הסנאט אישר ברוב דו־מפלגתי, אייזקמן, שטס פעמיים לחלל כתייר מציג יעד לירח ולמאדים – אבל נכנס לתפקיד תחת ביקורת על קשרים לתעשייה, קיצוצים ועיכובי תוכנית ארטמיס
ג׳ארד אייזקמן הושבע למנהל ה־15 של נאס״א, אחרי שהסנאט אישר את מינויו ברוב של 67 מול 30. בטקס ההשבעה, שנערך בבניין המשרדים על שם אייזנהאואר בוושינגטון, הושבע אייזקמן על ידי שופט פדרלי, והוא צפוי להתחיל בסבב שיחות עם עובדי הסוכנות כבר בימים הקרובים. (NASA)
בדבריו לאחר ההשבעה הדגיש אייזקמן את החזרה ל״תרבות של משימה לפני הכול״, ואת היעדים: החזרת אסטרונאוטים אמריקנים לירח, ביסוס נוכחות מתמשכת על פני הירח, והנחת תשתית ליעד ארוך הטווח של הגעה למאדים. (NASA)
אייזקמן (בן 42) מגיע לתפקיד כרקע לא שגרתי לניהול סוכנות ממשלתית: יזם שהתעשר מעולמות התשלומים המקוונים, טייס ואסטרונאוט פרטי שטס פעמיים עם SpaceX, כולל משימת Inspiration4 ב־2021 ומשימת Polaris Dawn ב־2024, שנכנסה לכותרות בשל פעילות חוץ־רכבית מסחרית ראשונה. (CBS News)
איפה סין נכנסת לתמונה – ולמה זה לא רק סיסמה
הדגש של ממשל טראמפ על ״להקדים את סין״ חזר גם לסיקור האמריקני של המינוי: שר התחבורה שון דאפי, שכיהן כממלא מקום מנהל נאס״א, בירך את אייזקמן וציין יעד של חזרה לירח עד 2028 בהקשר של תחרות מול בייג׳ינג. (CBS News)
ברקע, סין מצהירה בשנים האחרונות על יעד להנחית אסטרונאוטים על הירח עד 2030, ומקדמת תכניות תשתית רחבות יותר למסגרת חקר ירח בינלאומית. המשמעות מבחינת נאס״א היא לחץ כפול: גם לעמוד בלוחות זמנים של Artemis, וגם להראות התקדמות מוחשית מול תחרות אסטרטגית שמוצגת בוושינגטון כ״מירוץ לחלל״ בגרסה עדכנית. (Reuters)
לא במקרה, אחד הרגעים הוויראליים סביב כניסתו של אייזקמן לתפקיד הגיע משיח פנימי בסוכנות: לפי דיווח בתקשורת הסינית, הוא התייחס באסיפת עובדים לנוכחות של אמצעי בישול בתחנת החלל הסינית כאל “שדרוג”, כדי להמחיש שלנאס״א יש לעיתים נהלים שמרניים שכדאי לבחון מחדש בעידן שבו שותפים מסחריים וטכנולוגיות מתקדמות כבר משנות את כללי המשחק. חשוב לסייג: זהו תיאור שמגיע מכלי תקשורת סיני, גם אם הוא נשען על תמלול שיחה פומבית. (CBS News)
הביקורות וסימני השאלה סביב המינוי
הביקורת סביב כניסתו של ג׳ארד אייזקמן לתפקיד מתרכזת בשלושה צירים שמשתלבים זה בזה, וכולם נובעים מהעיתוי ומהזהות הייחודית שלו: מצד אחד הוא “איש ביצוע” מעולם התעשייה והחלל המסחרי, שטס בעצמו במשימות SpaceX, ומציג שפה של האצה, יעדים שאפתניים ו״תרבות של משימה לפני הכול״; מצד שני הוא מגיע למוסד ציבורי ענק שחייב לשמור על שקיפות, איזונים וניהול סיכונים שמרני. לכן, עוד לפני השאלה אם הוא “האיש הנכון”, עולות שאלות על עצם המבנה: עד כמה מנהל נאס״א, שבא מהמערכת המסחרית וקשור אליה בקשרים אישיים ותדמיתיים, יוכל לקבל החלטות נקיות כשהסוכנות תלויה בספקים מסחריים – ובראשם SpaceX – למשימות קריטיות כמו Artemis. בסיקור האמריקני הודגש שהקשר ההדוק שלו לעולם הזה, והעובדה שאלון מאסק תמך בו, מעוררים חשש לניגודי עניינים או לפחות למראית עין של הטיה, ולכן הוא נדרש להתחייב למנגנוני הימנעות והפרדה ככל שיידרש.
מעל זה מרחפת ביקורת תפעולית “קרה”: אייזקמן נכנס לתפקיד בזמן שנאס״א נמצאת תחת לחץ תקציבי ורעש ציבורי סביב עיכובים והסתבכויות בתכנית Artemis. המשמעות היא שמצד אחד מצפים ממנו לספק ניצחון ברור – “חזרה לירח” בלוח זמנים שמוצג בפוליטיקה האמריקנית גם כמשימת יוקרה מול סין – אבל מצד שני הכלים שבידיו מוגבלים, וחלק מרכיבי התכנית נשענים על פיתוחים שעדיין לא הבשילו. כאן הביקורת אינה רק על לוחות זמנים: היא על סכנת “האצה בכוח” שמחליפה תכנון ריאלי, ועל האפשרות שמסרים של תחרות (“להקדים את סין”) ידחקו לפינה את התרבות הארגונית שברירת המחדל שלה היא זהירות, בדיקות ומדיניות בטיחות קפדנית. באותו הקשר, מומחים שהובאו בסיקור תקשורתי הזהירו שגם אם הרצון לחזור לירח ברור, הנחתות והמערכות שנדרשות לכך אינן בהכרח מוכנות בקצב שהפוליטיקאים רוצים לראות, ולכן יש פער מובנה בין הרטוריקה לבין ההנדסה.
והציר השלישי הוא אידאולוגי־ארגוני: מה יקרה לאיזון בין “מירוץ” לבין מדע. נאס״א אינה רק סוכנות טיסות מאוישות; היא גם גוף מחקר שמפעיל טלסקופים, משימות פלנטריות וחקר כדור הארץ. כשהמינוי מגיע בתקופה שמדברים בה על קיצוצים ועל “משימה קודם”, יש מי שחוששים שהכובד יוסט עוד יותר אל פרויקטי דגל מאוישים, בעוד פרויקטים מדעיים – פחות זוהרים ציבורית אך קריטיים למחקר ולתשתית ידע – יקבלו קדימות נמוכה יותר או יסבלו מדחייה. הביקורת כאן אינה טענה שאייזקמן “אנטי מדע”, אלא חשש מבני: כשאין מספיק כסף לכל הסלים, יעד דגל פוליטי עלול לבלוע נפח ניהולי ותקציבי, והמדע עלול לשלם מחיר בשקט, בלי כותרות.
עוד בנושא באתר הידען:
