המכתב נכתב בחצר המלך בירושלים במאה ה-14 לפנה”ס ומהווה הוכחה ראשונה לקיומה של ממלכה בירושלים באותה תקופה
השבר התגלה במהלך חפירות ארכיאולוגיות בעֹפל בירושלים שנערכות בראשות ד”ר אילת מזר מטעם המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית. גודלו של השבר 2.0 X 2.8 ס”מ, עוביו כסנטימטר אחד והוא מהווה חלק מהשולים השמאליים המרכזיים של לוח מלבני. צורתו של הלוח תואמת את צורתם של לוחות טין אחרים שנתגלו במזרח הקדום ואשר שימשו לכתיבת מסמכים ומכתבים בתקופת הברונזה המאוחרת.
“למרות גודלו הקטן של השבר ומספר הסימנים המועט ניכר בבירור שהוא כתוב בכתב יתדות, כתב של מסופוטמיה הקדומה ובשפה האכדית, ששימשה שפת תקשורת בין-לאומית ברחבי המזרח הקדום באותם ימים”, אומר פרופ’ וואין הורוביץ, מומחה לאשורולוגיה מהמכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית השותף למחקר.
תוצאות הפענוח של פרופ’ הורוביץ וד”ר טקיושי אושימה מאוניברסיטת לייפציג לכתב היתדות שמופיע על הלוח, מעלות כי הלוח הוכן על ידי סופר בדרגה גבוהה מאוד בחצר המלוכה באותה תקופה. “הסופר שכתב את הלוח היה איש מקצוע מעולה ומיומן כמו סופריו של פרעה” אומר פרופ’ הורוביץ. “מטיב הטקסט ומהשוואה עם לוחות מאותה תקופה שהתגלו במזרח הקדום מעלה כי השבר הוא חלק ממכתב שכנראה נכתב על ידי סופר של מלך בירושלים במאה ה-14”.
מהממצאים ניתן לשער שהלוח הוא חלק מחליפת מכתבים שנערכה בין מלכים, ככל הנראה בין מלך ירושלים, ייתכן עבד חבה, לבין פרעה אמנחתפ הרביעי. ממחקר של פרופ’ יובל גורן מאוניברסיטת ת”א מצא כי מוצא מכתביו של המלך עבד חבה באזור ירושלים. בדיקה שערך פרופ’ גורן להרכב הטין של שבר הלוח מעלה גם כי מוצאו הוא מאזור ירושלים והרכב השבר אינו תואם את הרכבי הטין של תעודות שנכתבו במצרים או בממלכות אחרות מהתקופה. מכך ניתן להסיק כי השבר שנמצא הוא עותק הארכיון של מכתב שנכתב בירושלים ונשלח כנראה למלך מצרים.
“שבר הלוח מהווה עדות נאמנה למעמדה של ירושלים כעיר ממלכה מרכזית, כפי שהיא מצטיירת ממכתבי אל עמרנה” אומרת ד”ר מזר. “במעמדה זה ממשיכה ירושלים בתקופת הברונזה המאוחרת את מעמדה של העיר מהמחצית הראשונה של האלף השני לפנה”ס כעיר ממלכה חשובה ביותר בהר המרכזי הנזכרת בתעודות מצריות מהתקופה”.
“ישנם חוקרים הטוענים כי ירושלים לא הייתה מיושבת בתקופת הברונזה המאוחרת ואת עירו של המלך עבד חבה יש לחפש במקום אחר” אומרת ד”ר מזר. “ואולם, שבר הלוח שהתגלה הוא סנונית ראשונה המעידה על קיומו של ארכיון מלכותי בירושלים ועם מכתבי אל עמרנה הם מעידים על קיומה של חצר מלכות בירושלים בתקופה זו”. זאת ועוד, לטענת ד”ר מזר, ניתן לשער שקיומה של ירושלים כעיר ממלכה בתקופה זו יכולה לשפוך אור גם על מעמדה בהמשך הדורות, עת נבחרה לבירת הממלכה בימי דוד המלך במאה העשירית לפנה”ס.
שבר הלוח נמצא בתוך מילוי אדמה מתחת למפלס הרצפה של מגדל גדול מהמאה העשירית לפנה”ס. השבר נחשף במהלך סינון רטוב של מילוי האדמה שנעשה באתר הסינון בעמק צורים המנוהל על ידי ד”ר גבי ברקאי וצחי צוויג.
המחקר המלא מתפרסם היום, 12 ביולי, בכתב העת Israel Exploration Journal. החפירות בעֹפל ופרסומן מומנו על ידי דניאל מינץ ומרדית ברקמן מניו יורק, המממנים גם את פעולות השימור והכשרת האתר לביקורי קהל הנעשים על ידי רשות העתיקות, בשיתוף רשות הטבע והגנים והחברה לפיתוח מזרח ירושלים.
37 תגובות
מי שידעה את האמת היתה עתליה. ברגעיה האחרונים היא צעקה “שקר שקר”, אך מיד הושתקה כדי שלא תקלקל את התכנית. הסופר המקראי שתל גם לזה רמזים כאשר שם בפיה את המילים “קשר קשר” שאינן אלא שיכול אותיות של מה שאמרה.
עתליה לא יכלה לדעת בוודאות אם יהואש הוא אכן נכדה שניצל מן הטבח או שהוא בנו של יהוידע הכהן. אולם היא ידעה היטב את מה שהתרחש במשפחתה שני דורות קודם לכן, משום שהיתה בסוד העניינים.
הסתכלתי קצת על הכתוב ואכן במלכים כל סיפור ה”יהורמים” קצת מעורפל במיוחד שגם כל פרשיות אלישע הנביא מסופרות שם באמצע. מצד שני לא מסתדר לי שסופר היה מעז להכניס שינוי כזה דרסטי לסיפור שלא קרה כל כך מזמן ושאנשים בודאי זכרו והכירו. כמו שפתאום משהו יטען שהיו שני הרצלים.
מה שיותר מתקבל על הדעת לדעתי שאם שושלת דוד נכחדה זה קרה דוקא לאחר מכן כשעתליה הצליחה להרוג את כל היורשים ולפתע לאחר מספר שנים “צץ” “יורש וממשיך השושלת” יהואש. אני מניח שגם אם לא היה, אולי תומכי בית דוד וסופרי התנ”ך טענו שהוא מבית דוד אולם כנראה שלעולם לא נדע.
ר.ח:
גם אני לא נתקלתי קודם בתיזה הזאת ולא בתיזות אחרות שלי. אני חוקר את המקרא מנקודת מבט (אפשרית) של כותביו ובעיקר תוך ניתוח המניעים לכתיבתם. אלה הם מספר משפחות כהנים. המניע של כהני ירושלים היה להציג את שושלת דוד כנמשכת לנצח בזכות הבטחה אלוהית.
מן הסתם, דרש יהורם מכהני ירושלים שיציגו אותו כבן חוקי של יהושפט וכפה את דרישתו באיומים. הם נכנעו ועשו כדבריו אך שתלו רמזים הפוכים בטקסט. שני דורות מאוחר יותר, כאשר הוחייתה השושלת מחדש באמצעות יואש, העדיפו הסופרים להשאיר את יהורם במקום שכבש לעצמו באילן היוחסין של דוד.
יובל,
אכן תיזה מעניינת ומעוררת מחשבה ולא זכור לי שנתקלתי בה קודם.
מתי נכחדה שושלת בית דוד? המקרא מספר על יהואש בן אחזיה שניצל באורח כמעט נסי וממנו המשיכה השושלת. אולם המקרא גם זורה הרבה רמזים לכך שכבר סבו (כביכול) של יואש, יהורם, לא היה משושלת דוד. כתובת תל דן מדווחת על חיסול ביתדוד בתיאור המתאים למסופר במקרא על הריגת אחזיה מלך יהודה וכל אחיו (מלכים ב, י’, י”ג-י”ד).
לכוהני ירושלים היה מניע חזק להציג את שושלת בית דוד כחיה לעולם (למשל, דבה”י ב, כ”א, ז’). הכתובת החקוקה באבן שלימים נמצאה בתל דן גרסה אחרת, וכדי להמשיך לקיים את השושלת בלי לסתור את כתובת תל דן המציאו כוהני ירושלים את יהואש כאוד מוצל מאש.
אולם ספר דברי הימים מכביר רמזים כי כבר אחרי יהושפט נכחד בית דוד. יהושפט נשא לו אישה מבית אחאב מלך ישראל (דבה”י ב, י”ח, א’). יהורם מלך יהודה מוצג כבנו של יהושפט אשר עלה על כס המלוכה בצדק אך רצח את כל אחיו למרות שהיו שמחים בחלקם ולא איימו על שלטונו. אחזיה בן אחאב מלך ישראל מולך שנתים ומת בלי ילדים, ואת מקומו תופס יהורם בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה (מלכים ב, א’, י”ז). יהורם מלך ישראל מומת בידי יהוא חודשים ספורים אחרי מות יהורם מלך יהודה. יוצא כי יהורם מלך יהודה ויהורם מלך ישראל מלכו במדינותיהם באותו זמן, מה שמעלה חדש כי שניהם היו למעשה אדם אחד. כאשר מת יהורם מלך יהודה “לא עשו לו עמו שרפה כשרפת אבותיו” (דבה”י ב, כ”א, י”ט) ולא קברו אותו בקברי המלכים (שם, פסוק כ’). באותו פרק בדבה”י, מעט אחרי רצח בני יהושפט בידי “אחיהם” יהורם, מפרט הכותב “ולא אבה יהוה להשחית את בית דויד למען הברית אשר כרת לדויד וכאשר אמר לתת לו ניר ולבניו כל הימים” (שם, פסוק ז’).
שלא כמו סיפור הכחדת בית דויד בידי יהוא המתועד בחקיקה על אבן ומצריך מאמצים מיוחדים להקים את השוששלת מחדש, לחיסול בני יהושפט בידי יהורם אין תיעוד חיצוני ומשום כך די היה להציג את יהורם מלך יהודה וישראל כשני אנשים שונים וכי יהורם רוצחם של בני יהושפט הוא בן-דויד חוקי למהדרין.
שלמה,
ההסתכלות שלך על הנושא מאד ריגשית ולכן הויכוח הזה נידון לכישלון. אין כאן עניין של חביב או לא חביב אוהב או לא אוהב אלא של הגיון גרידא. למעט הדתיים אין לאף אחד אינטרס כאן בנקודה האם הארץ נכבשה בסערה מהמדבר או שהעם התפתח כאן בארץ. אני לא חושב שזכותינו על הארץ או הקשר שלנו אליה נפגע אם הייתה ממלכת דוד גדולה או לא. זה שחיו פה אבות אבותינו, יצרו את התנ”ך, דיברו בשפה שאנו מתכתבים בה וקבעו כללי מוסר שתקפים בחלקם עד היום מספיק בשבילי להרגיש שזה מקום העם היהודי. בנוסף אם מחר תימצא כתובת שתוכיח את קיומה של ממלכה מאוחדת אני בשמחה אשנה את דעתי.
אולם מצד שני אדם הגיוני לא יכול לקבל את הכתוב בעניים עצומות כאשר מתגלות סתירות עם הארכיאולוגיה. אני אישית לא מסכים עם הרבה דברים ש”חביבי” אמרו כמו למשל שמשה הוא יאשיהו. אולם בנושא כיבוש הארץ והממלכה המאוחדת לאור מה שקראתי אצלם ואצל אחרים עושה לי הרושם שהם צודקים (ושוב, נכון לממצאים עד היום ולאור סקרים רבים מאד בהרי יהודה שומרון והגליל).
דרך אגב אף אחד מהמקורות שהבאת לא מתמודד באמת עם בעיית חוסר הממצאים למעט האמירה השחוקה “מהעדר ממצאים לא ניתן להסיק כלום כמו בבדיחה על ההוא שלא מצא כלום והסיק שבני ישראל דיברו בסלולרי.”.
ר.ח.
המקור אכן עמוס בעיות (מה גם שהתברר לי אחר שקראתי בעיון כי הוא תומך בתיאוריה הקרובה לזו של עמנואל וליקובסקי), אולי לא פחות בעיות מהתיאוריה של פינקלשטיין את סילברמן. יתרונו בכך שהוא מצביע על החסרונות של התיארוכים המקובלים.
הנה לך שני מקורות בעייתיים פחות המתייחסים ספציפית (אם כי ברחמים רבים, לדעתי) אל התיאוריות המכחישניות של חביביך.
2.htmhttp://www.notes.co.il/eshed/67534.asp
http://www.daat.co.il/daat/kitveyet/taleley/haim
שלמה,
אני מאד שמח על הדיון איתך מאחר שאני לא כל כך יודע על מה אני מדבר. במיוחד התרשמתי מהמאמר שאליו הפנית שמדלג בהינד עפעף על 1000 שנה ואונס את הכתובות והממצאים הארכאולוגיים על מנת שיתאימו לתנ”ך. אכן מדע מובחר. קודם מסמנים את המטרה – התנ”ך צודק ואז מתאימים את הממצאים.
עוגנים אסטרונומיים הם לא מהימנים. פחמן 14 זה שטויות.
http://news.discovery.com/archaeology/ancient-egypt-radiocarbon-dating.html
איך הם יכולים להיות נכונים? הרי הם סותרים את הכתוב בתנ”ך.
כל ההסטוריה המצרית מבוססת על מנתון? אוי ואבוי אם זה היה המצב.
יאיר מצא לפחות שגיאה אחת במאמר שלך, אני מצאתי עוד כמה אבל אני מה אני יודע?
שלמה, אין מה לעשות, לא יעזרו ההתפתלויות ווההתפלפלויות. אין שום עדויות לכיבוש הארץ ע”י יהושוע ואין שום עדויות לממלכה גדולה בשליטת אותו מלך שאתה קרוי על שמו.
יאיר
מצאתי ברשת את המאמר המדובר שעה לפני ששלחתי את הקישור לר.ח. כי היה נראה לי שהוא לא כל כך יודע על מה הוא מדבר, ורציתי שלפחות יהיו לו מושגי יסוד. הוא כתב על התיארוכים של המצרים ושל ממלכות המיזרח בביטחון כה רב, כאילו מדובר בתיארוך הארועים של המחצית השניה של המאה ה-20 באנגליה פינת סקוטלנד. המאמר שווה מהבחינה הזאת שהוא מצביע על חלק מהמיגבלות הרבות שיש להיסטוריונים ולארכיאולוגים בתיארוך של המזרח הקדום. לא טרחתי להיכנס למה שהמחברים מנסים לומר מבחינה פוזיטיבית, אבל בהתחשב באכסניה יתכן שאתה צודק (כשיהיה לי זמן אתעמק יותר). כל מה שאני מנסה לומר הוא, שאם יש מקור שמנסה למסור תיארוך מסודר, יהיה זה הרבה יותר אחראי מבחינת כל היסטוריון רציני להתייחס אל המקור הזה כנקודת התייחסות. ומה לעשות? עם כל המגבלות, ניסיונות התיארוך שבתנ”ך הם הרבה יותר מסודרים, גם לאורך זמן, מאשר אלה של המצרים (שאצלם עיקר התיארוך מסתמך על מנתון שניסה להשליט סדר בבלגן רק במאה השלישית לפני הספירה) ושל האשורים שתיארוך התקופות הקדומות יותר אצלם, כולל אלה המקבילות לתקופת הממלכה המאוחדת, לוקה מאוד.
שלמה,
קראתי את המאמר שהפנת ב24. ברמת האינטרנט זה מאמר בסדר. לפחות שגיאה אחת מצאתי שם שמסתמכת על ארכיאולוג חשוב שחדל לעבוד לפני 50 שנה.
זהו מאמר אינדוקטרינרי, שמתאמץ לשכנע את קוראיו שבעצם הארכיאולוגים לא יודעים מה הם אומרים, ואנחנו נעשה להם סדר.
לפני כמה שנים הלכתי לשמוע הרצאה של רופא בשם קפאח שניסה להוכיח שאין אבולוציה. הוא לקח דברי פקפוק של אנשים בעלי תואר דוקטור בכל מיני מקצועות והדביק אותם יחד. הוא שכנע את כל חובשי הכיפות, אבל כשהערתי לו שהוא לא ניסה להתמודד עם שום טענה פוזיטיבית של התיאוריה הוא סיים את הרצאתו.
זה מה שעושה המאמר שהפנית, ומוטב שלא תסמוך עליו יותר ידי, למרות ריבוי המקורות שלו.
שלמה,
1) הויכוח כאן הוא לא על סמנטיקה אימפריה או לא אימפריה ממלכת שלמה מתוארת כמעצמה אזורית עם מפעלי בניה מדהימים, עם מבקרים מארצות חוץ ומסחר עם מדינות מרוחקות. אין לכל זה שום ממצאים.
2) לגבי התיארוך אנחנו קצת חוזרים על עצמנו. קונספירציה זה להסתמך באופן בלעדי על ספר כתוב ולהתעלם מהשטח. גם כתביו של בן-מתיתיהו שנויים במחלוקת שניתן להכריעה ר-ק לפי ממצאים מהשטח. וכמובן שממצאים מהשטח קודמים בכל מחלוקת.
3) רק עוד ממצא אחד. מצבת פרעה שישק שמתאר מסע ביזה בישראל ויהודה ומפרט עשרות מקומות ורכוש שנבזז. משום מה באופן מפתיע הוא שוכח לציין את גולת הכותרת במסעו (לפי התנ”ך) את ביזת ירושלים של רחבעם. אולי כי ירושלים הייתה אז רק כפר קטן שלא הצדיק אפילו את הגיחה הקטנה אליו? תחשוב על זה.
4) עדיין לא שמעתי את דעתך המלומדת מה האינטרס הגדול של פיקלשטיין וסילברמן לאמר שממלכת דוד ושלמה הייתה קטנה. שים לב שהויכוח הוא לא אפילו על קיומה שמקובל על כולם אלא על גודלה וחשיבותה בעיני הממלכות שמסביב.
ר.ח.
א. המילה “אימפריה” לתיאור ממלכתם של דוד ושלמה אינה לעניין כי היא לקוחה מתקופה מאוחרת בהרבה. לפי הכתוב בתנ”ך מדובר בממלכה אזורית לא גדולה, שכמה מלכים קטנים בסביבתה העלו לה מס כמקובל באותה תקופה. מהכתוב בתנ”ך עצמו ברור שאף לא היתה חזקה במיוחד: ימי דוד רצופים במרידות במזרח, ובימי שלמה מרדו בו מלך אדום במזרח ומלך ארם בצפון ואף היו לו צרות עם תשלומי המס מצד שבטי ישראל כפי שברור מפרשת ירבעם.
ב. נמאס לי לחזור על עצמי בענייני התיארוך. כבר הסברתי שכדי שייחוסם של מפעלי הבניה במגידו, חצור, גזר לעוד לתקופת עומרי-אחאב מתאפשר רק אחרי התעלול של פינקלשטיין את סילברמן שהזיזו את תקופת דוד ושלמה מאה שנים לאחור. על התעלול הזה כתב פרופ’ מייקל קוגן מסטונהיל קולג’, “לאחר זמן מה, שיחזורם של פינקלשטיין וסילברמן כמעט דומה לתאוריית קונספירציה: תחשבו על צופן דה וינצ’י או על זיהוי שייקספיר כאדווארד דה ויר. כמו תסריטים אלה ואחרים הדמיוניים כמותם, שיחזורם של פינקלשטיין וסילברמן מסתמך על שימוש סלקטיבי ומגמתי ביותר בראיות. לטעמי הוא לא משכנע.”
וזה עוד בעדינות, לדעתי.
אני ממליץ לך לקרוא בענייני התיארוך של המה”ת הקדום מאמר פשוט ורב-מקורות:
http://daat.ac.il/daat/tanach/maamarim/hatanach2-2.htm
שלמה,
OK אני לא מכיר אותך ולא יודע מה דבקותך בתנ”ך.
כמו שאתה ברור שיש בתנ”ך דברים שלא קרו (לפחות לכל מי שמאמין בעולם רציונלי). למשל גן עדן, נח (שאם היה משהו זה היה שיטפון מקומי ולא מבול כלל עולמי) עשרת המכות ועוד.
מצד שני הרבה מאד דברים שמסופרים בתנ”ך אומתו. מישע היה, אחאב היה מצריים מתוארת בצורה מדוייקת (למשל טקס חניטת יוסף).
נשאלת השאלה היכן עובר הגבול שבין הדמיון למציאות. אין כאן אסים לתגליות סותרות את התנ”ך יש פשוט חבילת קלפים שלימה שחסרה – עדות לאימפריה בתקופת דוד ושלמה. אני מניח שדוד היה אם המון שנים לאחר מכן מוזכר בית דוד. שלמה גם היה כי בית המקדש היה קיים ואני מניח שהמסורת של מי בנה אותו לא יכולה הייתה להיות מומצאית. אולם, אין עדות לאימפריה וזה כנראה “דמיון מזרחי” מגמתי שבא להגיד בתקופת יאשיהו – בואו נחזיר עטרה ליושנה כמו שאז בימי הממלכה המאוחדת של דוד ושלמה.
לא ענית לי, אם החורבות הן של שלמה, היכן חורבות בית עומרי?
לגבי שאלת התיארוך אז שוב – אם אנו יודעים באיזה שנים חי סנחריב לאור הכרוניקות האשוריות שמתוארכות לפי ארועים אסטרונומיים הרי אנו יודעים גם מתי חי חיזקיהו. בתנ”ך מוזכרות שנות מלכותו של כל מלך מדוד עד חיזקיהו (בהנחה שהתנ”ך צודק, הרי הוא צודק, לא?) ולכן אפשר לתארך מתי שלמה חי ולחפש שרידי ערים מבוצרות ופאר כמו שמתואר. ומה חבל שהם לא נמצאות.
ר.ח
א. דודא או דודה (אכן דודה, מודה בטעות ותודה על התיקון. זה מה שקורה שסומכים על הזיכרון) עדיין לא הבנתי איך מצבת מישע או הכתובת בתל דן מסייעות לך לתארך במדוייק את תקופת דוד. אשמח לדעת.
ב. אינני מבין מאיפה לך הרעיון על דבקותי המוחלטת בכתוב בתנ”ך וזה אחרי שכבר טרחתי והסברתי לך מדוע דבקות כזאת כלל אינה אפשרית, לאור ריבוי הגירסאות. אפילו בנוגע לתיארוך יש לפחות שתי גירסאות , אם מחשבים מהבריאה ואילך, או, נניח, מבניית המקדש הראשון לאחור. יש אפילו שתי גרסאות שונות של הבריאה, כמה גירסאות לגבי הכתרת שאול וכמה גירסאות לגבי הכתרת דוד, ועוד ועוד. מה שלדעתי רק מוכיח את אמינותו של התנ”ך כאוסף של תעודות היסטוריות, כי בדיוק כפי שבימינו יש חילוקי דיעות בין ההיסטוריונים או העיתונאים ביחס להתרחשויות אקטואליות או כאלה שהתרחשו בעבר הקרוב (וכל איש מדע הגון יביא את הגירסאות השונות ולא יטאטא אל מתחת לשטיח מה שלא נוח לו), היו כאלה כבר אז. איך, אם כך , אני יכול להיות אדוק כל כך, כפ שאתה מייחס לי?
ג. בכל מקרה, עובדה מכרעת היא שטרם התגלתה שום תגלית ארכיאולוגית שיש בה לסתור את הכתוב בתנ”ך. אילו היתה, בטח כבר היינו יודעים עליה, לא? או שאולי אתה מסתיר במקרה איזה אס בשרוול? זה הזמן לשלוף אותו.
יאיר,
צודק, תודה.
אראל דודה, לא דודא
דרך אגב אראל דודא במצבת מישע הוא גיבור דוד ולא המלך דוד. לוחמי מואב כונו גם בתנ”ך אראלי מואב (למשל בסיפורי גבורת בניהו בן יהוידע). מישע טוען שהצליח לשבות את אחד מגיבורי בית דוד.
שלמה,
התחמקויות לא יעזרו. הרי ברור שאתה קודם כל מאמין בתנ”ך ורק אח”כ מתייחס אובייקטיבית ולכן גם כתובת שתסתור את התנ”ך באופן מוחלט תתקבל בבוז על ידך. את סנחריב לא מתארכים לפי התנ”ך אלא לפי כרוניקות אשוריות ולכן לפיה אנו יודעים גם מתי חי חיזקיהו.
ואני אחזור שוב, מזה ניתן לחשב מתי חיו דוד ושלמה והפלא ופלא ביהודה לא רואים שום עדויות לאימפריה בתקופה הזו.
לאור מצבת מישע ושלמנאסר, בית עומרי ואחאב היה חזק ביותר. ואם המבנים הענקיים והמפוארים הם מתקופת שלמה לפי “ההזזה” שלך (שדרך אגב על מה היא בדיוק מסתמכת?) אז היכן חורבות בית עומרי? האם שלמה בנה את שומרון? אם לא איך זה שהבניה הנרחבת בשומרון ומגידו מתוארכות לאותה תקופה? אה, נכון פחמן 14 זה שטויות.
ולסיום לא ענית לי מה האינטרס של מישהו היום להכחיש את גדולתה של מלכות דוד ושלמה?
ר.ח
הכתובת בתל דן ומצבת מישע מתוארכות על פי הדמויות והאירועים מן התנ”ך המוזכרים בהן, ובצמוד לתיארוכים המקובלים של התנ”ך, שכידוע אינם אלה המקובלים על פינקלשטיין וסילברמן. כפי שכבר אמרתי, החורבות, האורוות וכו’ מתאימות “בדיוק”, כבדבריך, לתקופת עומרי ואחאב רק בתנאי שמזיזים את התקופות לפי נוחותו של המזיז. באשר למה שקרה בתקופת יאשיהו כבר קראתי את זה אצל פינקלשטיין ושות’ וכבר אז לא השתכנעתי.
וכמו כן שמחתי ללמוד על השערותיך, הנחותיך, סברותיך ודיעותיך בדבר מקורו של עמנו.
את מצבת מישע וכתובת דן ובמיוחד אסטלת סנחריב ניתן לתארך? אם כך ניתן לפי התנ”ך לדעת מתי היו דוד ושלמה? בשכבות האלה אין שום עדות לאימפריה אחת שמשתרעת מלבוא חמת ועד עזה.
לעומת זאת נמצאו חורבות שומרון ומגידו עם האורוות שיוחסו לשלמה בדיוק בתקופה של עומרי ואחאב שמוזכרים בכתובות האשוריות כמלכים חזקים.
עכשיו, אם נחשוב מי ומתי כתב את התנ”ך ונניח שזה נעשה בתקופת יאשיהו כשהאשורים נסוגו והבבלים עוד לא הגיעו והחלו שאיפות התפשטות ביהודה לאזורים החרבים של ישראל לשעבר. מה יותר נכון מלהמציא מיתולוגיה של עם מאוחד והחזרת עטרה ליושנה?
אני כשלעצמי נוטה לקבל את הגירסא של קנוהל שמקורו של עם ישראל הוא מסינטזה של קבוצה שבאה מהצפון מאזור עיראק והביאה את סיפורי האבות ואת האל “אל” או “אלוהים” יחד עם קבוצה מקומית והלווים שהגיעו ממצרים והביאו את סיפורי יציאת מצרים והאל המדברי ה’ וביחד נוצר העם. אליו נספח למשל שבט דן שהיה ככל הנראה אחד משבטי הפלישתים.
הסינטזה עצמה קרתה רק בתקופה המאוחרת של אחרי נסיגת האשורים וערבוב פליטים מישראל לתוך יהודה.
ר.ח.,
במצבת מישע מופיע הביטוי “אראל דודא”, כנראה המלך דוד. היא מתוארכת למאה ה-9 לפני הספירה. בכתובת בתל דן מופיע הביטוי “בית דוד”. היא מתוארכת למאה ה-9 עד ה-7 לפנה”ס. לכן כל מה שאפשר ללמוד ממצבת מישע הוא שהיה מלך כזה, דוד, ומהכתוב בתל דן – שהיתה לו שושלת. אבל שום דבר אי אפשר ללמוד מהכתובות האלה על התאריך המדויק. על כך שהוא קדם למאה ה-9 מסכימים כל ההיסטוריונים והארכיאולוגים המודים בקיומו. עניינם המרכזי של הארכיאולוגים וההיסטוריונים מסוגם של פינקלשטיין וסילברמן הוא לקעקע את אמינות התנ”ך ובמיוחד מעצבנת אותם האפשרות שכבר לפני 3000 שנים התקיימה כאן ממלכה מאוחדת של כל שבטי ישראל. שום “דתי” שפוי המכיר את התנ”ך לא יטען כי המסופר בו הוא “אמת לאמיתה בלי בדל של טעות היסטורית”, כי הוא יודע שבתנ”ך עצמו יש גירסאות שונות לגבי אירועים היסטוריים שונים, מה שמובן לגמרי לאור העובדה שלא מדובר בספר שכתבה שאיזו כת קונספירטיבית של כוהנים לצרכים אידיאולוגיים, אלא באוסף גדול של תעודות שנכתבו בתקופות שונות על ידי סופרים שונים.
למה נרחיק לסין? לא הייתי פוצה פה ומצפצף אילו היתה בספריהם של פינקלשטיין וסילברמן בדל ראיה לתיזה שלהם. חיפשתי ולא מצאתי. פשוט אין. הכל סברות המבוססות על הנחות שמצידן נשענות על כרעי תרנגולת, וזה במקרה הטוב.
שלמה,
זה לא כל כך מדוייק מה שאתה אומר. קביעת הממצאים לא נעשית רק ע”י פחמן 14. יש כמה עוגנים שמהם ניתן להקיש. למשל מצבת מישע, כתובת דן ואסטלת סנחריב שמזכירות אישים המופיעים בתנ”ך. מהן ניתן לחשב לאחור את זמן מלכות שלמה ודוד לפי הכתוב בתנ”ך. וכשעושים את זה לא מוצאים סימנים לאימפריה בתקופה הנדונה.
אני לא יודע מה הדיעות הפוליטיות של פינקלשטיין או סילברמן וזה גם לא נראה לי מעצם העניין.
מה אכפת למשהו, יהיה הסמולני עוכר ישראל אשר יהיה האם הייתה אימפריה בתקופת דוד ושלמה או לא? הרי אין ויכוח שהיה בית דוד ואין ויכוח העם היהודי יצא מיהודה (למרות השטויות של זנד).
ההרגשה שלי היא דוקא הפוכה. הדתיים הם אלה שיוצאים קודם כל מנקודת ההנחה שהתנ”ך הוא אמת לאמיתה ללא בדל של טעות הסטורית ועכשיו בואו נתאים את כל הממצאים להנחה הזו. כלומר קודם יורים את החיצים ואז מציירים את המטרה. לעומת זאת מחקר צריך להיות אובייקטיבי. יש לשקול את התנ”ך, מה הסיבות שנכתב, מתי נכתב וע”י מי נכתב ומזה להווציא מסקנות מה נכון ומה כנראה לא נכון לאור הממצאים הנוספים.
הרי אם כל הסיפור של ספר המתאר מציאות שלפני 3000 מול ממצאים סותרים בכמה נקודות היה קורה בסין אתה בכלל לא היית מתווכח שבמקרה של סתירות הארכאולוגיה קודמת כי הספר 0כל ספר) הוא מגמתי.
לר.ח.
“התיזה של פינקלשטיין ואחרים” (שותפו העיקרי לכתיבה הוא ניל אשר סילברמן) אינה מתבססת על ממצאים בשטח, אלא על נטיותיהם האידיאולוגיות, וזה שקוף לגמרי בעיני כל מי שקורא את שני ספריהם. כדי לתמוך בתיזה המוזרה שלהם (שאותה מקבלים רק אלה השותפים לאידיאולוגיה שלהם) היה עליהם לדחוף אחורה (לעבר שחר ההיסטוריה) את תקופת מלכותם של דוד ושלמה, ולמתוח קדימה (לעבר זמננו) את גילם של המימצאים בשטח (להסתמכות על בדיקת פחמן 14 יש שולי טעות נרחבים בזמן), להתעלם מכל המימצאים שאינם מתאימים לתפיסתם, ולהאשים את יריביהם באותו פשע שבו הם אשמים בו – כלומר בהנחת המבוקש. לכן אין פה שום קשר למימצאים בשטח, אלא רק עניינים פוליטיים ודתיים. וכל העניין לא שייך כל כך ל”פוסט מודרניזם”.
לנקודה:
לפי כל בדיקותי, הסיבה העיקרית, אם לא היחידה, לנטייתם של ההיסטוריונים החדשים ודומיהם לאחר את יציאת מצרים לזמנו של רעמסס השני או אחריו (המאה ה-13 לפנה”ס ואחריה), היא הסתמכותם הסלקטיבית ביותר והתמימה לכאורה על הפסוק בספר שמות המייחס לבני ישראל את בניית העיר רעמסס: כאילו היתה זו עיר חדשה לגמרי שנבנתה לראשונה בימי רעמסס השני . אך האמת היא, שאמנם רעמסס השני ביצע במקום מפעלי בניה, אך לא היה הראשון. באותו מקום נמצאה מזה מאות בשנים העיר החשובה אווריס ששימשה כבירת ההיקסוס. אז מאיפה צץ השם רעמסס? מאותו מקום שממנו צצו לא מעט אנאכרוניזמים הנוגעים לשמות מקומות המופיעים בתנ”ך. לשאלה מדוע דווקא בנקודה זו בחרו ההיסטוריונים האלה מן האסכולה המכחישנית להסתמך באופן מוחלט על הכתב בתנ”ך יש תשובה פשוטה: כי זה מתאים לתיזות שלהם, שבעצם לא היתה כלל יציאת מצרים, כי לא היו בכלל בני ישראל שישבו שם, ובטח לא סביר שמלך חזק כמו רעמסס השני יניח לחבורת עבדים להמלט מארצו, מה גם שגולגלתו נמצאה, ולכן לא סביר שטבע בים עם מרכבותיו.
תודה על התיקון. מקובל עלי כי האכדית הייתה בעת ההיא LINGUA-FRANCA בכל המזרח התיכון. אלא שכמו שפות שליטות אחרות היא לא זכתה במעמד הזה לולא שליטת הכשדים (אכדים) באזור בתקופה ההיא או תקופה שקדמה לה.
אם אני לא טועה המצרים לא השתמשו בכתב החרטומים בדואר מכתבים, אלא בכתב ההיראטי.
האכדית הייתה LINGUA-FRANCA בכל המזרח התיכון, כך שזה לא פלא שגם המצרים החליפו מכתבים באכדית.
כתב יתדות והשפה האכדית מתאימים לשלטון מסופותמי ולאו דווקא לשלטון מצרי שהשתמש, מן הסתם, בכתב החרטומים.
מתוך תיעוד רציף מאוחר יותר, מן המאה השמינית לפנה”ס ואילך, אנו למדים כי ארץ כנען החליפה ידיים בין מצרים ומסופותמיה מספר פעמים. תחת שלטון בבלי ופרסי, הייתה יהודה מחוז ספר חשוב. אך תחת שלטון מצרי היא אפילו לא שימשה תחנת מעבר לשום מקום. זה עשוי להסביר את המחזוריות של עלייתה וירידתה של העיר ולהתאים לתזה של פינקלשטין שלפיה בתקופה שלפני חזקיהו הייתה ירושלים כפר מועט אוכלוסין אף על פי שבתקופות קדומות היא הייתה עיר ממלכה חשובה.
אדי,
למיטב הבנתי התיזה של פינקלשטיין ואחרים לא מבוססת רק על ירושלים שבה כמובן בעייתי מאד לחפור אלא על סקרים שנעשו בכל יהודה שומרון והגליל ובהם נמצאה עדות לישובים קטנים ולא מפותחים בתקופה זו ורק בתקופות שלאחר מכן, לאחר הכיבוש האשורי, מתחילים לראות פריחה ושגשוג ביהודה.
אתרי הבניה הגדולים שכונו ע”י יגאל ידין ואחרים “שערי שלמה” נמצאו כמתאימים יותר לבית עומרי ואחאב שגם מוזכר בכתובות אשוריות כמלך חזק מאד.
כל אלה יחד הביאו למסקנה שמלכות דוד ושלמה היו יותר קטנותממה שנהוג לחשוב.
אין כאן שום עניין פוליטי, דתי או כמו שאתה קורא לו פוסטמודרני. פשוט ממצאים בשטח.
דווקא מהציטוטים שלך, ומהמאמר יוצא שזה יושב טוב מאוד עם התנ”ך…
אתה לא רוצה להאמין בנכונות התנ”ך זכותך, אבל זה לא אומר שצריך לנסות לעקם את המציאות שתתאים לתפיסת עולם שלך.
לזיו ולכל יתר החברים,
אסור ליפול במלכודת של קריאה סלקטיבית. לטובת התגובה 1 שלי, הבהרתה ומיקודה, אציע לכם לקרוא שוב שלושה ציטוטים מתוך המאמר, – ואני מאוד ממליץ להחזיק מעמד ולקרוא אותם במלואם – ועד סופם:
1.
“הסופר שכתב את הלוח היה איש מקצוע מעולה ומיומן כמו סופריו של פרעה” אומר פרופ’ הורוביץ”.
2.
“שבר הלוח מהווה עדות נאמנה למעמדה של ירושלים כעיר ממלכה מרכזית, כפי שהיא מצטיירת ממכתבי אל עמרנה” אומרת ד”ר מזר. “במעמדה זה ממשיכה ירושלים בתקופת הברונזה המאוחרת את מעמדה של העיר מהמחצית הראשונה של האלף השני לפנה”ס כעיר ממלכה חשובה ביותר בהר המרכזי הנזכרת בתעודות מצריות מהתקופה”.
3.
“ישנם חוקרים הטוענים כי ירושלים לא הייתה מיושבת בתקופת הברונזה המאוחרת ואת עירו של המלך עבד חבה יש לחפש במקום אחר” אומרת ד”ר מזר. “ואולם, שבר הלוח שהתגלה הוא סנונית ראשונה המעידה על קיומו של ארכיון מלכותי בירושלים ועם מכתבי אל עמרנה הם מעידים על קיומה של חצר מלכות בירושלים בתקופה זו”. זאת ועוד, לטענת ד”ר מזר, ניתן לשער שקיומה של ירושלים כעיר ממלכה בתקופה זו יכולה לשפוך אור גם על מעמדה בהמשך הדורות, עת נבחרה לבירת הממלכה בימי דוד המלך במאה העשירית לפנה”ס.”
– מסתבר אפוא שיש בסיס להניח שירושלים לא היתה שולית במאה ה-14, ובודאי שלא במאה ה – 10. קביעות אחרות, ‘פוסטמודרניסטיות’ אינן יכולות להיות נחרצות מנקודת ראות מחקרית, מעבר לכך שהן אינן מתישבות עם המסופר בנ”ך. קומפרנדו?
אז עכשיו נא לחזור לתגובה 1, ולבדוק מה כ”כ מופרך בה.
נקודה, דניאל,
המאה ה14 זה לפני הכיבוש וההתנחלויות והחרדים והמונותיאזים וחוברה לה יחדיו זה הגן עדן
גילוי של חלקיק ממכתב שגרתי שנשלח בתכתובת שהיא על סף הבנאליות לא מאשש עדיין סיפורים על אימפריית ענק ששלטה מהפרת ועד הנילוס, אז נא להירגע ולקחת את המימצא המעניין והמרגש כשלעצמו(מעצם היותו כה עתיק ושיוכו הגיאוגרפי לאזורנו) בפרופורציות הראויות.
נקודה – נראה לי גם…
המאה ה14 זה לפני יציאת מצרים לא?
לאדי ,
זה דווקא לא אומר כלום,
התפיסה הפוסט מודרניסטית המקובלת (איזו סתירה במשפט אחד ממש אוקסימורון:) ) לא טוענת שלא היה ישוב באזור ירושליים, אלא מדברת על וגודלו ואפיונו של הישוב, מלך של כפר קטן הוא עדיין מלך, אבל הוא לא שליט של שתי גדות של הירדן וכד…
מה שמצאו מוכיח שהיה מלך / עבד שאכן גר באזור וניהל תקשורת עם המלך שלו.
הדבר דווקא מחזק את עובדת שליטת המצרים באזור, שלא נזכרת בתנך ומתנגשת עם הרעיו של השתלטות המוני עברים/עבדים לשעבר של מצריים על איזרים שבשליטתה בלי שום תגובה התיחסות גם של התנך וגם של הפרעונים לעבודה כל כך חשובה..
תגליות כאלה מוכיחות, ועוד יוכיחו בעתיד – כמה נפסדות הגישות הפוסט מודרניסטיות לגבי ירושלים טרם תקופת המלוכה.
אני משוכנע שאם ניתן היה לנהל מחקרים ארכיאולוגיים באופן חופשי בירושלים – היינו מגיעים לתובנות המתישבות יפה עם החומר המסופר בנ”ך.
נקודת המוצא השערוריתית, האומרת שיש לשלול אמינות מדיווחים כתובים שבנ”ך רק ע”ס סה”כ המידע הארכיאולוגי הנמצא בידינו ‘כיום’, כשברור שהמצאי הארכיאולוגי הפוטנציאלי עשוי להיות גדול הרבה יותר מהמצוי בידנו בפועל – הגיעה הזמן שתעבור מן העולם.