כך אומר בראיון לאתר הידען, ד”ר הילל רובינשטיין, מפקד משימת D-MARS, שבמהלכה שהו שישה חוקרים ישראלים במתקן במכתש רמון המדמה משימה במאדים בשיתוף סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע * ד”ר רעות שורק-אברמוביץ’, גיאולוגית ואחת ממשתתפי ניסוי D-MARS אמרה כי החוויה היתה מעניינת ואנשי הצוות, שהם אנשי מקצוע בתחומים בעלי נסיון של מעל עשר שנים, עבדו ביחד בצורה מדהימה
“הרגשנו כמו במשימת חלל אמיתית”. כך אומר בראיון לאתר הידען, פרופ’ הילל רובינשטיין מפקד משימת D-MARS, שבמהלכה שהו שישה חוקרים ישראלים במתקן במכתש רמון המדמה משימה במאדים בשיתוף סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע. הראיון התקיים ב-18 בפברואר, מיד לאחר צאתם של החוקרים, המכונים “רמונאוטים” מהמתקן – האביטאט, שבו היו סגורים במשך ארבעת ימי הניסוי, ומי שיצא מתוכו היה חייב להתעטף בחליפת חלל.
ד”ר הילל רובינשטיין. צילום: אבי בליזובסקי”הרגשנו כמו במשימה אמיתית. יש לנו ציוד שמדמה משימות חלל. יש לנו חליפה שמדמה חליפת אסטרונאוטים, התקשורת היא בעיכוב של עשר דקות, כמו במשימה אמיתית למאדים, וצריך להתמודד עם העניין הזה. פתאום מישהו חולה, או שמשהו בחליפה של אדם שנמצא מחוץ למבנה לא מתפקד. אי אפשר לקרוא למישהו לעזרה, צריך לתפקד לבד. אלו משימות שמבצעים בקלות במצב רגיל, מאוד קשה כשיש לך חליפה וכפפות . הקסדה מתכסה אדים ואי אפשר היה לראות, בעיות טכניות שצריך היה לפתור וכמובן זאת בנוסף לניסויים המדעיים. את האוכל הכנו באמצעות מכונה מיוחדת שנקראת ג’יני, שמשתמשת במנות יבשות ומחזירה להם את הנוזלים. בנוסף, הבאנו איתנו אוכל שיהיה לנו נעים לארוחת שבת. נדב קושניר, אחד מחברי הצוות היה אחראי על האוכל, היה אוכל מצויין.”
“אני רוצה להודות לחברי הצוות. כולם עשו עבודה מצויינת. ואני מקווה שישראל תמשיך לחלום רחוק. מרחוק הדברים נראים אחרת.”
פרופ’ גיא רון, מומחה לפיזיקה גרעינית מהאוניברסיטה העברית מסביר כי: “D-MARS הוא מייזם ייחודי המורכב כמעט כולו ממתנדבים. הוא נועד לספק סביבה למשימות אנלוגיות – משימות בהן מדמים תנאים הקיימים על מאדים כדי לנשות גישות חדשות, תהליכים חדשים או טכנולוגיות חדשות שאפשר יהיה פוטנציאלית להשתמש בהם על מאדים. זה פרויקט חשוב, מאוד מעניין לחיות בסביבה סגורה . מצפה רמון היא סביבה ייחודית ודומה מאוד למאדים, הן בפני השטח, היובש , הריחוק, הכל דומה למאדים, אבל בנוסף, בניגוד לשאר הפרויקטים המדמים את מאדים, פרויקט D-MARS מקדיש משקל זהה גם לניסויים אבל גם להנגשת המדע. לגרום לתלמידים להתעניין במדע וב-STEM (לימודי מדעים, טכנולוגיה מתמטיקה והנדסה).
ד”ר רעות סורק אברמוביץ’,מייסדת אגודת מאדים הישראלית ומרצה לאסטרוביולוגיה באוניברסיטת החלל הבין לאומית היתה הקצינה המדעית האחראית לאיסוף דגימות הקרקע לניסויים אמרה כי הסביבה חסרה את הצבע האדום המפורסם של מאדים בשל העדר ברזל מחומצן (חלודה) ואולם מינרלים אחרים באיזור כדוגמת בזלת וטיט דומים מאוד לאלו שבמאדים. שינויי הטמפרטורות דומים לאלו הנמדדיים במקומות מסוימים במאדים.
“החליפה והכפפות המגושמות לא איפשרו לי לאסוף דגימות בקלות כמו שרציתי. אני מעריכה שבמשימה אמיתית ניתן יהיה להשתמש בטכנולוגיה כדי לאסוף את הדגימות והגיאולוג האנושי יבחן אותם במעבדה. בכל מקרה, הניסוי מקדם מאוד את המחקר בארץ.”
שורק הצביעה על לוח המשימות שבאמצעותו אפשר היה לראות מה כל אחד עושה בכל שעה. “היינו צריכים למדוד את כל מה שקורה בהביטאט עצמו ובחלק מהמקרים גם שלחנו אנשים החוצה ל-EVA כדי שיבצעו מדידות. “רק לדוגמה בגלל שירד גשם הקרקע שמתחתנו נשטפה והמבנה נוטה טיפה בזוית.”
הכל היה מתוכנן אבל נדרשה רמת אילתור מאוד גבוהה. כל האנשים פה הם לפחות עשר שנים במקצוע שלהם, בין אם זה במדע, בין אם באדריכלות, אפילו במוזיקה. זו איכות עבודה אחרת, מאוד עוזר לבצע עבודת צוות. יאללה, למאדים.
ד”ר נדב קושניר, סטודנט לעבודה סוציאלית ומדריך טיולים: “התפקיד שלי בצוות היה להשגיח על בריאות הצוות, על האוכל ועל הניסוי הפסיכולוגי. אני עוסק הרבה במנצבי קיצון עם אנשים, לא ממש הופתעתי אבל זה חידד לי הרבה דברים הקשורים לפער שבין תיאוריה לפרקטיקה בעיקר בתפעול המערכות.
“הייתי החובש, בדקנו מכשירים שניתן יהיה להשתמש בהם במשימה מרוחקת, להיות בקשר עם הרופא והאחות, לתת לאיש הרפואה אינדיקציה מפורטת של מדדי גוף כגון א.ק.ג, רמת החמצן בדם, ועוד. אמנם זו משימה קצרה אבל למדנו כיצד הציוד מאפשר לאסטרונאוט שלא יהיה רופא בהכשרתו. באנו לכאן לעשות שישה ניסויים מדעיים אבל בסוף היה צריך גם לדפוק ברגים, לתחזק את המבנה, לתפעל את השירותים, להכין את האוכל וגם לשמור על ההרגשה הטובה של האנשים. אני עובד סוציאלי וזה התפקיד שלי . אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל היה מדהים. יש פה חבורה נפלאה של אנשים והיה כיף לעבוד ביחד.
“אכלנו אוכל שהוכן באמצעות המכונה ג’יני שמשתמשת במזון מיובש בהקפאה ומחזירה אליו את הנוזלים בצורה מיוחדת. אני מאמין שחלק גדול מהתזונה במשימת חלל תהיה מזון מיובש אבל כדי לשמור על רווחתם של האסטרונאוטים ניתן יהיה לגוון מדי פעם בפריטי מזון “רגיל”.
אלון שיקאר, בעל משרד אדריכלים, מרצה בטכניון ומי שהיה אחראי על תכנון ובניית ההביטאט ותיעוד המשימה: היינו צריכים להיות כל הזמן מחושבים ולנטר, לדעת מהי צריכת החשמל שלנו, כמה מים אנחנו צורכים, מה כמות המזון שנידרש לקחת איתנו למשימה, הכל כדי להחזיק את ה”מכונה” הזו בחיים.. שיקאר, בעל משרד אדריכלים פרטי ומתכנן המבנה “אני אדריכל אך גם מתכנן עירוני, ולכן היה חשוב להקים מבנה בעל יכולות להתחבר למבנים אחרים. ראוי לציין כי לפני ארבעה ימים קיבלנו את המקום הזה בלי כלום והיינו צריכים להקים את כל מה שנמצא כן מאפס.
ד”ר הילל רובינשטיין (40) – פוסט דוקטורט באוניברסיטת בן גוריון החוקר משימות למאדים אומר: “ישראל מובילה בתחומי הלווינים אך כאן יצרנו חממה לטכנולוגיות לחקר מאוייש של החלל, ולא רק למשימות בקרבת כדור הארץ, מפקד המשימה. “רצינו להוכיח שהמתקן הוא הטוב ביותר למשימות כאלה, כך שכל מי שירצה לשלוח מתקן כלשהו למאדים, יוכל לנסות אותו כאן.”
ראו עוד בנושא באתר הידען:
5 תגובות
באופן פרדוקסלי לצוות ישראלי יש סיכוי טוב לשרוד משימה כזו, בזכות התקשורת הבינאישית הטובה. יש גם הרבה מאוד ישראלים שלא מפריע להם PERSONAL SPACE וכו’, וזה מאוד חשוב למשימה כזו שבה יהיה צריך לחיות עם צוות במקום קטן מאוד וכנראה נטול פרטיות לחלוטין.
כיצד נבחרים להשתתף בפרוייקט ? מה הם הדרישות ?
האם המשתתפים עוברים הכשרה מסויימת?
הסימולטור הזה לחלוטין לא מספק. אני מציע שבמשימה הקובעת, שתימשך שנה וחצי יידרשו הרמונאוטים להקים מבני קבע באמצעות האמצעים הטבעיים שמפוזרים מסביב ויוכיחו את אטימותם לאטמוספרה החיצונית, יקימו חממות ויצליחו לגדל בהם (באמצעות אדמה מוארצת) מספיק אפונים ופטרוזיליה לצריכת קבע עד לתום המשימה ויפיקו כמות מספקת של דלק נוזלי ומחמצן כדי למלא את מכלי המאיץ שיביא אותם בחזרה הביתה (נראה לי שנסתפק ב3000 טונות). כל זה כמובן תוך שימוש בחליפות החלל ובאמצעים שהביאו איתם, או אוצרות טבע שמצאו בשטח, ובלי להזניח את המשימות המדעיות, כמובן.
בעיה נוספת שיש להתמודד אתה היא כוח המשיכה של המאדים שהוא 0.38 .זוכרים את צורת ההליכה של טייסי אפולו , קופצנית משהן. איך זה ישפיע על הלב, על מזור הדם, ההזעה? כרגע לא ברור. על בעיות אלה אפשר יהיה ללמוד רק בחלל. יש לבנות סימולטור שיוצמד לתחנת החלל . תא זה יסתובב סביב עצמו במהירות כזו שתדמה את כוח המשיכה של המאדים. ראוי יהיה גם לצפות את הדפנות הפנימיים בתצלומים שטח של המאדים שכאלה יש רבים וכך ליצור הדמייה כמה שקרובה למציאות. למה לא לתכנן וליצור סימולטור זה בארץ?
נשוא חשוב נוסף שאתו לא תהיינה שום בעיות הוא השעון הביולוגי . היממה של המאדים זהה כמעט לגמרי לזאת של כדור הארץ (24 שעות ו -37 דקות). לא תהייה יעפת.
יש לחשוב גם פסיכולוגית חלל. כל טייסי אפולו עברו טלטלה נפשית חזקה עם שובם ארצה. הסיבה העיקרית שכאשר שהו על הירח ראו כמה קטן כדור הארץ. כל הפרספקטיבה משתנה לחלוטין. צריך יהיה ללמוד לקחים אלה וליישמם לקראת הטיסה למאדים.
להבא כאשר יבצעו סדרת ניסויים כזו , ראוי יהיה לבצע אותם גם במכתש הקטן ובמכתש הגדול. על המאדים ישנם אלפי מכתשים ומטבע הדברים תתבצע גם בהם פעילות מחקרית. במכתשים אלה מטבע הדברים המרחק לקו האופק הוא קצר. זה עלול להיות מאוד מבלבל. העין צריכה להתרגל לכך. המקומות הטובים ביותר לתרגל זאת הם מכתשי הנגב.