מחקר באוניברסיטת ייל בוחן תנועות של 406 מיני ציפורים נודדות בצפון אמריקה ומגלה שרוב הציפורים אינן נעות מספיק מהר כדי לעמוד בקצב עליית הטמפרטורות
ככל שהטמפרטורות הגלובליות העולות משנות מערכות אקולוגיות ברחבי העולם, למיני בעלי חיים יש בדרך כלל שתי אפשרויות: להסתגל לתנאים מקומיים משתנים או לברוח לאקלים קריר יותר. אקולוגים הניחו זה מכבר שמיני הציפורים בעולם מצוידים בצורה הטובה ביותר להגיב ללחצי שינויי האקלים פשוט משום שיש להם אפשרות לעוף לגבהים גבוהים יותר או לעבר הקטבים הגלובליים.
אבל מחקר חדש של ייל מגלה שמעט מיני ציפורים מסוגלים להימלט מהמציאות של עולם מתחמם.
הממצאים פורסמו ב-28 במאי בכתב העת Nature Ecology and Evolution.
"הם לא יכולים לנוע מספיק מהר או מספיק רחוק כדי לעמוד בקצב המהירות שבה מתרחשים שינויי האקלים", אמר ג'רמי כהן, המחבר הראשי של המחקר. הוא מדען מחקר עמית במחלקה לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית של ייל וחבר במעבדה של המחבר-שותף וולטר ג'ץ.
ג'ץ, פרופסור לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית בפקולטה לאמנויות ומדעים של ייל, הוא גם מנהל מרכז ייל למגוון ביולוגי ושינוי עולמי והיו"ר המדעי ע"ש ג'ק ולורה דיינג'רמונד של קרן המגוון הביולוגי ע"ש אי. או. וילסון.
כהן וג'ץ ניתחו נתונים על תנועותיהם של 406 מיני ציפורים צפון אמריקאיות שנאספו משקיפים אזרחיים במשך שני עשורים, כמו גם שינויי טמפרטורה מקומיים תואמים. הם מצאו שרבות מההנחות שהניחו לגבי האופן שבו מיני ציפורים מגיבים לשינויי האקלים היו נכונות. במהלך הקיץ, למשל, מיני ציפורים עברו בממוצע בין 40 ל-50 מיילים צפונה במהלך התקופה המכוסה בנתונים – ולפעמים עברו לגבהים גבוהים יותר. ובממוצע, התנועה צפונה סייעה לציפורים להימנע מעלייה בטמפרטורה של כ-1.28 מעלות צלזיוס – או כמחצית מעליית הטמפרטורה שהיו חוות אם היו נשארות במקומן.
אבל, בממוצע, ציפורים עדיין חוו עלייה של 1.35 מעלות צלזיוס בטמפרטורה במהלך חודשי הקיץ בהשוואה לטמפרטורות באזור הבית המקורי שלהן. במהלך חודשי החורף, לציפורים הייתה הצלחה מינימלית בלבד בהגבלת החשיפה שלהן להתחממות, וחוו רק 11% פחות התחממות מאשר אילו לא היו זזות צפונה. בחורף, ציפורים חוו בממוצע עלייה עצומה של 3.7 מעלות צלזיוס בטמפרטורות במהלך 20 השנים, מה שהפחית את החשיפה הפוטנציאלית שלהן רק בחצי מעלה באמצעות תנועתן צפונה.
יכולתן של ציפורים להימלט מטמפרטורות גבוהות יותר השתנתה גם היא לפי מין. בסך הכל, יותר מ-75% מהציפורים הצליחו להגיע לאקלים מעט קריר יותר בתגובה לטמפרטורות המתחממות. אך מינים מסוימים, כמו רן הקקטוס, שמקורו במדבריות ובמערכות צחיחות בצפון אמריקה, לא זזו כלל, מה שהפך אותם לפגיעים יותר לשינויים המופעלים על ידי האקלים בנישות הסביבתיות שלהם. "מעבירי נישות" אקלימיות אלה, המכונים "מעבירי נישות" אקלימיות, עלולים להיות מוגבלים ביכולת התעופה שלהם או למנוע מהם לעזוב את סביבת הבית הנוכחית שלהם או להתחרות עליהם במקומות חדשים עקב צרכים ספציפיים של בתי גידול ותלות אקולוגית.
החוקרים גילו כי מיני ציפורים המסוגלים לעוף למרחקים ארוכים הצליחו ביותר להגביל את חשיפתם לאקלים חם יותר ולשמור על נישות האקלים ההיסטוריות שלהם. אלה כללו את הסבכי כחול הכנף, שנסע יותר מ-160 קילומטרים צפונה וחווה שתי דרגות התחממות פחות מאשר אילו נשאר במקומו. אבל אפילו ציפורים אלה מתמודדות עם טמפרטורות שחורגות מאלה שהכירו באזור מחייתן המקורי לפני 20 שנה.
עבור מינים שהם הרבה פחות ניידים מציפורים, כמו זוחלים ויונקים, האפשרויות להימלט מההתחממות המהירה מוגבלות אף יותר.
שינויי האקלים מרחיבים את הפער בין הנישה האקלימית שאליה התפתחו מינים במשך אלפי שנים לבין מה שהם חווים באזורי הולדתם, אומרים המחברים.
"במערכת יבשתית ייחודית שנחקרה היטב, אנו מגלים שאפילו קבוצה ניידת מאוד, כמו ציפורים, אינה מסוגלת לנוע במהירות מספקת כדי לעמוד בקצב הזה", אמר ג'ץ. "זה מעלה חששות עמוקים לגבי יכולתם של כל המינים האחרים, הפחות ניידים והפחות מוכרים, להתקיים בעולם חם יותר. יש צורך בהבנה וניהול טובים בהרבה של קורבנות שינויי האקלים הסבירים ביותר – אלו הקשורים ביותר מבחינה אקולוגית וגיאוגרפית – כדי להדוף משבר הכחדה מתקרב."
המחקר מומן בחלקו על ידי קרן המגוון הביולוגי ע"ש EO וילסון לקידום פרויקט חצי כדור הארץ.
עוד בנושא באתר הידען:
