סיקור מקיף

דישון האוקיאנוסים

האם ההצעה 'לדשן' את האוקיאנוסים בברזל כדי להגביר צמיחת פיטופלנקטון שיאכלו את הברזל ויספגו דו תחמוצת הפחמן, תואיל או תזיק?

איור
איור

על פי סקרים ומחקרים שמתפרסמים בתקופה האחרונה, מים סביב הקוטב הדרומי מתחממים מהר יותר מיתר האוקינוסים. ההתחממות מאפשרת למינים שלא היו באנטרקטיקה לחדור ולהתבסס בסביבה חדשה. מינים חדשים אלה יגרמו לשנויים בהרכב האוכלוסייה הימית.

יבשת אנטארקטיקה "התיישבה" על הקוטב לפני כ 50 מליון שנים ומאז שולט במים שסביבה עידן-קרח. תנאים (קרים) גרמו להתמחות והתאמה של המגוון הביולוגי. ההתחממות מאפשרת למינים "חדשים" לחדור לשטחים נרחבים. כדוגמא מובאים שני מינים: כרישים – שיהוו טורף-על חדש בשטח, ולסרוגין סרטנים בעלי "צבתות-פלדה" שמתמחים בפיצוח קונכיות. אלה ואחרים יגרמו לשנויים שאינם ניתנים לחיזוי, והכל בגלל ההתחממות העולמות.

לפיכך צצים רעיונות ויוזמות לעצירת ההתחממות: הרעיונות למיתון ההתחממות מבוססים על הפחתה של גאזי-חממה, קליטת פחמן-דו-חמצני מהאטמוספרה, אחד הרעיונות שמתגלגל זה מכבר הוא: פיזור אבק ברזל על פני האוקינוסים, הברזל משמש מרכיב במזון הפיטופלנקטון, אותם צמחים זעירים שתוך כדי הטמעה קולטים פחמן-דן-חמצני. באופן טבעי מועשרים האוקינוסים בברזל כתוצאה מסחף בנהרות ובעיקר ע"י סופות אבק שמסיעות מינרלים מהמדבריות לימים. יש טוענים כי "הוספת ברזל למי האוקינוסים תתגבר את צימוח הפיטופלנקטון, יותר פיטופלנקטון שווה יותר הטמעה כלומר ספיגת יותר דו-תחמוצת-פחמן".

בעקבות אמנת קיוטו שמאפשרת מיסחר בפליטות גאזי-חממה, עולים ופורחים מיזמים "ירוקים" כאשר הדחף לסביבה נקיה מהווה "תירוץ" מקובל ונכון לעשית רווחים, השיטה המקובלת והידועה ביותר היא נטיעת יערות, חישוב כמות הגאזים שסופחים היערות מאפשר ליזם/נוטע למכור "זכות" פליטה למפעלים שרמת הפליטות שלהם גבוהה מהמוסכם.

באופן דומה צומחים רעיונות ומיזמים לדישון הימים בברזל. עד היום אין הסכמה בין המדענים החוקרים את הנושא. לא ברור מה תהיה ההשפעה ארוכת הטווח והכוללת של "דישון בברזל", ובכל זאת מתקיימים מס' מיזמים עסקיים במטרה מוצהרת "לדשן את הים".

אחד המיזמים הוא "פלנקטוס", Planktos חברה שבסיסה בקליפורניה ושעל פי הצהרת יזמיה "פעילותה תעזור למנוע את העליה ברמת גאזי-חממה באטמוספירה ובימים". החדשות הרעות (לפלנקטוס) הן כי החברה לא הצליחה לגייס מספיק משאבים כדי להמשיך בפעילותה, ספינה שממנה היו אמורים לפזר את אבקת הברזל לא קיבלה רשות לעגון במס' נמלים ברחבי האוקינוס האטלנטי, ומאז דצמבר מושבתת הספינה במדירה.
לטענת היזמים הסיבה לחוסר הצלחתם לגייס משאבים היא בחוסר הפירגון המדעי ובפרסומים שליליים. חדשות רעות ליזמים, חדשות טובות למדענים וחוקרים רבים שכן: אוקיאנוגרפים שונים טוענים כי אין מספיק נתונים שיאפשרו לקבוע את חיוביותו של "דישון" ולכן רצוי להמתין עד לקבלת נתונים שיאפשרו קביעה חיובית, בו בזמן ממשיכים יזמים אחרים באוסטרליה ובארה'ב לבדוק את האפשרות של "דישון", כאשר הכוונה לבצע "דישון" נסיוני בקנה מידה נירחב כבר ב 2009.

גם במידה ויש מי שחושב כי ה"דישון" עלול לגרום לנזקים סביבתיים אין אפשרות חוקית למנוע את המשך הפעילות, שכן באמנות בין-לאומיות הברזל אינו מוגדר כרעל, פסולת, או כחומר אסור בשימוש. אחד החששות הוא כי "דישון" יגרום לפריחת אצות בקנה מידה חורג מהרצוי, פריחה שגורמת להפרשת רעלים ול היפוקסיה –
hypoxia (שלילת חמצן – מהמים), פריחה שידועה ב שם "גאות אדומה" ומופיעה בעיקר בשפכי נהרות שסוחפים לים חמרי דישון משדות חקלאיים. ה"גאות האדומה" גורמת לתמותה של דגים ושוכני ים אחרים, תמותה שגורמת לפליטת גאזי חממה, וכך יתכן כי "דישון" יגרום לנזק, לכן טוענים חוקרים רבים כי עד שהנושא ילמד, עד שיהיה ברור מהן הכמויות בהן ניתן לדשן, מוטב להמתין.

דר' אסף רוזנטל, אקולוג,
מדריך/מוביל טיולים באפריקה ובדרום אמריקה.
לפרטים: טל‘ 0505640309 / 077-6172298,
דוא‘ל: [email protected]

6 תגובות

  1. ליגאל ג
    קודם לכל תודה על שאתה קורא ומתיחס,
    באשר ל"ביקורת" אתה מוזמן לעבור שבוע, שבועיים שלשה
    וכך הלאה ולראות התיחסויות שלי לבעיות בארצנו.
    באשר ל"רכב-שטח" … הנתונים שאתה מציג על משקל, צריכת דלק, שליטה , וכד' … אינם נכונים.
    ראה באחת הרשימות שלי התיחסות נרחבת לחיובי ולשלילי
    שב רכב-רב-מינוע / "רכב-השטח" .

  2. ללא ספק נושא מעניין שעוד יעורר ויכוחים רבים בעתיד.
    אפשר אולי להוסיף מקרא לאיור?

  3. דר' אסף רוזנטל:
    מדוע אתה עוסק לרוב ברשתות הדייגים הנגררות בתחתית מפרץ מקסיקו, במצב הפלנקטון באוקיינוס השקט או באקולוגיה הנחרבת של אפריקה? מדוע אינך נדרש יותר לחצר האחורית שלך-לארץ ישראל ולבעיותיה שאת חלקן אפשר לפתור בקלות רבה בהרבה? נכון, חשיבותן של בעיות אלו גדולה והן גם מעניינות ביותר, אולם למה שלא תוסיף ותעסוק גם בנושאים האקולוגיים שלנו?
    לדוגמה, אפשר להתייחס לבעיית מפלצות המתכת שפרצו בדהרה בלתי נשלטת לארצנו הפצפונת כשהן מחריבות כל חלקה טובה, לבעיית כלי הרכב לשטח, אילו המכונים בחיבה בשגיאה לשונית על ידי בעליהם "רכבי שטח".
    לא אתייחס כאן לסיבות הפסיכולוגיות שגורמות לאנשים לנהוג בכלי רכב כאלה (בעיקר מפני שאינני מומחה בפסיכולוגיה) אלא רק לנזקים הפיסיים שנגרמים על ידם.
    ראשית, משקלן של מכוניות מסוג זה מגיע ל-3.5 טון ויותר, פי 4 ויותר ממכונית פרטית בינונית. כתוצאה, כמות הדלק הנדרשת להן גדולה מאוד (יבדוק כל בעל מכונית כזו את צריכת הדלק שלה ויראה!). התוצאה של שריפה הדלק המוגברת היא פליטה מוגברת של מזהמים לאטמוספירה (פי כמה ממכונית רגילה) ופגיעה חמורה באיכות הסביבה.
    שנית, הנסיעה בשטח במכוניות אלו גורמת להרס הסביבה הטבעית (שעוד נותרה) ולפגיעה חמורה בבתי הגידול של בעלי חיים: אלו נמלטו מסביבת האדם בישוביו – לטובת שני הצדדים, האדם ובעלי החיים – והאדם חזר ופרץ לאיזורי המחיה שלהם, ולא עשה זאת רגלי כראוי לאורח בבית לא לו, אלא במכונות הדורסניות, הרעשניות והמזהמות המהרסות כל חלקה טובה – כלי הרכב לשטח. מה חש, מבין ויודע נהגה של מפלצת כזו היושב בגובה של מטר אחד בערך מעל פני הקרקע על הנזקים שהוא גורם לבעלי החיים? כמה מהם הוא דורס, לכמה מהם הוא מחריב את קיניהם ובכמה צאצאים רכים או ביצים הוא פוגע? איזה אחוז מבין בעלי החיים האלה נבעת מפחד ונמלט על נפשו ללא שוב או אל מתחת לגלגלי המכונית השכנה?
    המציאות המתוארת כאן נשמעת אולי נדירה או לא כל כך שכיחה, אולם עם כמות כלי הרכב לשטח המשוטטים בארצנו, היא, כנראה, לחם חוקם היומי של בעלי החיים בטבע.
    עדיין לא דיברנו על קשיי השליטה ברכב כזה שיש לחלק מהנהגים מן השורה ועל הסכנה הנובעת מכך, על גובה הרכב הנדרש לתנועה בשטח, המקטין את יציבותו בהרבה בעת נסיעה בכביש, על הפגיעה הקשה בכלי רכב אחרים במקרה של תאונה, על היחס הבוטה של נהגים כאלה לאחרים (הנגזר אולי מתחושת העליונות שיש להם) ועל העובדה שלפחות חלק מכלי רכב אלה מבוסס על שלדה של כלי רכב המיועדים למשאות ועל כן יציבותם בנסיעה מהירה בכביש נתונה בספק.
    הייתי ממליץ לכל בעל רכב שטח לעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמו באשר לצורך שיש לו במכונית כזו. בנוסף, אולי ראוי שהרשויות יחייבו את הנוהגים ברכב כזה ברישיון מיוחד שהוצאתו תחייב לימוד מקיף של הבעייתיות של השימוש ברכב כזה.

  4. כמובן שהטיפול באוקיינוסים ומהלכים נוספים למניעת התחממות כדור הארץ לא נעשים רק כדי להציל את האקולוגיה של הקוטב וקישור הנושאים קצת מוזר בעיני.
    האם זריעת ברזל מועילה או מזיקה?
    כאמור יש מחלוקת אבל אינני רואה מקום לחשש שאם מסקנת המדע תהיה שהיא מזיקה מישהו בכל זאת ינסה להמשיך לזרוע ברזל וזאת כי איש לא ירוויח מכך ולכן הוא עצמו יפסיד.
    ולגבי הסחר בקרדיטים – כאשר ברפואה יש תרופה שמשפרת את סיכויי החולה לשרוד אפילו בחמישה אחוזים – היא מאומצת באהבה. צריך לזכור שהסחר בקרדיטים לא הומצא כדי להיות מנגנון לעשיית צדק אלא כמנגנון לשיפור המאזן האקולוגי.
    יתר על כן – גם לשלם לאנשים על מה שהיו עושים כה וכה לא נראה לי אפילו כבעיה של צדק.
    לי, למשל, משלמים על פתרון בעיות מתמטיות ואלגוריתמיות למרות שאני כל כך נהנה מזה שברור לי שהייתי עושה זאת כה וכה (ואני אכן עוסק בזה גם כתחביב).

  5. הסחר בקרדיטים היא בעייתית כלשעצמה. ישנה הרבה ביקורת על האפקטיביות של הכלי הזה ועל היכולת האמיתית שלו להשיג את המטרות הסביבתיות שלשמן הוא נועד.

    לדוגמא, מדוח מקיף שפרסם ארגון WWF בנובמבר 2007 לגבי המסחר בקרדיטים עולה כי 20% מהקרדיטים של פליטות של גזי חממה במסגרת ה-CDM היו קורים גם ללא השקעה בהם.

    כלומר, ל-20% מהקרדיטים אין שום ערך של ממש והם לא יוצרים חיסכון אמיתי בפליטת גזי חממה, אלא הינם לכל היותר סובסידיה ליצרני הקרדיטים. ישנם גם מומחים שמאמינים שההערכה הזו הינה שמרנית והמצב בפועל הינו הרבה יותר גרוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן