סיקור מקיף

נאכלים לאבדון (רשמי סיור)

אחדים מהמינים הקרובים ביותר לאדם … ניצודים ונאכלים ע"י קרוביהם, ע"י האדם.

איור של שימפנזה מאוכזב וזועף מתוך ספרו של דארווין - The Expression of the Emotions in Man and Animals.
איור של שימפנזה מאוכזב וזועף מתוך ספרו של דארווין - The Expression of the Emotions in Man and Animals.

על פי מומחים לחיות-בר שנתמכים בסקר חדש שנערך באזורים מרוחקים ברחבי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, סובלים השמפנזים מ"גל הרג" מידי צידים.

בשר קופי-האדם נמכר בחוצות קיסאנגני וערים אחרות ללא הפרעה,"כוחות החוק" אינם מצליחים לאכוף את החוקים שאוסרים צייד וסחר בשימפנזים. מי שעובר בדרכים אינו יכול להחמיץ את מראה הציידים שיוצאים מהיער עמוסים בציידה, סיבוב קצר בכל ישוב גדול "מגלה" את הדוכנים שעמוסים ב"פירות היער" חיות ממינים רבים ומרובים שהבולטים הם בני דודינו שחוטים ומוצעים למרבה במחיר שכן בשרם נחשב למעדן.

הציידים הורגים את השימפנזים הבוגרים ואת הצעירים (היתומים) לוכדים ומוכרים כ "חיות-מחמד".

כשבודקים את מנהגי השבטים המקומיים מסתבר כי עד לחדירת הנצרות היו השימפנזים מוגנים ע"י האמונה במוצא משותף. חדירת הנצרות גרמה למחיקת מסורות ואמונות שהגנו על יושבי היער ופתחה את "עונת הצייד הפרוע" … צייד שמביא למחיקת המין הקרוב לנו ביותר בטבע.

חלק גדול מהצייד מתבצע ע"י מלכודות לולאה (לאסו), בגויאנה עוסקים בצייד בני שבט המנון, מסתבר כי נוצר "מאבק מוחות" בינם לבין השימפנזים שכן השימפנזים למדולזהות את המלכודות ולנטרלן כשהם נמנעים מפגיעה.

פרימטולוגים שעוקבים אחרי השימפנזים בשמורת בווסוו זיהו צורות התנהגות שניתן לפרשן רק כ"סיורי חיפוש והשמדה", השימפנזים מסיירים ביער במטרה ברורה למצוא את המלכודות ולהשמידן.

במקום אחר ביער בדונגו שבאוגנדה מהווים השימפנזים מקור משיכה לתיירים,שומרי היער (Budongo Conservation Field Station (BCFS), הגו מיזם שיעזור למנוע מיושבי היער להמשיך ולצוד, בבסיס המיזם ההכרה כי הצייד מהווה כורח קיומי לכן צריך היה לספק לכפריים אמצעי מחיה חילופיים. בשילוב ובמימון "החברה הזואולוגית של סקוטלנד" וגן החיות אורלנדו (קליפורניה), חולקו לתושבים עיזים, התושבים קיבלו את המתנה בשמחה ובמקום לעסוק בצייד עברו לגידול צאן.

התוצאה המידית היתה ירידה ניכרת במספר המלכודות שנאספו ביער, מ 240 מלכודות שהיו נמצאות ונאספות כל חדש נאספו.. רק חמש ! עד היום חולקו עיזים ב 18 כפרים סביב ליער בודונגו והיזמים מקווים לשכפל את ההצלחה ברחבי המדינה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

  1. בזמנו היו הלבנים צדים שחורים ולהם נותר רק לצוד את השימפנזים..
    אבל אם יש מקום מרעה אז בטח יש גם מקום ללמד אותם חקלאות מה היא. לא?שיספקו להם זרעים. יותר חסכוני..

  2. ואז המקומיים יתחילו לבאר את היערות של השמפנזים למטרת רעיית הצאן שלהם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן