הדיאטה של תושבי רמלה לפני 170 אלף שנים: סוסים, יחמורים ואפילו קרנפים

כך עולה ממחקר ארכיאולוגי של אוניברסיטת חיפה באתר הפתוח מהקדומים ביותר שנמצאו באזור המזרח התיכון מהתקופה הפלאילותית התיכונה*

שור הבר, סוסים, יחמורים ואפילו קרנפים – כל אלה היוו חלק מהדיאטה של אבותינו הקדומים, שחיו באזור רמלה לפני כ-170 אלף שנים, כך עולה ממחקר ארכיאולוגי של אוניברסיטת חיפה באתר הקטור (אתר פתוח) מהקדומים ביותר שנמצאו באזור המזרח התיכון מהתקופה הפלאילותית התיכונה. כך הציג היום (יום א’) ד”ר יוסי זיידנר בכנס השנתי של מכון זינמן לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה.

לפני מספר שנים, במהלך פעילת הכרייה של מחצבת נשר שליד רמלה התגלה האתר הפרה-היסטורי וחפירת הצלה, שנוהלה על ידי ד”ר זיידנר ממכון זינמן לארכיאולוגיה, התקיימה במהלך השנים 2010-2011.

מהמחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת JOURNAL OF HUMAN EVOLUTION, מתברר כי מדובר באתר של בני התרבות המוסטרית, תרבות ציידים-לקטים, מהתקופה הפליאוליתית התיכונה (מכ-250 אלף ועד לכ-40 אלף שנים לפני זמננו). האתר התגלה בשקע קרסטי שנוצר עקב קריסתם של פני השטח על תוך חללים קרסטיים הנמצאים בעומק של עשרות מטרים מתחת לפני השטח בתוך שכבות גיר מתצורת בינה. עומקו של השקע עומד על 34 מטרים ובמהלך עשרות אלפי שנים אחרונות הוא התמלא בקרקעות שנסחפו ממדרונותיהן של הגבעות הסמוכות. נראה שבמהלך המילוי, פרקי זמן בהם פעילות סחיפת הקרקע היו מאומצים התחלפו בתקופות יציבות יחסית, בהן קצבי המילוי היו איטיים ואפשרו להומינידים להשתמש בשקע.

לדבריו של ד”ר זיידנר, מהכרתנו עם התרבות המוסטרית במזרח התיכון, נראה שזו הפעם הראשונה ששרידי תרבות זו מתגלים בהקשר כה יוצא דופן. לרוב בני התרבות המוסטרית ישבו במערות, אשר שימשו אותם כמחנות בסיס אליהם הובאו כלי אבן, חלקי גופותיהם של בעלי החיים הניצודים ומשאבים אחרים. כמו כן, התגלו מספר קטן של אתרים קטנים דלי ממצא ששימשו כאתרי חנייה קצרי מועד או אתרי צייד והתגלו על גדות הנחלים ואגמים.

האתר הייחודי צפן בחובו הפתעות רבות. כבר במהלך החפירה התגלו לחוקרים עצמות של בעלי החיים, כגון מינים נכחדים של שור בר, סוס ואף קרנף. יחד עם בעלי החיים גדלי גוף אלה, התגלו גם עצמות של בעלי חיים קטנים, ביניהם צבי ארץ-ישראלי וצבי יבשה. “הכמות הגדולה של העצמות שמצאנו בשטח כה קטן התאים מאוד לדפוסים שהכרנו מיושבי המערות. אולם במערות התגלו בעיקר חיות קטנות. העצמות של החיות הגדולות התאימו דווקא לדפוסים של האתרים הפתוחים, אולם שם בדרך כלל הכמות הייתה הרבה יותר קטנה. נראה שמצאנו אתר שמשלב הן את המאפיינים של מערות והן של המחנות הארעיים”, אמר ד”ר זידנר. לאור העובדה שהחוקרים מצאו גם סימני חיתוך בעזרת כלים חדים, ההנחה היא שהאתר היה אתר צייד, או מקום מפגש לאחר הצייד, שבו שחטו את בעלי החיים שניצודו. “העובדה שעל חלק מהעצמות התגלו סימני עדויות חשיפה לאש, מעידה על כך שכנראה האתר שימש גם כמקום סעודה”, הוא הוסיף.

מאפיין נוסף שתמך בהנחה זו היה חוסר הגיוון בכלי האבן שנמצאו. בעוד שבמערות נמצאו כלים במגוון רב, באתר הנוכחי מגוון הכלים שנמצא היה מצומצם וכלל בעיקר מקרצפים.

על פי השוני בעושר הממצאים במפלסים השונים של האתר, מעריכים החוקרים כי אתר המפגש שליד רמלה היה מיושב בעיקר לפני כ-170 אלף שנים והוא נותר מקום מפגש מרכזי עד ללפני 130 אלף שנים. מאז הפעילות בו התמעטה עד שהפכה לכמעט בלתי קיימת בסביבות 100 אלף שנים לפני תקופתנו.

“השרידים הארכיאולוגיים מלמדים על שינויים רבים באופן בו נוצל האתר לאורך פרק זמן ארוך זה. נראה שבמהלך הצטברות של השכבות התחתונות, השימוש באתר היה אינטנסיבי מאוד. בשכבות אלה נחשפו עדויות למוקדי אש רבים ומפלסי פעילות צפופים, עשירים בכלי צור ופסולת הכנתם, שרידי בעלי החיים וחלוקי נחל שככל הנראה שימשו כמקבות וסדנים. עצמות בעלי החיים בשכבות אלה עברו טיפול אנושי אינטנסיבי עד כי שבירתן להוצאת מח עצם. הממצא מן השכבות העליונות מראה על דגם יישוב אחר המתאפיין בצפיפות נמוכה של ממצא, היעדרותם של מוקדי אש, שינויים בהרכב של ערכת כלי האבן ודגם שונה של ניצול העצמות שברובן נותרו שלמות. נראה שפרק זמן זה בתולדות האתר התאפיין בביקורים ארעיים וקצרים”, סיכם ד”ר זיידנר.