לפני ימים מספר החלה בהלת הקניות המוטרפת שמואצת ע”י התקשורת. במשך חודש ימים מציעות חברות הנחות למוצרים וקהל הצרכנים דוהרים לחנויות ולאתרי הרשת ורוכשים מכל הבא ליד. לאחר מעשה יסתבר כי מרבית המוצרים שנרכשו ייצרו מצבורי אשפה
לפני ימים מספר החלה בהלת הקניות המוטרפת שמואצת ע”י התקשורת. במשך חודש ימים מציעות חברות הנחות למוצרים וקהל הצרכנים דוהרים לחנויות ולאתרי הרשת ורוכשים מכל הבא ליד. לאחר מעשה יסתבר כי מרבית המוצרים שנרכשו ייצרו מצבורי אשפה.
ביום הרווקים הסיני עברו את סף שלושים מיליארד הדולרים, כאשר אחוז נכבד מהקניות כולל פרטי לבוש ואפנה. עובדה זו דחפה אותי לבדוק ולחקור ביתר שאת. מסתבר כי האופנה סובבת סביב המגמה האחרונה ומה שמניע את תעשיית האופנה היא הצורך להשפיע על הצורה בה הצרכנים צורכים מוצרים ללא כל התחשבות בצורך למוצרים ויותר מכך ללא התחשבות בצורך הסביבה הטבעית להמשיך ולשרוד.
העלות הסביבתית
תעשיית האפנה מייצרת כ-20% מכלל מי השופכין בעולם ותורמת לכ-10% מכלל פליטת הפחמן הדו-חמצני בעולם. יצור וצביעת בדים מהווה את מזהם המים השני בגדלו. כדי לייצר זוג מכנסי-ג׳ינס יש צורך ב-10,000 ליטר מים. בכל שניה נזרקת לאשפה או נשרפת כמות בדים בתכולה של משאית אשפה בעולם. אם דבר לא ישתנה, עד 2050 תשתמש תעשיית האופנה ברבע מתקציב הפחמן העולמי. כביסת בגדים משחררת לתוך הימים והאוקיאנוסים כחצי מיליון טון מיקרו-סיבים (microfibers) כל שנה.
המחיר האנושי
התשלום לעובדי תעשיית הבדים הוא מהנמוכים בעולם והם נאלצים לעבוד שעות רבות בתת תנאים. אלא שבעקבות דרישות צרכנים ידוענים ורמי-מעלה כמו למשל המצטרפת החדשה למשפחת המלוכה הבריטית יש כיוון חדש, לא עוד הגישה של קנה-לבש-זרוק.
רבים מסוחרי האופנה פונים לכיוון ירוק ומציגים יזמה לקיימות ע”י מיקוד בהפחתת הפגיעה בסביבה. למרות זאת קיימת בעיה יסודית בתעשיה בה ההכנסות מבוססות על מכירת יותר ויותר מוצרים (כך ברוב התעשיות שמספקות מוצרי צריכה), מה שמחייב סוחרים להציע לצרכנים אוספים חדשים שוב ושוב, שכן מסתבר כי הצרכנים מתמכרים מהר למסע הקניות והחידושים.
לכן יש צורך ביזמה של יצרנים שיפתחו מוצרים וגישה בני-קיימא יותר, כמו למשל: צביעה ללא מים, שימוש בשיירים כחומר גלם ופיתוח דרכים וחידושים שיישמו את הכיוון הירוק.
בחודש מרץ הקרוב מתוכנן כינוס סביבתי של האו”ם תחת הסיסמה: “פתרונות חדשניים לאתגרים סביבתיים,ייצור וצריכה בני-קיימא” . סיסמה שראוי כי תהדהד בקרב יצרני האופנה, שכן אחת המטרות של הכנס (UN Alliance on Sustainable Fashion) תהיה לשכנע את היצרנים הפרטיים, ממשלות וארגונים ללחוץ ולפעול למען הפחתת ההשפעה השלילית של תעשיית האופנה, וליישם את הפיתוח בר-הקיימא.
סוכנויות האו”ם השונות פועלות להפוך את תעשיית האופנה לבת-קיימא. הארגון לחקלאות ומזון של האו”ם הפועל להגנה על שטחים טבעיים, היזמה לייצור מוסרי (Ethical Fashion Initiative) שהוקם על ידי ארגון הסחר הבינלאומי, פועל יחד עם האו”ם לטיפוח יזמות אופנה ירוקות. כך ייצרן ספרדי (Ecoalf) מייצר נעליים מאצות. באמסטרדם מייצרת חברת GumDrop נעליים משרף שנאסף מעצים. בקליפורניה מייצרים בגדים מפליז (fleece) ע”י מיחזור בקבוקי פוליאסטר. חברה אחרת (Patagonia) ממריצה צרכנים לתקן ולמחזר בגדים ישנים. חברה מקמבודיה (Tonlé) אוספת עודפי ייצור ובגדים ישנים לצורך ייצור נייר. בהולנד מייצרת חברה (Wintervacht) בגדים משמיכות ווילונות שנרכשים מחנויות יד-שניה, כך עוד ועוד חברות עוברות לייצור בר-קיימא.
יש מי שיטען כי הליך המיחזור צורך הרבה אנרגיה ואינו נותן מענה לתרבות השלכת הבגדים אשפה. מסתבר כי בגד שנלבש במשך 15 שנים נשחק בכ-36%, לכן יש מי שמציע שוק השכרה לבגדים. אחת החלוצות בהשכרה היא של חברה הולנדית (Mud Jeans) שמשכירה בגדים שיוצרו באופן אורגני ומאפשרת החזרה והחלפה של הבגדים.
יתכן שאפנת ההשכרה תצליח בקרב המשתמשים העשירים שאינם רוצים ללבוש את אותו פריט יותר מפעם אחת, אבל בקרב הצרכנים הפשוטים אין נטייה לעסוק בשכירת או בהחלפת בגדים, אולי בגלל הצורך במגוון רחב של בגדים.
יש מי שמפשט את הנושא לאימרה שפחות זה יותר, כדי למנוע נזק סביבתי וכלכלי כל עוד ניתן ראוי להשתמש בבגדים לאורך זמן.
אחרי הכל, הפתרון הנכון הוא יציאה מתרבות הצריכה. חינוך ועשיה למען מצב בו אנשים ירכשו את מה שצריך ולא את מה שמפרסמים. כאשר אנשי ציבור ושחקנים, כוכבות , מגישים וקריינים מספרים בגאווה על גודל המלתחה שלהם הרי ברור כי זה נפנוף בחוסר רגישות לסביבה ובאטימות לעולם הטבע והסביבה או בבורות.
שכן כל עוד מתקיים לחץ מתמיד מאמצעי תקשורת, פרסומאים, יצרנים וסוחרים, הוא ימשיך להשפיע על הצרכנים לצרוך צריכת יתר.
עוד בנושא באתר הידען:18
