סיקור מקיף

"האם שמירת טבע וחקלאות יכולות להתקיים זו בצד זו?"

האם ניתן לטפל בשטחי חקלאות כך שיספקו מזון לאוכלוסיה אנושית גדלה והולכת ובו בזמן יתרמו לשמירה על אוכלוסיות של חיות וצמחי בר?

חקלאות. איור: shutterstock
חקלאות. איור: shutterstock

ד"ר אסף רוזנטל
בעולם בו שלושה רבעים מהשטחים מושפעים ישירות מפעילות אנושית ויתר השטח מושפע מהאנושות בעקיפין כמו על־ידי שינויי אקלים – בתי גידול טבעיים הולכים ומצטמצמים.

על־פי ההערכות: במאה הנוכחית יוכחדו כחצי ממיני החיות והצמחים. הכחדה זו תפגע ואף תחסל חלקים חשובים במערכות לתמיכת החיים של כדור הארץ ובכך תהיה גם פגיעה אנושה בכל מערכות הסביבה והקיום גם של החברה האנושית. לדברי אחד החוקרים: ״עד לפגיעת האסטרואיד הבא, עתיד כל מערכות החיים על־פני כדור הארץ תלוי באנשים".

נשאלת השאלה – האם ניתן לטפל בשטחי חקלאות כך שיספקו מזון לאוכלוסיה אנושית גדלה והולכת ובו בזמן יתרמו לשמירה על אוכלוסיות של חיות וצמחי בר?

הגישה המקובלת בקרב שומרי הטבע היא כי סביבה טבעית, בית גידול או דרכי נדידה שנקטעו בגלל פעילות אנושית מונעים גישה למקורות מזון, מונעים אפשרות מציאת מחסה או גישה לאזורי רבייה וכך גורמים להכחדה. על סמך גישה זו פותחה שיטה להערכה של מספר מינים (או פרטים) בשטחים מקוטעים שהושוו לאיים. השיטה מבוססת על ה״תיאורית שיווי המשקל של גאוגרפיה ביולוגית באיים" (The equilibrium theory of island biogeography). שיטה זו מהווה מתווה ומפת דרך למדע שמירת הטבע, ובעקבותיה יצירת שמורות טבע בסביבה בה מתקיימת פעילות אנושית.
על־פי גישה זו, הסביבה האנושית – שטחי חקלאות או ישובים – היא סביבה עוינת שבה אין לחיות בר או לצמחים אפשרות קיום.

לחקר הטבע באיים השפעה משמעותית על פעילות שמירת הטבע. האיים נחשבים לבתי גידול מבודדים ובמקרים רבים בלתי מופרעים. מכאן גם נובעת ההתייחסות המסורתית לשמורות (יבשתיות) מבודדות או לשטחי יער מקוטעים שמסביבם שטחי חקלאות או ישובים. אלא שמסתבר כי התייחסות זו וההשוואה לאיים (בים) אינה מוצדקת, שכן ישובים ושטחי חקלאות אינם מחסום כמו ים ולפעמים אפילו להיפך. מסתבר כי בתנאים מסויימים שטחי חקלאות וגינות בישובים מהווים גורם חיובי שמדרבן את הגיוון הביולוגי בסביבה.

במחקר שמתפרסם ב״נייצ׳ר״ http://www.nature.com/nature/journal/vaop/ncurrent/full/nature13139.html בדקו החוקרים את ״תאוריית האיים״ על־ידי השוואה בין בתי־גידול בקוסטה-ריקה לאיים ששוכנים בסביבה אקלימית וגיאוגרפית דומה. החוקרים הראו כי יש שיטה חלופית ויעילה להערכת הסכנות האקולוגיות בשטחים ששונו על־ידי האדם.
על־פי המחקר, הסביבה האנושית ובעיקר שדות חקלאות מהווים ערך חשוב לקיום מגוון ביולוגי. למשל, כאשר מחשבים את הערך הביולוגי של מטע קפה כאפס עושים טעות, שכן בבדיקה ובגישה שלמה (הוליסטית) של ״תאוריית האיים״ הסתבר כי לשטחי חקלאות ערך ביולוגי גדול בהרבה מהמקובל.
הבדיקה נעשתה על־ידי השוואת אוכלוסיות עטלפים בשטחים מקוטעים בקוסטה-ריקה, לעומת אוכלוסיות עטלפים באיים באגם גדול בפנמה. במקביל וכדי לתמוך במחקר, נבדקו כ-30 מחקרים על 700 מיני עטלפים. הסתבר כי ״תאוריית האיים״ חזתה נכונה את הפגיעה בעטלפים בשל כריתת יערות־עד במערכת האיים בפנמה – ככל שנכרתו היערות באיים נכחדו יותר מיני עטלפים. אבל באזורים המקוטעים בקוסטה-ריקה היתה התמונה חיובית בהרבה, מטעי קפה תמכו ב-18 מיני עטלפים, ויערות מקוטעים תמכו ב-25 מינים. כלומר אפשרויות שמירת הטבע באזורים משווניים תלויות ישירות בניהול נכון של שטחים חקלאיים (ואחרים).

כאשר יערות נכרתים באיים, אובדים מינים בקצב גבוה בהרבה מקצב הפגיעה במינים באזורים כפריים ביבשה. כותבים החוקרים: ״ מדיניות שימור בשטחי חקלאות תהיה היזמה החשובה שבה תלויה המשכיותו של המגוון הביולוגי״. כאשר מתייחסים ל״תאוריית האיים״ ומשווים את שטחי החקלאות לים מגלים שמינים רבים מתקיימים ומתחדשים ב״ים החקלאות״. כלומר, גם בשטחים שהופרעו על־ידי אנשים ניתן לטפח מגוון מינים גדול מהצפוי.

גורלם של מינים ביולוגיים רבים נתון בידי אנשים ותלוי ביותר ויותר שטחים ש״מטופלים״ בכימיקלים. לא רק המגוון הביולוגי מפסיד, אנשים מפסידים את שרותי הטבע והסביבה כמו טיהור מים על־ידי יערות וביצות, ביעור מזיקים על־ידי עופות ועטלפים. ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בגישה שמשלבת בין שימור הטבע וייצור מזון. כדי ששדות חקלאות יהיו יותר ״מסבירי פנים״ לחיות בר, יש להפחית את השימוש בכימיקלים, לשמר מקטעי יערות ובתי-גידול טבעיים אחרים. יתכן שיש צורך לתגמל חוואים כדי שלא יפגעו בבתי-גידול טבעיים.
אם עד היום היוותה ״תאוריית האיים״ את המתווה העיקרי לשימור, הרי שבעקבות המחקר יש כיוון שונה למדיניות השימור ״תאוריית הביוגאוגרפיה הכפרית״ (‬countryside biogeography) בסביבה חקלאית שתהווה כחצי משטחי היבשה ובה יש ליישם מערכת שתאפשר למחזורי הטבע והסביבה להמשיך ולהתקיים.

ואחרי כל זאת ובכל זאת אני טוען כי הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. שאלה לד"ר אסף.
    הכתבה מעניינת וגם קשורה ל 2 ספרים שאני קורא כבר שנה (רק בעמוד 158 מתוך 500) של פרופסור גארד דיימונד. התמוטטןת- מדוע נפלו הציויליזציות הגדולות של העבר, האם זה יכול לקרות גם לנו. והספר רובים חידקים ופלדה – נדמה לי זוכה פרס פוליצר. רק שאלה. בהנחה שסין והודו והמזרח ימשיכו להיות מתועשים ללא התחשבות באמנת קיוטו ובנושאי אנרגיה ירוקה 2020 = עד 2020 20% מהאנרגיה תהיה נקיה, והיפנים ימשיכו להתעקש להרוג לוויתנים לצרכי מחקר (=מזון), ושהעולם הערבי יתחבט בסכסוכים פנימיים ולא יתמקד באקולוגיה (חלקו כמו דובאי, בחריין וקצת איראן – יוצא לאט משם), ואפריקה תמשיך להסתבך עם אלקעידה שרוצחים לשם הרצח, איזה עתיד צפוי לנו לדעתך.
    מניתי הרגע 2/3 מאוכלוסית העולם. האם לדעתך ניתן להציל את העולם בארה"ב, אירופה, ישראל ואוקיניקה ואולי באסיה המזרחית.
    גארד דיימונד מונה 5 סיבות שהצטברותן מביאה להתמוטטות במודל שהוא מפעיל בספר על 30 תרבויות ועם סימוכין למאות מאמרים מקצועיים:
    1. מיצוי משאבים.
    2. שינוי אקלימי.
    3. אויבים מבחוץ.
    4. הסתלקות תמיכתם של בעלי ברית.
    5. חוסן פנימי ולכידות. לא אחדות מחשבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן