודה עם חולים, והרבה לא ידעו מה לעשות לחולים, אז הם סבלו. כל הרעיון נראה לו לא בשבילו, והוא ברח מזה. הייתי אומר שלא ברור שכל סבל לא מצא חן בעיניו, מפני שלמשל אחר-כך הוא היה צייד ידוע גם כן. אבל כנראה שמבעלי חיים אכפת היה לו פחות…
מכיוון שברח מלימודי הרפואה שלח אותו אביו לקיימברידג' במחשבה שאולי הוא יהיה כומר. כומר יכול היה באותה תקופה ללמוד כל מה שהוא רוצה, לימודים כלליים. מגיל שמונה הוא התחיל אוספים של צמחים ושל בעלי חיים, בעיקר ג'וקים וכל מיני חרקים מאוד עניינו אותו, והוא התחיל ללמוד אותם ולאסוף אותם ולמיין, ובקיימברידג' הוא התיידד עם הנסלו, שהיה פרופסור לבוטניקה, והנסלו סידר לו שבקיץ אחד- מסע חיפוש מאובנים עם סדוויק, שהיה הגיאולוג הראשון שהבין מה זה מאובנים, והתחיל בכלל לחשוב על גיל כדור הארץ דרך המאובנים, וכמה זמן לקח למינים השונים להופיע ולהעלם וכו'.

המסע עם סדוויק בוויילס,נמשך חודש ימים ובו אספו דגמים, מאובנים וכו'- כל את בהיותו סטודנט. בזמן לימודיו הכיר פרופסור נוסף שהייתה לו השפעה עליו שם – ליאל (נתון זה חשוב לשלבים הבאים). על כל פנים, כשהוא גמר לא היה לו שום חשק להיות כומר, השכלה כללית היתה לו, הנסלו קיבל הצעה מאוניה של הצי הבריטי שנקראה "התחש",", "The Beagle זו אוניית מחקר, שעמדה לצאת לחמש שנים מסביב לכדור הארץ, לסייר את חצי הכדור הדרומי, ולעבור את כולו ככה "שוואי שוואי" [בערבית- לאט-לאט, ג.פ] בחמש שנים, וללמוד כל מה שיש ללמוד, כל מה שהצי הבריטי היה מעוניין, מבחינת קרטוגרפיה, גיאוגרפיה, וציון של מים במקומות שונים וכו'.
לא אכפת היה לו שמישהו גם, בהזדמנות זו, יחקור את כל המקומות הללו ואת בעלי החיים ואת כל מה שירצה לחקור באותם המקומות. הציעו להנסלו – המורה לבוטניקה את התפקיד הזה, והוא רצה בו. ואולם הסתבר שלאישתו- לגמרי לא נראה היה שהוא יעלם לחמש שנים, והיא לא הסכימה. הנסלו הציע את זה לתלמיד המוצלח- לדארווין. אבא שלו אמר; "בשום פנים לא", "מה תעשה, לא יצא מזה כלום, לא מקצוע, לא שום דבר" וכו', אבל כדי לרככו, הוא אמר "תראה לי אדם אחד נבון שיגיד לך שזה נושא כדאי". היה איזה אירוע משפחתי ובאירוע היה הדוד ווג'ווד, הווג'ווד השני, הדור השני של הווג'וודים.

דארווין סיפר לו על הרעיון, ווג'ווד אמר :"דבר נפלא". אז היות והוא היה גם תעשיין, ועשיר וכו'- לא יוכל האבא לטעון שזה לא אדם נבון, אז הוא הביא אותו להעיד בפני האב והדוד הסביר שלפי דעתו זה בהחלט יקדם אותו, את דארווין, ודארווין קיבל את האישור ויצא למסע. יצא לחמש שנים וחמשת השנים האלה התחילו באמריקה המרכזית והדרומית, תחילה בקולומביה, ומשם לאקוודור, פרו, איי גלפגוס, דרום מזרח אסיה, דרום אפריקה, בחזרה לברזיל ומשם לאנגליה. באיי גלפגוס הוא למד הרבה מאוד. הוא ראה בעלי חיים באיים שונים.- וראה כי הם שונים מאי לאי ומבעלי החיים שביבשת.

הוא ראה איך באיים פתאום קבלו איזה התפתחות שונה שאיננה על היבשת. הוא התחיל להבין, התחילו הדברים ככה להסתדר לו, ותוך המסע הזה, יחד עם כמה דברים שהוא קיבל לקראת יציאתו אל המסע, הוא קיבל גם איזה שהוא חומר מסדוויק, ולמד אותו במסע. הרבה לא היה לו מה לעשות ( אגב- משכורת הוא לא קיבל על חמשת השנים האלה, זה היה עניינו- הוא היה צריך לשלם בעד האוכל שהוא צרך בדרך, זה אולי אחד הדברים שלא מצא-חן בעייני האבא) אבל על כל פנים מחומר של סדוויק, הוא התחיל להבין גם שיש לו מרווחי זמן הרבה יותר גדולים כדי להבין את ההתפתחות. ואז נגמר המסע, היתה לו תזה שלמה. היה לו רעיון. עכשיו פה צריך להבין דבר אחד; אבל אנחנו נגיע לעניין הזה, מה היה אחד הדברים היסודיים שעזר לו בעניין הזה, אנחנו נגיע לזה מיד.

על כל פנים, כשהוא חזר, חמש שנים הוא היה מ 1831-36 במסע, ב'-39 הוא הוציא ספר " , "The Voyage of the Beagle"מסע התחש", שהוא פשוט דיווח של חמש השנים, מן סיפור על מסע של האונייה. ואגב, האונייה הזאת היתה בכל חצי כדור הארץ הדרומי – גם באסיה, בהודו, באינדונזיה ועוד.

למעשה, כעבור 6 שנים מאז שהוא חזר הוא הוציא חוברת שהיא היתה למעשה תמצית הרעיון של תורת האבולוציה, אבל הוא עוד לא העיז לפרסם אותה- הוא הוציא אותה והראה אותה למורים השונים בקיימברידג', שהתרשמו, אגב, מאוד. הם היו פתוחים מאוד, ופתאום זה הסביר הרבה מאוד דברים והרבה מאוד קשרים שלא היו ברורים קודם, כך שעודדו אותו ונהנו מהעניין, ועל כל פנים עודדו אותו, ואת הטיוטא הזאת למדו שלושה אלה: ליאל, הוקר וגריי. אסא גריי, היה פרופסור ב"הרווארד" ועימו הוא התכתב ממשכנו בקיימברידג'. הוא קיבל עידוד מכל שלושת המומחים, אבל לא העז לפרסם והחליט לעבוד יותר על העניין. עבד על זה 15 שנה, ויכול להיות שגם לא היה מפרסם בכלל, גם לא כעבור 15 שנה, אלמלא קיבל פתאום יום אחד חבילה עם טיוטא של ספר של איש צעיר בשם אלפרד ראסל וולאס, ששלח לו את זה מאינדונזיה, למעשה מסומטרה.

וואלס שהה במסע דומה, מסע מחקרי, ועוד לפני צאתו שמע על זה שלדארווין היו רעיונות כאלה, דרך המורים השונים בקיימברידג', אבל אצלו התגבשו הדברים עוד יותר, כך שהוא עבר את התהליך והוא כתב כבר את הספר. ודארווין היה כזה צנוע וגם לא בעל אופי חזק, וחשב: "אם ככה ממילא יגידו הגילוי של האחד, והספר של השני", אבל המורים הללו התערבו ואמרו "אנחנו נעשה סדר", כתבו לוואלס, וסיכמו על הקראת הטיוטא של דארווין וקטע מספרו של וואלס בפגישת החברה הלינאית.

קרל פון לינה, שנקרא לינאוס, כי כשממיינים צמחים ובע"ח עושים את זה בלטינית, עניין של מסורת אירופאית עתיקה, אז קרל פון לינה, שהיה חותם "לינאוס", הצמחים הוא מיין ובעלי החיים- הוא היה כותב בלטינית, ולכן שינה גם את שמו לשם לטיני. קרל פו לינה מיין את עולם הצומח והחי, למעשה אפילו חלק מהדומם. הוא ערך את המיון הראשון של המינרלים, ומיין את הצומח והחי, ואז יש אגודה לינאית, שהיא אגודה, שהיתה אגודה של מי שעוסק בנושאים של צומח וחי, היה חבר באגודה, והיא הוציאה כתב עת שנקרא " of the Lineal Society,"Journal of the Proceedings ואז ב-1858 הוציאו בכתב העת הזה, קובץ של ארבעה מסמכים. מסמך אחד היה בנוי מקטעים מהמכתב של דארווין לאסא גריי, היות ועם עמיתיו בקיימברידג' הוא לא התכתב אלא שוחח בעל פה אבל להרווארד הוא היה צריך לכתוב כי… זה באמריקה. מכתבים אלו הראו לקוראים כי כבר ב1830 היה רעיון מגובש אצלו. לזה הוסיפו עכשיו את המסמך החדש של וולס, עוד כמה מכתבים של דארווין, והמסמך הרביעי- הקדמה של אחד המורים האלה, ליאל, שהסביר שהוא עשה צדק לעניין.

בעצם מקבלים קרדיט כאן גם המחבר הותיק. מצד שני, הצעיר שהגיע בדרכו הוא לאותן תוצאות גם כן מקבל קרדיט מסויים, אבל למעשה התורה הופיעה בפעם הראשונה בציבור הגדול, בציבור המדע, בתור תורה משותפת של דארווין וולס.

זה מעניין גם מבחינה קולגיאלית, יש הרבה מקרים במדע שיש מריבות על ,priority על "מי היה זה שהמציא ראשון". ידוע מאוד המריבה בין ניוטון ולייבניץ, לגבי המצאת החשבון הדיפרנציאלי, אז אם גדולים כאלה כמו ניוטון סבלו ורבו במריבות הללו, על אחת כמה וכמה כל יתר הציבור המדעי הדברים האלה פוגעים בו, ופה היה מקרה יפה של עשיית שלום ומניעת התנגשות. על כל פנים, זה לרקע על לידתה של התורה.

חלק ג' – ניאו דארוויניזם

דארווין למעשה שרטט את הרעיון הכללי, הרעיון הוא לא היה יכול מעשה לקבל את הצורה להגיע לצד המבני ולהבנת המנגנון ממש, אלמלא באותו זמן, פחות או יותר, היה נזיר אוסטרי, אוסטרי-פורמלי, מפני שבאותה תקופה צ'כיה היתה חלק מאוסטרו-הונגריה, אז בספרים כותבים עליו שהיה אוסטרי, מצד שני, אם הוא דיבר גרמנית אז אפשר להגיד גרמני-סודטי, ז"א- הוא איש צ'כיה, צ'כי, אם הוא היה היום נולד היום) בשם מנדל, גרגורי מנדל, והוא בעצם בנה את הגנטיקה, ואז כשמנדל הכליא יחד זנים שונים ויכול, היה לראות, בתוך הזן עצמו- לראות מה קורה בין התכונות של, נגיד, אב ואם וכו', כל הנושא הגנטי הובן.

דארווין, אגב, לא שמע אף פעם על מנדל, למרות שזה היה באותו זמן. מנדל בא מלהפך, מאלמוניות מוחלטת, איש לא לקח אותו ברצינות, כתב את התוצאות, הממצאים שלו, ושלח את זה לכל מיני חוקרים, והם שמו את זה הצידה ואפילו לא קראו את זה. ורק כעבור כ-40 שנה הוא התגלה מחדש ע"י חוקרים אחרים בצד הביולוגי, שהם קראו את הדברים שהוא עשה וראו שהוא תפס את העניין, ומנדל כן שמע
על דארווין. אגב, מנדל פעל עד שנה מסויימת, באותה שנה הוא נעשה ראש המנזר, ואז ב-20 או 30 השנים הבאות הוא כבר לא עסק בזה. כך שזה היה איזה חלון בזמן שבו הוא תרם את תרומתו. בכל אופן, זה נתן את הגנטיקה.

בביולוגיה המולקולרית היה ליינוס פאולינג שהיה כימאי קוונטי, שהבין את תורת הקוונטים והיה איש מוכשר, הצליח בפעם הראשונה לראות מולקולה אורגאנית מאוד מעניינת שקשרוה בדם אצלנו, אבל ההישג הגדול היה של הקבוצה בלונדון, באנגליה, בקיימברידג', של פיסיקאי בשם פרנסיס קריק, ביולוג בשם ג'ים ווטסון ועוד כימאי אחד [מוריס וילקינז, ג.פ] ובחורה בשם רוזלין, שכחתי את שם משפחתה, שהיא היחידה שלא נתנו לה פרס נובל כי היא בחורה, והתחשבו אז פחות בבחורות. אז שלושת האחרים קבלו את זה, וזה על
גילוי ה- DNA והמבנה של מולקולת ה-.DNA ומאז, אחרי הבנת ה-DNA אנחנו מבינים בדיוק איך מתרחש התהליך האבולוציוני. אנחנו יודעים שה-DNA הוא בעצם התוכנה, אנחנו יודעים שהגוף- יש לו את המנגנונים שלו. יש לו מנגנון שמשכפל את התוכנה הזאת, מפני שאתה צריך את זה לפחות לתאי הזרע, אבל גם כללית- התוכנה הזאת מצוייה בגוף ופועלת בתאים. אז יש שכפול, ואם השכפול הזה הוא לא פרפקט, וקורה שהוא עושה, בד"כ זו מולקולה ענקית- מיליוני אטומים, ואז השכפול לעיתים רחוקות הוא נקי מכל טעויות. אז יש טעויות, ואם הטעויות האלה הן בתאי הזרע, ז"א ב-DNA של תאי הזרע וכו'- אתה יכול לקבל מוטציה..

ע"פ רוב- הטעויות האלה מרביתן בכלל לא מועילות ולא מזיקות כי יש המון ,redundancy שניות אומרים בעברי? [הערה מהקהל: "יתירות"]יתירות- המון יתירות, והביולוגיה עובדת על יתירות, שניים לפחות- אנחנו רואים את זה בגוף ככה אבל פרט לזה יתירות הרבה יותר גדולה; ארבע-חמש מערכות שחוזרות על אותו דבר. ובמקרה הזה של ה-DNA יש יתירות רבה. אז ע"פ רוב זה בכלל לא מועיל ולא מזיק. אבל לפעמים זה גם מזיק, ואז הזן הזה נכחד ונגמר והתוכנה הזאת סגורה, ולפעמים זה גם נותן משהו מוצלח ואז אנחנו עומדים במצב שבו נוצרה רמה יציבה חדשה, ז"א- אנחנו מבינים את המנגנון בכללותו, הבה נרשום לעצמנו מה הדברים שמהווים מנגנון אבולוציוני. אז יש לנו ככה, אגב- לזה קוראים ניאו-דרוויניזם, מפני שדארווין לא ידע את קיום מנגנון הרביה וה. DNA הוא ידע שמשהו קורה ושאם היצור הזה לא מסתדר אז הוא נכחד בהדרגה, אבל הוא לא חשב על זה שיכול להיות שקורה משהו כבר בתוכנה שלו וכו'.
זה לא היה לו ברור, הוא לא יכול היה לדעת, כי לא הכירו את הדברים אז, אבל היום, כשהתמונה יותר שלמה- זה נקרא ניאו-דרוויניזם, והניאו-דרוויניזם אומר ככה: שבלי השכפול בכלל לא יכולה להיות האבולוציה, כי צריך שהטעות תקרה בזמן שקורה איזשהו שינוי, אחרת אין לזה משמעות. אז צריך להיות מנגנון דינאמי, והמנגנון הדינאמי הזה, אני אולי אעלה את זה כך שנראה את זה, את רשימת התוצאות והממצאים, המנגנון, איפה אני מתחיל, עוד פעם בסוף…מערכת בקרה עם זכרון האוצרת את תוכנות הייצור של האורגניזם הנתון, זה יכול להיות בביולוגיה ה-,DNA ובמקומות אחרים זה משהו אחר, אבל בחברה, אני יכול כבר לומר לכם היום, זה למעשה האוצר השלם של החינוך שאנחנו נותנים ושל כל החומרים שכוללים את מה שאנחנו מעבירים מדור לדור. אח"כ מנגנון שיוצר שינויים אקראיים בתוכנה הזאת, זה מחייב את התנועה הזאת, כפי שאמרתי, ההעתקה, אני אחזור עוד לחלק של העמוד שדילגתי עליו, כי יש שם סיפורים עם רקע מעניין.

עכשיו, צריכים להיות קריטריונים דינמיים, סלקטיביים, הקובעים אילו שינויים יוצרים רמה יציבה חדשה. אצל דארווין באורגניזם- מזה יצא המונח " – "Survival of the Fittest ההשרדות של החזק, שאגב- לא תמצאו אותו אצל דארווין, הוא לא כתב את זה וכו'. היה פילוסוף אנגלי בשם ספנסר, הרברט ספנסר, בן דורו, שחיפש דרך לדבר כמו תורה אבולוציונית, אבל הוא לא היה ביולוג ולא היתה לא תמונה בכלל בעניין זה, ברגע שראה מה עשה דארווין- נתן לזה רקע פילוסופי, והוא הכניס את המילה ,Evolution ספנסר, והוא הכניס גם את העניין הזה של ,Survival of the Fittest וזה, אגב, גרם לקשיים מאוד גדולים בכיוונים אחרים, למשל, עוד אתן לכם על זה סיפור באחת ההרצאות הבאות, למשל- תקראו את ניטשה, הפילוסוף הגרמני בסוף המאה שעברה, וניטשה מאוד מושפע מדארווין וה- ,Survival of the Fittest אז ב"כה אמר זרטוסטרה" אז הוא מדבר על איש העתיד, הסופרמן, האדם שיבוא אחרי האדם, ה"על אדם", ואז הוא מתאר אותו שלמשל רחמים הוא לא יודע כי רחמים זה חולשה וצריך להתעלות מעל החולשות האלה, ועוד דברים כאלה אכזריים, הלך לכיוון זה.
אני יכול להראות שהטיעון הזה הוא לא נכון מבחינה מקצועית, מבחינה מדעית, נעסוק בזה בנפרד. על כל פנים, מזה יצא- אבל יש בעיה על השרדותה של רמה, ז"א האם באמת היא נעשית יותר כזאת שתשרד יותר טוב, אז יש לה סיכוי- המוטציה הזאת תמשיך ותחיה.

חלק ד' דארווין והדת
טלאולוגיה, זה מצב שבו אתה מסתכל אחורנית ומתפלא שממיליארד האפשרויות דווקא האפשרות המסוימת שאתה נמצא בה התרחשה. אבל אם אתה מסתכל אחורנית, אז אתה רואה כאילו היו שלבים עד שהגעת הנה. זה לא אומר שמראש כשהיית בשלב א', ידע מישהו שאתה תגיע לשלב ג' זה, כי יש פה מוטציות, מי יודע איזה מוטציות אחרות יכלו לקרות?

תמיד, כשאתה מסתכל במבט אחורנית, זה נראה כאילו שהשלבים מובילים אליך, לשלב שזה נמצא בו באותו רגע. אז זה נקרא טלאונומיה. בדת יש שתי גישות שונות לחלוטין; יש גישה שמתבטאת באמריקה, זה נקרא: "משפט הקופים", כי בדרום ארה"ב, שהאנשים הם מאוד דתיים, פרוטסטנטים, פונדמנטליסטים, כלומר שהם מקבלים את הפשט של כתבי הקודש, אז זה נראה שעומד בסתירה, כי נאמר שהעולם נברא בשבעה ימים, ופה- זה מוביל לבריאה שונה. אז בעניין זה, בדרום ארה"ב גם לקחו את זה- נעלבו מזה שאנחנו באים מן הקופים. אז אני חושב שגם פה בארץ היתה בתעמולת בחירות של אחת המפלגות. הוזכר העניין של מוצאנו מן הקוף כעלבון. שמישהו כאילו אומר שמוצאנו מן הקוף, על כל פנים, כאילו נעלבו מהעניין.

ובדרום ארה"ב, אני יודע- אני נסעתי פעם במכונית, פתחתי את את הרדיו ואני שומע פריצ'ר (Preacher) שמסביר שהקומוניסטים הכניסו את כל העניין הזה של האבולוציה כדי לקשור אותנו לקוף ולהוריד את כבוד האדם וכו'.

יחד עם זה, אני מציע לכם לקרוא את הרב קוק, ב"אורות הקודש" יש לו פרק, בו הוא משתמש במילה "התפתחות" כשהוא מדבר על האבולוציה. בפרק שנקרא "התעלות העולם". הרב קוק ממש שר את שירת דארווין והאבולוציה מפני שהוא רואה את זה כזו הדרך האלוהית שבעזרתה מתגשם החזון האלוהי. הוא אומר: אם תחפשו, תראו את זה כך וכך, והוא להפך- רואה באבולוציה את ההגשמה של הרעיונות הדתיים מהבחינה הזאת. עכשיו, יש נזיר ישועי צרפתי בשם פייר טיאר דה שרדן שכתב כמה ספרים בנושא זה.

הוא בא אחרי הרב קוק, אבל עם אותה תזה בצד הנוצרי, והיה משקל רב לדברים שלו מבחינת ההשפעה בעולם המערבי. אבל הרב קוק בעצם מקדים את פייר טיאר דה שרדן, באותו רעיון. הדברים בעצם התחילו- יהודי צרפתי בשם הארי ברקסון, שהיה פילוסוף במחצית הראשונה של המאה הזאת, וברקסון כתב ספר שנקרא "le evolution creative[?]" , "האבולוציה היוצרת", אבל הוא שם לא נכנס לצד הדתי, אלא נכנס לשאלה, לעצם הרעיון, שהאבולוציה היא הדרך שבה היקום משנה את עצמו כל הזמן ומתקדם לדברים יותר טובים, והולך לסדר יותר. הרב קוק קשר את זה לתמונה הדתית, ופייר טיאר דה-שרדן עשה אותו הדבר.

ואגב- ברקסון היה מאוד מקובל בצרפת ומכובד מאוד, וכאשר הגיעו הנאצים- אז אנשי השלטון רצו, נדמה לי שהוא אפילו התנצר באיזשהו שלב, אז הם רצו להתעלם מהעניין שהוא יהודי ולא לחייב אותו בנשיאת הכתם הצהוב וכו' בפריס, אז הוא הלך והתגייר חזרה וענד את הטלאי הצהוב.

הוא מת כשנה אחרי הכיבוש. מהבחינה הזאת, ביהדות, הייתי אומר כך- יש שתי גישות לגבי הנס- נס יכול להיות, גישה שהרב קוק מייצג אותה, היא שהנס הוא לאור היום, ז"א שהנס קורה דרך חוקי הטבע, ז"א- חוקי הטבע עצמם נבראו ע"י הבורא, ולכן אין לו עניין של לחפש מעקף, אז הנס מתרחש דרך חוקי הטבע. אז אתה יכול לקבל את האבולוציה כמו שהיא- כחלק מהתוכנה שלו. אם אתה רואה את הנס כחריג מהטבע, יש גם גישה כזאת, אז אתה עומד בסתירה הזאת, והתמונה היא שונה. על כל פנים, בארה"ב קיים דבר שנקרא ,Creationizm שזה ניסיון להלביש בצורה לכאורה מדעית את התזה האחרת, ז"א- אז הרעיון הוא שהעולם כאילו שהוא נברא, היקום, לפני 15 מיליארד שנה, הבורא- כשהוא ברא אותו לפני 5000 שנה, עשה כך שזה יראה כאילו שהוא נברא לפני 15 מיליארד שנה. ואז מנסים מזה להסיק מסקנות מדעיות וכו'. זה נקרא .Creationizm יש מאבק בדרום ארה"ב לכך שבבתי הספר ילמדו את שתי התזות יחד, לא יעדיפו אחת על השניה, וילמדו את שתיהן.

זה מתקשר עם זה שביהדות לנו לא היה משפט גלילאו, היו לנו החרמות אחרות, שפינוזה, ולקוסטה, אבל בכל אופן לא היה צורך במשפט גלילאו משום שביהדות יש פרד"ס, זה פשט, רמז, דרש וסוד, ולכאורה לפחות יש אפשרות לבחור באחת מהדרכים האלה, בכל אחת מהן, ואם אתה לוקח את הדרך של הרמז, שידידיה האלכסנדרוני היה זה שנתן לה תנופה גדולה, ואגב- היא תפסה חזק מאוד בנצרות,

הסיבה שבגללה אריסטו נעשה לכל-כך חשוב בעולם של ימי הביניים, יש אחרי זה 1500 שנה, היתה שידידיה האלכסנדרוני הראה שאפשר למצוא שאין-סתירה בין העקרונות של כתבי הקודש היהודיים לבין הפילוסופיה היוונית, ואז הכנסייה הנוצרית הכניסה את אריסטו כמעט לכתבי הקודש, וככה הוא נשמר במשך 1500 שנה, בשעה שכל יתר הפילוסופיה היוונית נשכחה, אבל זה סיפור אחר. על כל פנים, חשוב לראות את ההיבטים הפילוסופים האלה שישנם כאן. הרב קוק, אני פה העתקתי קטע, מפני שלדעתי הוא מבטא את מה שהוא התכוון כאן בעיקר, זה מין תמצית כזאת: "ההתפתחות, ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם, כי איך אפשר להתייאש כשרואים שהכל הולך ומתעלה? כשחודרים לתוככיותו של יסוד ההתפתחות המתעלה, אנו מוצאים בו את העניין האלוהי מואר בבהירות מוחלטת". ככה הוא ראה את הדברים. עוד להבטים האחרים בעניין.

אני בעיקר הזכרתי את עניין ניטשה. ניטשה היה כבר המשך של כמה אחרים שאז פסקו בעניין. ניטשה היום יש לו פריחה ויש גל של הוגי דיעות שפרח ב-50 השנים הקודמות, שנקרא פוסטמודרניזם, זה גל מאוד מוזר שצמח בעיקר בצרפת, דחף אותו, היה איזה, היו כמה פרופסורים שבעצם יצרו אותו… על כל פנים, הגל הזה- למדע הוא מאוד עויין, הוא טוען, הוא שכנע את עצמו שהמדע הוא סובייקטיבי. חוקי ניוטון הם לא חוקי ניוטון מפני שככה הטבע פועל, אלא אם היית רוצה- היו חוקים אחרים.

זה אולי עושה קריקטורה, אבל זה מה שיוצא עצם מהקטעים שהם, יש טענה שהמדע הוא לא-אובייקטיבי, הוא בעצם סובייקטיבי. והם נתלים בין היתר בניטשה. הוא מעין אב רוחני שלהם, בכך שהוא תקף, בין היתר הוא תקף גם את היהדות, אבל הוא תקף את כל הגישה המערבית שמושפעת ע"י הגישה ההומניסטית שבאה מן היהדות, ואז הם נתלים בניטשה כאב רוחני לכל הגל הזה. עכשיו התחילה הריאקציה, ויצא קובץ של כתבים של איזה עשרה פילוסופים שנתנו לספר שם, כותרת: " ,"Why We are Not Nietzches"למה אנחנו לא אנשי ניטשה".

זה גל חוזר משם. אבל ניטשה עצמו, כפי שאמרתי, מושפע מאוד, אני אביא לכם קטעים ממנו, אז ברור שהוא תפס את עניין האבולוציה רק ברמה הביולוגית, וכי המסקנה האחת היא שצריכים להיות חזק ואכזר. והנאצים השתמשו בניטשה כהצדקה רעיונית למה שהם עשו. למעשה, הם ממש השתמשו בתזות שלו. אני אמרתי מה שקורה לגבי טיאר דה-שרדן והרב קוק, זה יותר רזוננס ולא התנגשות מבחינה זו. זה התאבכות חיובית במקום התאבכות שלילית עם הנושא האבולוציוני.

ותתפלאו, היתה לאבולוציה התנגדות בקרב מדענים. כן, מדענים. הם לא אהבו שאיש קיימברידג' פיתח תאוריה זו כאשר היה סטודנט צעיר וגם כשחזר מהסיור באניה עוד לא היה לו שום תואר.בכל זאת, התזה התקבלה מפני שהיא הסבירה הרבה מאוד דברים. אח"כ באו מבקרים יותר מאוחר , והטענה הגדולה, העיקרית, היתה שאין זמן, מבחינת ההיסטוריה של כדור הארץ, אין מספיק זמן לכל שהאבולוציה באמת היתה יכולה להתגשם בו. בד"כ אומרים לך: "תאר לך שאתה…" או נגיד, ניתן שתי דוגמאות, שני סיפורים שתמיד מעלים בעניין זה; אומרים- תאר לך שאתה הולך ברחוב ופתאום מוצא שעון על הרצפה. אז מה, האם יש איזושהי סבירות שהשעון, שמורכב עשר בחזקת 27 אטומים.

באופן מקרי יסתדרו כל כך הרבה אטומים כך שיהיה שעון פה. אז ברור שזה לא כך, אז לכן יש בורא וכל עניין האבולוציה הוא קשקוש. זו גישה אחת. (אגב, בין העוסקים במדעי החיים וכו'- לא תמצאו מישהו עם דעה כזאת, אבל בין אנשים שמבחוץ לעניין עשויים להתרשם ממנה.

בישראל- יזם מישהו וועידה על נושא האבולוציה, שבטעות קיבלה גושפנקא של האקדמיה. פרופ' אורבך, שהיה נשיא האקדמיה הישראלית למדעים בא לפתוח את הועידה, והסתבר שבועידה הזאת עסקו בעיקר בתיאור הרקע של האבולוציה ובאנטי-אבולוציה. לא היה שם אף ביולוג אחד, היו כמה מהנדסים, ובעיקר זה הובל ע"י אנשים בהנדסת מכונות, משום מה, אבל פשוט בגלל רקע שלהם. אחרי כן התגלתה הטעות והאקדמיה ביטלה את חסותה על האירוע. על כל פנים, מבחינת האקדמיה והגושפנקא שהיא נתנה לועידה הזאת. בישראל זה היה די נדיר .

שוחחתי עם מתמטיקאי צרפתי מאוד דגול והוא סיפר לי את הסיפור של השעון, זה מאוד מקובל, הסיפור הזה. או אומרים; איזה סיכוי יש שעשר בחזקת 29 אטומים יסתדרו באופן מקרי לעשות מוח אדם? אז כמובן שלא ככה עובדת האבולוציה. האבולוציה עובדת משלב לשלב. האנטי-תזה לכל זה, סיפור הכי מוצלח, הסיסמא המוצלחת ביותר שמצאתי בספרות, לגבי ההפך מזה, היתה של דוקינס, ביולוג ידוע,
שכתב מאמר על הגשרים של המיסיסיפי. איזה כישרון יש לגשרים האלה, שהמיסיסיפי מתפתל כפי שהוא מתפתל , שמצליחים כולם, הצליחו כולם להתיישב על המסלול שלו, לאורך הפיתולים שלו? וזו התשובה לעניין, כי למעשה האבולוציה הולכת כפי שהיא הולכת, ואתה אח"כ יכול לקבוע- כן, נכון, היא עברה דרך שלבים כאלה וכאלה. אבל אתה יכול לעשות ניסוי מחשב, ויש היום אפשרות דרך האינטרנט לדמות אבולוציה של בעלי חיים אתם מקבלים סקיצה של איזשהו חרק ולאט לאט עושים בו שינויים הדרגתיים, כל פעם איזשהו שינוי אחר, ורואים כל מיני דברים שמתרחשים אז, ואפשר ללמוד את הדרך שבה הדברים האלה קורים. כמובן שהיום גם עושים את זה במעבדה וניתן לזרז את עניין המוטציות.

פרק ה' – אבולוציה במחשב וטיעון השעון.

היה זה פרופסור מילר, בטקסס, בשנות ה'-20 וה,'-30 שהקרין כדי לבדוק היווצרות מוטציות. עלה בדעתו ברגע שהסתבר שיש רדיואקטיביות וכו', להקרין ולראות. אם זה לא אחד הדברים שיכולים לזרז מוטציות, והסתבר שזה כן, זה מזרז מוטציה. יש פגיעות באטומים של ה-,DNA שבתוך ה-,DNA ואז זה מזיז אותם מהמקום, וכל מיני דברים יכולים לקרות, ואז הוא עשה את הניסויים בדרוזופילה, זה זבובים שהוא הקרין אותם, והוא התחיל לראות איזה מוטציות התחילו להתרחש, שינו את הצבע, שינו גודל, כל מיני דברים אחרים, תלוי היה מה הוא היה עושה, ממה הוא היה לוקח… היום אתה יכול לעקוב אחרי תהליך כזה ולחשב את הזמן ולראות שבעצם מספר השלבים, ניתן לבדוק את השלבים המגיעים עד האדם, מהמצב שבו נוצרו התאים החיים הראשונים.

יש מחקר שלם שעוסק כיום ביצירה של תאים, של התאים הראשונים, למעשה- אתה מתחיל מסוג האטמוספירות שהיו על כדור הארץ, כמו שישנן עכשיו בוונוס. זו אטמוספירה שיש בה מתאן ו-,CH4 חמצן ועוד כמה גזים, מתאן ואמון-.NH3 למעשה, אתה מחמם אטמוספירה כזאת ואז אתה רואה שמאלה נוצרות מולקולות אורגאניות מסויימות, ואח"כ מתחילות להווצר מולקולות שמשכפלות את עצמן, אתה מתחיל ללכת בדרך שמובילה התא החי. התמונה היום היא שונה, ואתה יכול לראות שבשלושה מיליארד שנה שקיים כדור הארץ, בעצם החיים על פני כדור הארץ הערך מיליארד, מיליארד וחצי, יש התחלות שבהתחלות; הצורות הפשוטות ביותר נמצאו באוסטרליה ובאזור האגמים הגדולים בארה", בערך מלפני מיליארד וחצי שנה. אז הסיפור הזה של השעון ושל איך נוצרים הדברים, אתם יכולים גם לבדוק אותו בצורה אחרת. אפשר לקחת באופן מקרי אותיות, בעברית נאמר, אז אם תיקחו לגמרי באופן מקרי שורת אותיות, תהיינה פה ושם מילים. תשאירו את המילים ותתחילו שוב פעם לשנות או ל… אבל את המילים האלה שכבר ישנן- כבר תשמרו. אז בהדרגה, אתם יכולים לעשות אבולוציה, עד שיהיה משפט קוהרנטי, שהוא משפט משמעותי. אפשר להעריך את הזמנים שלוקחים מהלכים כאלה.

יש, אגב, מסקנה אחרת מאוד מעניינת, זה נקרא "סיפור חווה", זה לא בדיוק חווה אימנו, אבל זה דומה. מדענים עקבו אחרי ה-DNA של כ-5000 איש מכל גזעי האדם, וחיפשו לבנות מזה עץ, ולקחו DNA מסוג מסויים שישנו רק אצל האם. ה- DNA הזה נמסר דרך האמהות, ואז הסתבר שכל ה-DNA על פני כדור הארץ, כולל הגמדים במרכז אפריקה וגם הטוטסי וגם ההוטו שם ברואנדה, הטוטסי ענקיים וההוטו קטנים, אבל גם, כל גזעי האדם למעשה, כולם צאצאי, לפחות- לכולם יש במוצא שלהם אישה אחת, שחייתה לפני כ-200,000 שנה. עכשיו, זה לא אומר שכולם צאצאים מזוג אחד שהוליד את כולם, אלא יכלו להיות הרבה בהתחלה, אבל בכל אופן-הסתדרו הדברים כך שכל אחד- י לו את האישה הזאת במקרה בכל זאת במוצא שלו בדורות הקודמים שלו. התאוריה מכונה תאורית "Eve"חווה", והאישה הזאת. לפי הנתונים הגנטיים האלה, ז"א של מאיפה אתה רואה אותה יותר, מאיפה אתה רואה אותה פחות, ואתה יכול לחשב, כנראה היתה בצפון אפריקה.

ברור שהומו סאפיינס יצא מאפריקה ליתר העולם לפני כ-200,000 שנה והתמונה הזאת- יש לה היום חפיפה משלושה כיוונים; יש הצד הגיאולוגי, ז"א, ז"א ממצאים, לא גיאולוגי, אבל ארכיאולוגי במקרה זה, או פרה-היסטורי, שפשוט ממצאים של עצמות ושלדים ומחנות וכו' על-פני כדור הארץ ושאתה יכול לנסות לקשור יחד ולראות , גם לתעד מבחינת תאריכים, אתה מתארך את זה בעזרת פחמן 13(C13), או איזושהי שיטת תיעוד, שיטת תיארוך, ואז יש הצד הארכיאולוגי הזה. יש הצד הלשוני שאתה למשל, כמו שבנו מחדש את הלשון ההודו-אירופית, שהיא למעשה משותפת למרבית עמי אירופה + הודו ופרסית והודית והינדו הן שפות של המשפחה הזאת, ואתה יכול לנסות לראות איפה ישבו ההודו-אירופים במקור, כשהם היו אומה אחת. איך אתה יודע את זה? למשל, אתה מחפש מילים משותפות לכולם. למשל, המילה "לאקש", שאנחנו מדברים על "לאקס", דג שהוא צבע אדום, אז בהודית, בהינדו, לאקשמי זה יפה, יש יופי, הצבע האדום ועץ עם עלים אדומים נקראים באותה מילה, וכשאתה בודק לשונות אז ברור שזה בא מ… שהודו-אירופים כנראה באו מהאזור הבלטי, שהם חיו על דג סלמון, שממנו הלאקס, ושהוא אדום, ושאדום זה היה טוב, זה היה עשיר, לכן רבבה זה לאקש גם כן, בכמה מהשפות האלה.

