ראיון מיוחד עם קלייר נוביאן, כלת פרס גולדמן לסביבה לשנת 2018, שהצליחה לשנות את חוקי הדיג באירופה ושממשיכה לנסות ולהציל את החיים בים
מאת רן בן מיכאל, זווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
ב-2001 נשלחה קלייר נוביאן, עיתונאית חוקרת שעבדה אז עבור ערוץ טלוויזיה צרפתי, להכין סרט תיעודי על האקווריום של מפרץ מונטריי בקליפורניה. נוביאן לא ידעה זאת אז, אבל המטלה העיתונאית השגרתית הזו תשנה את חייה.
במהלך עבודתה על הסרט למדה נוביאן על המאפיינים הייחודים של המערכת האקולוגית יוצאת הדופן שמתקיימת בים העמוק ועל ההשפעה ההרסנית של בני האדם עליה. את תוצרי הגילויים שלה אודות הים העמוק ושוכניו אספה נוביאן בספר תיעודי שנקרא המעמקים (The Deep). הצלחת הספר הובילה לתערוכה שהיא אצרה ושנדדה ברחבי העולם (אחד המקומות הראשונים בהם הוצגה התערוכה מחוץ לפריז היה מוזיאון המדע על שם בלומפילד בירושלים תחת הכותרת מסע למעמקי האוקיאנוס).
במקביל, נוביאן החליטה לעשות הסבה מקצועית מעיתונות לאקטיביזם סביבתי. ב-2005 היא הקימה את בלום (Bloom Association), עמותה לשמירת הטבע הימי, שהובילה בהצלחה קמפיינים לשינוי מדיניות האיחוד האירופי בתחום הדיג. בזכות עבודתה זו זכתה השנה נוביאן בפרס גולדמן לסביבה, שמכונה גם “הנובל הירוק” ושנחשב לאות ההוקרה החשוב ביותר בתחום האקולוגיה והסביבה.
פרס גולדמן נוסד ב-1990 על ידי ריצ’רד ורודה גולדמן, פילנתרופים יהודיים שתמכו (גם בישראל) בפעילות סביבתית וחברתית ענפה באמצעות קרן שנוסדה ב-1951. הפרס מוענק מדי שנה לפעילי סביבה בשישה אזורים: אפריקה, אסיה, אירופה, צפון אמריקה, מרכז אמריקה ודרומה, ומדינות איים. הפרס מוקיר את הפעילים המקומיים שפועלים כדי לקדם מעורבות אזרחית וקהילתית בהשגת שינוי סביבתי חיובי באזורם, לעתים תוך סיכון חייהם.
לזוכים בפרס מוענק פרס כספי, כיסוי תקשורתי וסדרת מפגשים עם מנהיגים פוליטיים בארצות הברית.
ניצחה את הסופרמרקט
נוביאן מספרת בראיון טלפוני שאף שפעילותה זכתה לחשיפה לא מבוטלת במרוצת השנים, הזכייה בפרס הפנתה את הזרקור אל הארגון שבראשו היא עומדת ואל האנשים שעובדים בו ולא רק אל התכנים הביקורתיים שהם מייצרים. “בניגוד לארגונים גדולים אחרים, לא דאגנו ליחסי ציבור שלנו, אלא רק למסר שלנו אודות הבעיות בעולם, אבל כעת מכירים אותנו כארגון בעל זהות משל עצמו”, היא אומרת בראיון טלפוני.
קמפיין הדגל של בלום התמקד בהטלת מגבלות לצמצום דיג המכמורת בים העמוק, שגורם לפגיעה קשה במינים רבים של בעלי חיים ימיים ושמחריב בתי גידול באופן כה קשה עד שיידרשו אלפי שנים כדי שיתאוששו מפגיעה זו, אם בכלל יצליחו להשתקם: “דיג מכמורת של ים עמוק היא שיטת הדיג ההרסנית ביותר שמופעלת על המערכת הרגישה ביותר.”
לדברי נוביאן, בלום הוא ארגון “שפעילותו היא מבוססת מדע וקפדנית. אנחנו אוספים מידע, מנתחים אותו ומפרסמים אותו. לכן, כשאנו מפרסמים משהו בציבור אנחנו יודעים על מה אנו מדברים”. כך, למשל, הקמפיין שהתמקד בפעילות רשת הסופרמרקטים הצרפתית הגדולה אינטרמארשה, כלל גם תחקיר מהצי תמשך על צי דיג המכמורת שהפעילה הרשת. התחקיר הצביע על כך שמדובר בפעילות הרסנית מבחינה אקולוגית וכושלת מבחינה כלכלית. כך, על אף שהרשת זכתה לתמיכה באמצעות סובסידיות, מחיקת חובות ומענקים, צי המכמורות פועל בעקביות כעסק מפסיד.
הקמפיין שהובילה נוביאן כלל גם עצומה ויראלית שגייסה יותר מ-900 אלף חתימות ושהצליחה לגרום לרשת המרכולים – ובהמשך גם לממשלות צרפת ובריטניה, וגם למוסדות האיחוד האירופי – לאמץ מגבלות עצמיות וחוקתיות על דיג מכמורת בים העמוק. ואכן, מאז 2016 אסור להשתמש בשיטה זו במים האירופים בעומק שעולה על 800 מטר.
כיום מתמקד הארגון בקמפיין לאיסור על שיטת דיג אחרת – דיג באמצעות חשמול (pulse). בשיטה זו, הרשת אינה נגררת על הקרקע אלא סמוך לה וזרם חשמלי במתח נמוך משוחרר ממוטות המחוברים עלי כדי “לעודד” את דגי הקרקעית לעלות ממנה. כך נגרם פחות נזק לבית הגידול ונצרך פחות דיזל, משום שמושקע פחות מאמץ בגרירת הרשת, אך נוביאן אומרת שהחשמול גורם לנזק סביבתי: הוא אינו ממוקד בדגי המטרה ומשפיע על כל שלבי החיים של הדגים (כמו ביציות מופרות או צעירים שטרם הגיעו לבגרות). השיטה אמנם אינה מותרת באיחוד מאז 1998 אבל בשל לחץ הולנדי התרחב השימוש בה תחת הכותרת של “מחקר מדעי” לבחינת היישום שלה כתחליף לדיג המכמורת.
בתחילת השנה אימץ הפרלמנט האירופי איסור גם על שיטת דיג זו על אף שקיימת מחלוקת לגבי הנזק הסביבתי והכלכלי שהיא גורמת. נוביאן טוענת כי המחלוקת הזו אינה אמיתית וכי “המדע של התעשייה הוא מוטה ומגויס לטובת האינטרס העצמי של הדיג התעשייתי. הם מעוניינים לתפוס כמה שיותר דגים, שכמותם הולכת ופוחתת. אבל התעשייה אינה מצטמצמת במקביל, להיפך, היא גדלה והם משתמשים בכל הטריקים המוכרים כדי לבטל את טענותינו שמבוססות על מדע, נתונים יושרה, שקיפות. לשיטות הדיג הפוגעניות יש השפעות שליליות על כולם למעט הדיג התעשייתי, על הסביבה הימית, על מאגר הדגים ועל תעסוקת הדייגים העצמאיים, אלו שמפעילים ספינות קטנות”.
ומה קורה אצלנו בישראל בנושאים שבהם עוסקת נוביאן? “דיג מכמורת במים עמוקים אינו נפוץ לחופי הים התיכון של ישראל ודיג באמצעות מחולל זרם חשמלי הוא אסור. עיקר דיג המכמורת נע בין עומקים של 150-30 מטר”, אומר ד”ר עדי לוי המנהל המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ואקולוג ימי.
“בסוף 2016 אושרו בוועדת הכלכלה של הכנסת תקנות הדיג החדשות שכללו צמצום משמעותי של היקף דיג המכמורת בישראל”, אומר לוי. “העומק המינימלי לשיטת דיג זו עלה מ-15 מטר ל-30 בכדי למנוע פגיעה בבתי גידול סלעיים שהינם בעלי מגוון גבוה של דגים וחסרי חוליות ימיים; דיג המכמורת מופסק מדי שנה בקיץ למשך 90 יום – בעונה שבה הדגיגים הצעירים מצטרפים לאוכלוסייה הבוגרת – זאת כדי לצמצם את שלל הלוואי והפגיעה בצבי הים. כמו כן נאסר השימוש בקורה המחוברת לחלק הקדמי של הרשת ונגררת על קרקעית הים או בכדורים, צמיגים וגלגלים המחוברים לרשת, ומיועדים להקל על גרירתה על גבי סלעים. נאסר דיג מכמורת מחוף דור וצפונה והיקף צי המכמורת הישראלי צומצם בכשליש תוך מתן פיצוי כספי לדייגים שהוצאו מן הים”.
תחזית פסימית
ב-8 ביוני יציינו בעולם את יום האוקיאנוסים הבינלאומי, אבל מצב הרוח של נוביאן לא חגיגי במיוחד וכלל לא אופטימי. כשהיא נשאלת למשל אודות עתיד הים התיכון היא סבורה כי הבעיות שקיימות בכל מקום הופכות חריפות יותר: “כל דבר בים התיכון הוא בקנה מידה נרחב יותר: יש פחות דגים, יותר זיהום, הכול גרוע יותר. אין לי הרבה תקווה ואיני רואה שאיפה כנה לשינוי לטובה”. בהקשר רחב יותר היא סבורה כי תאגידים הופכים חזקים יותר וזוכים לתמיכה של שחקנים פוליטיים תוך בגידה באזרחים ובדמוקרטיה משום שההיגיון הכלכלי שלהם מחייב פגיעה סביבתית “אנחנו עדיין בדרך לצרות גדולות עוד יותר. אם המין האנושי היה מתבסס יותר על ידע ופחות על אמונה היינו מצליחים לפנות לדרך של שיתוף פעולה שהיא זו שתחלץ אותנו מהבוץ הזה”.
על אף חוסר האופטימיות, נוביאן מזהה מפתח אפשרי לשינוי לטובה דרך ביטול הסובסידיות על הדיג: “60 אחוז מהסובסידיות בעולם מופנות לטובת דיג יתר או בדיג בלתי חוקי. בתקופה האחרונה גדל העניין בזיהום הים, אבל אנו צריכים להמשיך ולהתמקד במה שנלקח מהמערכת הימית דרך דיג”.
בלום וארגונים אחרים מבקשים להוביל לביטול המימון באמצעות סובסידיות – ששוות כ-35 מיליארד דולר בשנה – דרך ארגון הסחר הבינלאומי (WTO), אך המהלך לא צלח עד כה בשל התנגדות מדינות כמו הודו וסין, אף שהוא עולה בקנה אחד עם מימוש המטרות לפיתוח בר קיימא של האו”ם.
על פי נוביאן, כל אחד מהשינויים הללו – בין אם מדובר במדיניות הסובסידיות במדינות השונות או בהחלטות מוסדות האיחוד האירופי על שיטות דיג – “הוא נושא שמצריך עבודה מאומצת מאוד. שמירת הטבע הימי תוסיף להיות משימה סיזיפית וקשה”.
תגובה אחת
ואף מילה על מינים פולשים,
התעוררו אנשים, מצרים מפעילה נגד מדינות הים התיכון טרור אקולוגי כשהיא לא דואגת למניעת הגירת מינים פולשים מהים האדום לים התיכון וגם בנתה את סכר אסואן שמונע מעבר סחף לים התיכון. מצרים מחריבה את המערכת האקולוגית הים תיכונית. המדוזות הארסיות בחופי הים התיכון הן מין פולש מהים האדום והן הולכות ומתפשטות.