ישנו הממצא הלשוני, הממצא הארכאולוגי, הממצא הגנטי מאפריקה לפני כ-200,000 שנה, בין 100,000 ל- ,200,000 ז"א אם להיות מאוד גס, והגנטי אני אומר דרך אותה חווה. עוד דבר שאנחנו ניתקל בו בהיבטים האחרים זה דבר שנקרא " ,"Evolution Punctuated"אבולוציה נקודתית". זה חידוש, שני אמריקאים, הנדרייג' [?] וגולד [?] הגו אותו לפני כ -20 שנה, והוא הולך ומתעשר. החידוש הוא שאבולוציה פועלת מהר יותר כאשר הקבוצה היא קטנה, מבודדת וקטנה. מדוע? מפני שיש יותר סיכוי ששינוי ימשך, ישרוד. כי נגיד שישנה מוטציה אצל זכר, והוא צריך למצוא נקבה מאותו סוג, אז אם זה בקבוצה גדולה מאוד אז דליל מדי העניין והוא לא ימצא את בת הזוג שיש לה את אותה מוטציה. לעומת זאת, בקבוצה קטנה זה יכול לקרות.

עכשיו, בקבוצות קטנות, השלבים הם הרבה יותר מהירים בגלל זה. ואז אתה מוצא שמרבית ההתפתחויות המהירות האבולוציוניות קורות כאשר קבוצה אחת הלכה הצידה, למשל כל עמי הבנטו, כל הלשונות שמדוברות באפריקה, ממרכז אפריקה דרומה, עד הקצה, הן כולן, כל הלשונות האלה הן התפתחויות די טריות בעשרת אלפים השנים האחרונות כנראה מאיזשהו שבט בנייג'יריה שנדד לתוך המרחב הזה והתפשט, וברגע שהוא התפצל אז המוטציות השתנו מהר מאוד, וזו דוגמא אחת. דוגמא שניה; איך אנחנו, מדוע אנחנו מדברים עברית היום, מדוע בן-יהודה הצליח? הוא הצליח מפני ש… למשל האירים נכשלו. האירים רצו להחזיר את הלשון האירית העתיקה, וזה לא הלך. מדוע? מפני שבאירלנד היו כ-5 מיליון איש והאנגלית היתה חזקה, ולא היה כל סיכוי, ז"א הם ניסו, אבל פרט לאנשים מאוד לאומיים שעברו לדבר גאלית, ברוב נשאר בכל-זאת באנגלית, וזה לא עזר. בן-יהודה- היתה לא קבוצה בארץ ישראל, קבוצה של 70,000 יהודים היו פה בארץ, כשהוא החל את עבודתו, עד 100,000 יהודים. היו כמובן כמה דברים אחרים שזה היה הדבר המשותף שאיפשר לספרדים ואשכנזים, נאמר, לשתף פעולה וקומוניקציה היתה ביניהם. אבל לעצם העניין שהיתה לו קבוצה די קטנה, אז העניין יכול היה לתפוס די מהר ואז כל ה -5 מיליון יהודים שישנם הארץ היום- זו תוצאה שמי שבא- כבר לא היתה לו ברירה, הוא כבר קיבל את העברית. אבל אילו היו 5 מיליון בהתחלה, העניין הזה הוא ממש היה בלתי אפשרי, נכשל אצל האירים. אז אלה דוגמאות של " ,"Punctuated Evolution אבולוציה שהולכת מהר יותר כאשר אתה מפריד קבוצה קטנה ועושה בה את המוטציות, אפשר אז ללכת הרבה יותר מהר. אז אלה הם, ככה, שכלולים, ויש עוד שכלול אחד- זה, אני קראתי לזה במקום of the Fittest- Survival of the Luckiest .Survival עלתה שאלה למה כשבנו את העידנים הגיאולוגים על כדור הארץ אמרו שקודם היה,

אתם מכירים את כל הפרימר, סקונדר (Primer, Sconder) בהיסטוריה של כדור הארץ והחלוקה הפנימית וכו'. למעשה, מדוע בעצם מתחילים תקופה חדשה? כי פתאום מסתבר שבעלי החיים הם אחרים לגמרי, הכל השתנה. אז עכשיו, הדינוזאורים נגמרו בסוף תקופת הקירטון והם נכחדו. אין יותר דינוזאורים אחרי זה, נשארו מהם הלטאות. אבל כל ה- dinos הגדולים – פתאום נעלמו. נשאלת השאלה- איך, מדוע שינוי קורה כל-כך מהר? ואז הקולגה שלי, גם חבר שלי, בשם וולטר, לואיס אלוורז, הבן שלו זה וולטר, הבן וולטר היה ביולוג. הוא היה פיסיקאי, לואיס. והם עבדו יחד על השאלה הזאת, ולואיס הציע שאולי זה לא עניין של אבולוציה מהסוג שאנחנו דיברנו עליו עד עכשיו, אלא שהיה איזשהו שינוי דרסטי. מה היה יכול להיות שינוי דרסטי? אז הסתבר- מצאו שכבה במקומות שונים שמצאו דינוזאורים, מצאו בתקופה ההיא, יש תקופה- סוף תקופת הקירטון, שיש שכבת אירידיום בכל מיני מקומות על-פני כדור הארץ. אירידיום הוא אופייני למטאורים, ואז עלתה האפשרות שאולי פגע איזשהו מטאור גדול, שביט אולי אפילו, פגע בכדור הארץ, ואז כתוצאה מפגיעה כזאת זה יכול היה לשרוף המון, וברור שנגיד ליצור פי-4 אטמוספירה שיכולה להישאר למשך 100 שנה באטמוספירה.

חישבו את הדברים האלה, וזו ההיפותזה של ההכחדה של המינים דרך קטסטרופה פתאומית, לא תהליך אבולוציוני הדרגתי, אלא חיסול ע"י קטסטרופה. זה נתן, אגב, את ההזדמנות ליונקים, שהיו קטנים ולא היו כל-כך תלויים, לא היו צריכים דונמים של עשב, כמו הדינוזאורים- היו צריכים מאות דונמים של עשב כדי להתקיים. היונקים איכשהו, קודם כל הם יכלו לחיות על הגופות של הדינוזאורים הרה זמן כי היה שם הרבה חומר, ואחר-כך הם גם יכלו תמיד איכשהו להסתדר, בניגוד לדינוזאורים שפתאום, ברגע שלא היתה צמחיה, לא היתה להם שום דרך להישרד. אז זה היום נבדק בהרבה צורות שונות וזה די מקובל ויש, מצאתי ספר של מדע בדיוני ששכל את העניין של ,Survival of the Luckiest השכלול הוא זה- הוא עשה, זה ספר שנקרא ,Ring World של לארי ניבן, ובספר הזה יש איזושהי תרבות שבה אסור ללדת ילדים, פעם בשנה מגרילים, וכשמגרילים אז אלה שמנצחים בהגרלה מותר להם, נגיד 50 איש. ואז אחר-כך שוב פעם הגרלות, ורק בצורה כזו. אז מה שהם עושים, הם בעצם עושים, הם מגדלים ברי מזל, כי זה כאילו כמו שאתה מגדל פרות שנותנות יותר חלב וכו' מבחנה גנטית, אז פה מבחינה גנטית כאילו, היות וכל מי שנולד רק נולד מפני שאבא שלו ניצח בהגרלה, אז אתה משכלל- אז ה- Luckiest הוא עוד יותר Lucky מבחינת העניין. כמובן שזה אי-אפשר, ז"א זו בדיה, כי האקראי הוא אקראי, ואתה לא יכול לשפר את האקראי כך. שישפר את עצמו.

אבל העניין הזה של קטסטרופות בהחלט האבולוציה לא מתחייבת להיות כולה בשיטה הדרגתית ובהחלט יכולות מדי פעם להיות קטסטרופות ששינו את התמונה, משנות את התמונה גם כן. לנו, בהיסטוריה היהודית, היו כמה כאלה. אלה בעצם עיקרי הדברים.

עכשיו, מה שרציתי מהסיפורים שסיפרתי היום למצות הוא שמה שקובע תהליך אבולוציוני זה, צריך להיות איזשהו סדר, תוכנה או משהו כזה. בסדר הזה צריך להיות מנגנון שגורם לכך שיכולות להיכנס טעויות, מנגנון אקראי לטעויות. זה כמו להגיד אתה לא יודע לאן המיסיסיפי ילך. אולי אתה יודע כללית שהוא יגיע אל הים, כתוב בקהלת, אבל פרט לזה- לא, אין יעד מוגדר מראש, רק מאחורנית אתה יכול להסתכל ליעד. יש טלאונומיה, ז"א- לפחות במבט אחורה תמיד נראה כאילו שהיה סדר שהוביל עד כאן, ושזו היתה המטרה.
יש מיון של יציבות, ז"א יש שינויים אקראיים, השינויים האלה יכולים לקלקל או לעזור, יש איזה שהם קריטריונים שצריך לזהות אותם, שהם קובעים את היציבות, ואז יש לך מערכת יציבה ממנה יבוא השלב הבא. אם נסתכל רגע אחד למטרה הסופית של ההרצאות האלה, שהיא עניין החברה, אתם יכולים כבר להתחיל להבין מה פה הולך להיות הדבר החדשני בעניין.

חברה: מהן הרמות הסדורות שלה, הרמות היציבות, אנחנו יכולים לקחת את זה פשוט מהספרות, אנחנו רואים שהיתה תקופת האבן, האבן המושחזת והאבן הקהה וכו', והיתה תקופת הנחושת. תקופת הברונזה. מסתבר שמה שממין אותה, מה שקובע קריטריון של רמה חדשה, זו טכנולוגיה חדשה. עידן המחשב. השאלה שאתם יכולים לשאול את עצמכם זה- איפה האקראיות בתוך העניין הזה? כי בלי מנגנון אקראי לא תהיה אבולוציה. מי מכניס את האקראיות, איך היא נכנסת? כי אתם צריכים שמשהו יקרה כדי שרמה כזאת תעלה לרמה אחרת וצריך להיות פה משהו אקראי שיקרה למען האבולוציה.

אז על זה נדבר בהרצאות הבאות, כשנגיע לעניין. זה הכל יהיה מאוד דומה מבחינה זו! אגב, בפילוסופיה של המדע היו, אולי שמעתם עליהם, הפילוסופים העיקריים במאה שלנו היו פופר, קארל פופר, יהודי-אוסטרי, שהוא אמר ש…היתה לו תורת הפלסיפיקציה, ז"א- אתה לעולם לא תוכל להוכיח שדבר הוא אמיתי, אתה יכול להוכיח שהוא, אם הוא מוטעה- אתה יכול להראות איפה הטעות. פעם אחת לעשות ניסוי שמראה שהתורה היא… אתה מפריך אותה.

זה, בעצם, תורת ההפרכה. היה קארל פופר. היה יהודי אחר בשם תומס קון, נפטר בשנה שעברה, שדיבר על הפרדיגמה, על "משנת הפרדיגמה", שיש איזה עקרונות כאלה, שהמדע הולך מפרדיגמה אחת לפרדיגמה הבאה, ויש יהודי שלישי בשם פיירבנט, שאומר "הכל מקרי"; במקרה מתגלה זה, במקרה מתגלה משהו אחר וכו', והיה יהודי רביעי, הונגרי, בשם לאקטוש, והוא אמר שיש פרוגרמות. את כל ארבעת הראיות הללו אנחנו נראה שנוכל לראות אזה חלק הם משחקות בתמונה הכוללת, בגלל זה שאנחנו הסתכלנו היטב לאבולוציה הביולוגית- אז נוכל ליישם את זה בגישות האלה וזה אז יסביר לנו מה קורה בחברה גם כן.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן