כוכב הקופים: על הקופים שגודלו לחשוב שהם בני-אדם

הסרט 'כוכב הקופים: המרד' עוקב אחר חייו של שימפנזה נבון במיוחד בשם סיזאר (Caesar) בנבכי מעבדות המחקר

שימפנזה משתמשת במקל כדי לקטוף פירות בענפים רחוקים. תמונת נחלת הכלל מתוך ויקיפדיה
שימפנזה משתמשת במקל כדי לקטוף פירות בענפים רחוקים. תמונת נחלת הכלל מתוך ויקיפדיה

הסרט 'כוכב הקופים: המרד' עוקב אחר חייו של שימפנזה נבון במיוחד בשם סיזאר (Caesar) בנבכי מעבדות המחקר. החוקרים מנסים למצוא תרופה למחלת האלצהיימר האנושית, ולשם כך הם נזקקים לנבדקים דומים במיוחד לבני-האדם, כשימפנזים. לא נגלה יותר מדי מהסרט, אבל נספר רק שבמהלך הניסויים מצליחים החוקרים להגביר את תבונתו של סיזאר, ועונים בלי כוונה על אחת השאלות העתיקות מכולן –

"מה הופך אדם לאדם, וחיה לחיה?"

שאלה זו נשאלת מזה דורות רבים ושנים רבות עוד יותר. היא רלוונטית עבורנו עוד מהזמן בו חיינו צד בצד עם בני-דודנו הניאנדרטלים, לפני מאה-אלף שנים ויותר. היא הטרידה את היוונים הקדומים לפני כמעט שלושת-אלפים שנים. ההיסטוריון הראשון, הרודוטוס, מתאר בספר ההיסטוריה הראשון בעולם כיצד הגיעה ספינה קרתאגית לאי הנקרא 'אי הגורילות'. המלחים תיארו את הגורילות כ- 'מרשם גס של בני-אדם' ובעלי 'עור קשיח', ולכדו שלוש מהן שהתגלו כפראיות כל-כך עד שהיה צורך לקטול אותן, לפשוט את עורותיהן ולקחתם בחזרה לקרתאגו. הקרתאגים אמנם היו עם לוחם פראי, אך הם לא נהגו לפשוט את עורות אויביהם האנושיים. ההבדל בין אדם לבין קוף-אדם היה ברור גם להם. הראשון זכאי לכבוד בסיסי גם בתבוסתו. השני אינו יותר מחיה.

אך מה הופך אדם לאדם, ומרחיק את קופי-האדם מקבוצה יוקרתית זו? שאלה זו מטרידה אותנו עד היום, כאשר אנו הולכים לגן-החיות וצופים בקרובי משפחתנו השימפנזים והגורילות כלואים בכלובים גדולים. הם יוצרים משפחות, משחקים עם ילדיהם, אוהבים ורבים בתוך המשפחה. מה ההבדל בינם לבין משפחות המבקרים הצופות בהם ממחוץ לסורגים?

הוגי-דעות רבים ניסו להתמודד עם השאלה לאורך הדורות. מבין כולם בלט במיוחד הבלשן נועם חומסקי, שטען כי התכונה העיקרית ממנה נהנים בני-האדם, ואינה קיימת בקרב קופי-האדם, הינה השפה: הדרך להביע מחשבות, רעיונות ומאוויים.

אין כאן הכוונה לשפה האנושית הדורשת את התיאום המדויק שבין קנה הנשימה, הריאות, מיתרי הקול, הלשון, השפתיים והחך. יהיה מגוחך מצידנו לצפות ששימפנזה, גורילה או אורנג-אוטנג יהיו בעלי שילוב דומה של איברים ושרירים שיקנו להם את היכולת לדבר כאדם. מכיוון שכך, היו כאלו שטענו שחומסקי מתעלם מכך שקופי-האדם אינם יכולים לדבר בקול את מחשבותיהם – אבל הם בהחלט יכולים לחשוב אותן לעצמם.

נקבת שימפנזה מחזיקה במקל. צילום: shutterstock
נקבת שימפנזה מחזיקה במקל. צילום: shutterstock

עם השנים, קמה קבוצה של חוקרים ששמה לה למטרה לבדוק האם קופי-אדם יכולים ללמוד לדבר. הם לא ניסו ללמד אותם לדבר באמצעות השימוש במיתרי קול מכווננים היטב, אלא בדרך פשוטה וחיננית יותר: בשפת הסימנים. זה היה תחום אחד בו לקופי-האדם היה אמור להיות יתרון על בני-אנוש רגילים מתוך הגמישות היתירה בה נחנו.

הניסוי הראשון בתחום מצוטט עד היום בספרי הפסיכולוגיה, ונקרא פרויקט וואשו. השימפנזה וואשו גודלה כמעט מלידה על-ידי הפסיכולוגים אלן וביאטריקס גרדנר. השניים התייחסו לוואשו כאל ילדתם שלהם. הם היו מלבישים אותה בבגדים ויושבים עמה בשולחן האוכל. היא נהנתה מגישה לצעצועים, מסרק, מברשת שיניים, ספרים ובגדים. כל שגרת חייה הייתה דומה לזו של ילד אנושי, עם מטלות שהייתה צריכה לבצע, משחקים בתוך ומחוץ לבית ונסיעות ברכב המשפחה. כל אותה העת, הוריה המאמצים הקפידו לתקשר עמה בשפת הסימנים בלבד, מתוך הנחה שהיא תרכוש את השפה בכוחות עצמה. טכניקה דומה משמשת כיום כדי ללמד ילדים אנושיים את שפת הסימנים.

ההשקעה נשאה פרי במהירות. וושאו החלה לקלוט מלים פשוטות בשפת הסימנים תוך זמן קצר, ועד לסוף הניסוי הפגינה שליטה ביותר משלוש-מאות מילים. הייתה זו הדגמה לכוחו של המוח לקשר בין סימנים גופניים לעצמים ולרצונות – אך זו לא הייתה שפה. לא יותר מכפי שהחתולה שלי יודעת ליילל באופן צורמני במיוחד כדי לגרום לי להתעורר משינה עמוקה ולמלא לה את הכלי באוכל באמצע הלילה. וושאו למדה לקשר בין תנועות ידיים לבין תוצאות, אך היא לא רכשה שפה אמיתית.

אנו מגדירים שפה אמיתית כשילוב של מילים בסדר מסוים, ושינוי של סדר המילים יביא ליצירת משמעות חדשה. ברור מה ההבדל, למשל, בין המשפט "אדם נשך כלב" לבין "כלב נשך אדם", או אפילו "אדם-כלב נשך". משלוש מילים פשוטות הצלחנו ליצור שלוש משמעויות שונות, ועם קצת מחשבה יצירתית וקונוטציות נכונות היינו יכולים ליצור משפטים נוספים עם משמעויות שונות. זהו כוחה של השפה האנושית: ממספר מוגבל של מילים, אנו מסוגלים ליצור משמעויות אינסופיות באמצעות חיבור של המילים בסדר שונה.

וושאו למדה מאות סימנים, ורכשה את חלקם מבלי שהחוקרים ינסו אפילו ללמד אותם באופן מודע. למרות זאת, לא נראה שהיא הצליחה ליצור שילובים אמיתיים של סימנים שיעידו על התפתחות שפה, מלבד במקרים בודדים. היא פיתחה קללה ספונטנית משלה, בדמות המלה "מלוכלך" אותה הייתה מסמנת לפני שמותיהם של אנשים שלא אהבה. בנוסף, המטפלים בה טענו שכאשר ראתה ברבור, היא סימנה "מים" ו- "ציפור". האם יצרה כאן וושאו מילה חדשה המתארת את הברבור כציפור-מים? ואולי רק סימנה מים בשל העובדה שהברבור צף באותה עת באגם? זוהי שאלה טובה, ואולי התשובה המשמעותית ביותר היא שאיש לא הצליח למצוא את הדרך לשאול את וושאו למה התכוונה.

וושאו אמנם לא הצליחה לרכוש שפה שלמה, אך הגרדנרים התייחסו לניסוי כהצלחה, במיוחד בשל הנטיות האנושיות שהדגימה. כאשר ראתה את עצמה במראה, היא סימנה "אני, וושאו", מחווה שעשויה להעיד על מודעות עצמית. היא גילתה גם מאפיינים אנושיים ברורים, כגון היכולת להראות כעס ואכזבה על אנשים קרובים שלא באו לבקר אותה בזמן. ויחד עם זאת, היא ידעה גם לגלות חמלה ואמפתיה. לאחר שהמטפלת שלה לא הגיעה לעבודה במשך מספר שבועות בשל הפלה ספונטנית שעברה, התעלמה ממנה וושאו בהפגנתיות. אך כאשר סימנה המטפלת לוושאו כי "התינוק שלי מת", הפגינה וושאו סימנים של צער וסימנה את המילה "בכי" תוך שהיא גוררת את אצבעה לאורך הלחי, בנתיב דומה לזה שדמעה ניגרת תשאיר.

כל התצפיות הללו מלמדות אותנו על מגוון הרגשות בהם ניחנים קופי-האדם, ובמיוחד השימפנזים. אך הן אינן עונות על השאלה הראשית: האם קופי-האדם יכולים לרכוש שפה אמיתית, שתאפשר להם לבטא את עצמם במגוון אינסופי של דרכים, כבני-האדם? היה ברור שיש צורך בניסויים נוספים, וכך החל פרויקט נים, שמונה שנים לאחר לידתה של וושאו.

פרויקט נים שימפסקי

נים שימפסקי זכה לשמו כמשחק מילים על שמו של הבלשן נועם חומסקי. בדומה לוושאו, גודל גם הוא על-ידי בני-אדם, בניסיון להפריך את רעיונו של חומסקי כי רק בני-אדם מסוגלים לרכוש שפה. החוקרים הזמינו אותו לתוך בתיהם, האכילו אותו על שולחנותיהם ולימדו אותו את שפת הסימנים. הוא למד להשתמש באסלה, רכש נימוסי שולחן והחשוב מכל – קנה לעצמו יותר ממאה סימנים בהם השתמש בהצלחה כדי להבהיר את רצונותיו.

בראש פרויקט נים עמד החוקר הרברט ס. טראס, איש מדע בכל רמ"ח איבריו, שהיה מודע היטב לדרכים בהן יכולים ציפיותיהם ורגשותיהם של החוקרים לשבש את הניסוי התקין. הוא חשד כי הגרדנרים נקשרו לוושאו במידה כזו שהעיבה על שיקול-דעתם המדעי, וגרמה להם לפרש סימנים רבים כך שיצביעו על המטרה הסופית: התקדמות לכיוון פיתוח שפה אמיתית. הוא היה נחוש בדעתו שלא לחזור על טעות דומה, והשתדל להקפיד על אובייקטיביות מוחלטת בהתייחסותו לתוצאות הניסוי. והתוצאות היו מאכזבות.

נים אמנם הצליח לחבר את המילים שלמד למשפטים, אך אלו היו קצרים ולא הייתה בהם חשיבות לסדר המילים. משפטים פשוטים של שלוש מילים כללו – "תפוח אני לאכול", "לחבק אותי נים" ו- "לדגדג אותי נים". משפטים ארוכים יותר הכילו ארבע מילים, אך לא היו מורכבים בהרבה – "לדגדג אותי נים לשחק", או "אני נים לאכול אני". המשפט הארוך ביותר בקריירה של נים הכיל 16 מילים, שחלקן חוזרות על עצמן. "תן תפוז אני תן לאכול תפוז אני לאכול תפוז תן אני לאכול תפוז תן אני אתה".

המשפט מדגים היטב מדוע סבר טראס שהניסוי נכשל ושימפנזים אינם יכולים לרכוש שפה אמיתית. המשפט אינו מורכב מרצף של מילים שכל אחת מהן, במקומה הנכון, מביאה למשמעות חדשה של המשפט כולו. הוא עשוי ממילים במיקום אקראי, ששימפסקי למד לזהות כל אחת מהן כסימנים הגוררים בעקבותיהם תפוז. לא יותר, אבל גם בהחלט לא פחות. נים שימפסקי אמנם הצליח ללמוד מילים, אך בדומה לוושאו ולכל שאר השימפנזים הוא נכשל ברכישת השפה.

מה הופך חיה לאדם… ואדם לחיה?

חוקרים שונים התייחסו באופן שונה לתוצאות הפרויקטים של וושאו ונים. מצד אחד, ברור כיום כי השימפנזים נכשלו ברכישת שפה אמיתית. בזמן בו ילד אנושי מתחיל לנסות לשלב בין עשרות מילים כדי לתאר את העולם שמסביבו, וושאו בקושי הצליחה לחבר שתי מילים ליצירת משמעות חדשה. אנו מאמינים כי מבלי שפה לא תיתכן יצירה של מחשבות מורכבות. ומצד שני, האם באמת אנו יכולים לקבוע באופן חד-משמעי כי השפה המדוברת והמסומנת היא זו המבדילה בין אדם וחיה?

וושאו ונים מדגימים היטב כי גם קופי-האדם ניחנו בחלק רב ממכלול הרגשות האנושי. הם יכלו לחוש פגיעה וכעס, אך גם לחוות אהבה ואת התאומה הסיאמית שלה, הקנאה. כאשר מטפליהם נתקלו בקשיים אישיים, השימפנזים יכלו להזדהות ולנחם אותם. וכאשר הועברו וושאו ונים לקבוצות של שימפנזים 'רגילים', שניהם חוו משבר זהות אמיתי כאשר הבינו לפתע שאינם משתייכים למין האנושי שבחיקו גדלו.

ברמה האמוציונלית, לפיכך, איננו שונים מקופי-האדם. ההבדל האמיתי טמון באינטליגנציה שברשותנו, שבאה לידי ביטוי בין היתר ביכולתנו ליצור מחשבות ומשפטים מורכבים. יוצרי הסרט 'כוכב הקופים: המרד' הגיעו למסקנה דומה. קוף-האדם, סיזאר, מושלך לאנחות כאשר הוא בוחר לנקוט בפעולה הגנתית אלימה כדי להגן על בני-האדם שגידלו אותו. בכך הוא דומה לנים, אשר הושלך עם תום הפרויקט כאבן שאין לה הופכין ונמכר לצורכי מחקר רפואי. נים בוודאי הבין את חוסר-הצדק שבמצבו, אך לא יכול היה לשנות דבר. סיזאר, לעומתו, מגיע לרמת תבונה מספקת כדי לארגן מרד המשנה את פני העולם ואת הסדר הקיים תוך שימוש בכוח הזרוע. אך תוך כדי כך, ובשונה כמעט מכל מהפכה אנושית בהיסטוריה, הוא מנסה לצמצם במודע את הפגיעה באזרחים חפים מפשע, מבלי קשר למין הביולוגי אליו הם משתייכים. הוא מדגים כי הוא מסוגל להבדיל בין טוב ורע, בין נכון ושגוי, בחדות מחשבה שיכולה לבייש את רוב בני-האדם.

ובכך הוא נהיה, לראשונה, אנושי.

סוף דבר –

נים חולץ מהמעבדות ברגע האחרון ובאופן חוקי על-ידי פעילים לזכויות בעלי-חיים, וזכה לחיים רגועים יחסית עד שנפטר מהתקף לב בשנת 2000. וושאו נשלחה ל- 'שימפונזיום', בו זכתה לתנאי מחיה נוחים ולפעילויות עם בני-אדם ושימפנזים. היא נפטרה בשנת 2007 בשיבה טובה, לאחר תקופת מחלה קצרה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

50 תגובות

  1. א. חיות לא בוכות וצוחקות.

    ב. אין להם מחזור (ווסת) נשי. (חוץ ממשהו כמו לכלבות). ג. אינם יודעים לדבר ולא נראה שאי פעם זה יקרה.

    ד. אינטלגציה נמוכה בהרבה.
    כל כך הרבה שנראה שזה עניין מהותי ולא מידתי. הרי אם נמדוד את היחס ברמת המשכל בין אדם ממוצע לקוף-אדם מפותח הפער יהיה גדול מאוד (אינני יודע איך למדוד אולי ב"מגניטודה") אם בiq לא נראה שאפשר בכלל ללמדוד את הפער.
    אין לו בכלל מחשבה על העתיד הרחוק. על העבר הרחוק. תפיסה של עולמות מופשטים. מוסר וחברה. אם זה היה פער לא מהותי היינו רואים קופים שהתקדמו לפחות את מחצית הדרך.

    א"כ קופים ובעלי חיים אינם ממין האדם. בכלל. רק הגוף שלהם דומה.

    ה.אין להם נשמה. (ע"פ היהדות יש להם נפש)
    ו. לא היתה אצלם נבואה כמו שאצל בני אדם בדורות קדומים. (אני יודע שאתה לא מאמין כי הנבואה לא נכנסה למעבדה) כוחות על (שכנראה ישנם גם היום) רק אצל בני אדם.

  2. כן, אבל כשעוברים לשפה חדשה כדאי לעשות זאת בהדרגה שמא לא יבינו מה שאני אומר.
    בדיוק כפי שפעם נאמר שבאנגליה יעברו לנהיגה בצד ימין של הרחוב – בהדרגה – בהתחלה רק המשאיות ובהמשך כל (מי שנשאר מ)השאר

  3. שגית מ.ר.
    ודאי התכוונת לכתוב:
    צריכה הייתה לומר "הביטויה Xה צורמת" 🙂

    ואולי מספיק לכתוב: צרימה הייתה לומר.

  4. בנות ה.ס:
    הביטוי "הביטוי X צורם" ממש צורם ולא מתחשב.
    צריך היה לומר "הביטויה Xה צורמת"

  5. הביטוי "בני אדם" הוא מטופש. כאילו באמת היה יצור אחד ששמו אדם. כמוהו "בנות חוה". צריך להמציא ביטוי שימחיש כי כולנו צאצאיהם וצאצאיותיהם של פרימאטים.
    "תראי את הבן קוף הזה, לא יכול למצוא לעצמו בת קופה יותר שעירה?"

  6. הפוליטקלי קורקט הרס כל חלקה טובה בארה"ב, אל תיבאו גם את הזבל הזה לישראל. אין מה לעשות, יש ביטויים כמו בני אדם, בתי אב וכו', שהשתשרשו בשפה. אי אפשר לחהליף אותם כל שני וחמישי, צריך ללמוד לחיות איתם. זה לא מעיד שוביניזם כיום אלא על כך שאי אפשר לשנות את השפה כך שעוד מעט לא ניתן יהיה לקרוא מאמרים ישנים בלי מילון פוליטיקלי קורטקט.
    שפה נוצרה כדי שיבינו אותה

  7. רני

    המוח אינו רק 'ממציא דברים', המוח גם יודע להפריד בין דבר לדבר ואף לקטרג אותם.
    השפה של האדם יותר מורכבת, לכן עם הזמן, גם התרבות האנושית הפכה למורכבת יותר. בזכות העובדה שהמוח האנושי הצליח להמציא יותר דברים.
    אני זוכר שלפני כמה שנים בודדות קראתי מחקר שאומר שהלסת של הקופים עברה מוטציה כזאת שאיפשרה למוח לגדול (בעקבות התכנסות הלסת לתוך הגולגולת) ובזאת בעצם איפשרה לחלק – במוח – שקשור בשפה, להתפתח.

  8. אני יודע שיש ויכוח גדול בנושא – מאמר עם המון המון חלקי פאזל שמזינים את הויכוח:
    http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12124

    אני לא יודע מה התאוריה המקובלת היום אבל לפי ד"ר יובל הררי (ההיסטוריון המתמצת) יש חשד במוטציה ששינתה קלות את החיווט במוח ואז ברירה טיבעית שהעדיפה את הפרט המשופר לאורך זמן (שזה תואם לגירסה שאתה כנראה בוחר).

    רני

  9. רני:
    לא אמרתי שמדובר ב"קפיצה" אלא רק שמדובר בדבר שהוא ייחודי לאדם ושיכול היה להתפתח גם בהדרגה.
    למעשה – התחלת הדיבור היא באמת קפיצה אבל זו לא קפיצה אבולוציונית אלא קפיצה תרבותית שהסתמכה על ההתפתחות האבולוציונית ההדרגתית שקדמה לה ושהביאה את המין האנושי למצב בו כבר "היה עם מי לדבר".
    ניסיתי גם להציע להתפתחות זו מנגנון יותר הגיוני מאלה שהיו מקובלים.

  10. גם אני מבקש הפנײה, במטוטא.
    מנײן לנו שהיכולת לשקר ולהאמין במיתוסים תורמת להצלחתו של הגנום האנושי?
    בתודה מראש

  11. מיכאל,

    תודה על ההפניה. אני מסכים עם ההגיון שלך לגבי התפתחות השפה האנושית כתוצאה מקפיצה אבולוציונית היות וסתם הסתברות גבוהה לניצול יכולות גולמיות בלבד (הבזק הגיוני) לא מתישבת עם חוסר הצלחת מיני האדם לפני המהפכה הלשונית.

    דווקא רציתי להסביר שמדובר ביכולות ספציפיות ולא ב "סתם" אינטלגנציה שרירותית היות שלמרות מוגבלותינו האינטליגנטיות היכולת לחשוב על דברים שקיימים רק בדימיון (מיתוסים כמו אלים או כסף) היא זאת שדוחפת את האבולוציה של ההיסטוריה.

    מדהים לחשוב כמה שהכח "הלשוני" הזה חזק בהתחשב בעובדה שהאנושות המוקדמת כמעט שנכחדה בהתפרצות הר געש לפני 60-70 אלף שנה (רק כמה מאות פרטים שרדו).

    רני

  12. בבקשה, בלי הורים!
    לשיטתו, אם אני קולע נכון לתפישת עולמו, יוסי והוריו אינם מינים נפרדים. כך גם הורי הוריו והוריהם עד אדם הראשון – חמשת אלפים שבע מאות שבעים ואחת שנים ללא מוטאציות.

  13. רני:
    איש לא דיבר כאן על יכולות מוחיות "מרשימות". הרי היכולות שמאפשרות לציפור ללכוד חרק שניצב על האדמה תוך כדי מעוף – גם הן יכולות מוחיות מרשימות.
    דובר כאן ביכולות מוחיות ספציפיות.
    אני ממליץ לך לקרוא את מה שכתבתי כאן:
    http://www.hayadan.org.il/birth-of-language-1110084/

  14. יוסי:
    כהרחבה לתשובתו של יובל אוסיף גם שאין כל סיבה לכך שהיצור ממנו התפתח האדם יפסיק להתקיים. מינים שונים יכולים להתקיים במקביל גם אם אחד הוא הורהו של השני.
    להזכירך – גם הוריך – קרוב לוודאי שהמשיכו להתקיים אחרי שנולדת.

  15. יוסי

    השאלה שהעלית עתיקה ױמיה כימי ספרו של דרװין.

    הרישא שלה מניח עובדה שקרית ולפיכך היא כולה אינה רלװנטית. האדם לא הגיע מן הקוף, אלא שני המינים מוצאם ממין אחר אשר נכחד.

    ברם, נוטף ממנה ריח רע של שטיפת מוח ורצון להסית למהומות. מי שעדיין מפריח באויר שאלות מן הסוג הזה אינו אלא טועה ובעיקר מטעה בכװנה.

    ישנן שאלות הרבה יותר חכמות ומתוחכמות בהן אפשר להשתמש כדי לתקוף ברצינות את רעיון הברירה הטבעית. אני מאחל לך שתגלה אותן בכוחות עצמך.

  16. כפי הידוע לקופים (או לאדם לפני מוטצית עץ הדעת) אין את היכולת להתארגן סביב מיתוסים משותפים (מציאות מדומינת). למשל הקופים לא יכולים לחשוב על מיתוס כמו שוק בטטות שטופות ולסחור דרכו עם קבוצות גדולות של קופים למרות שיש להם את הפוטנציאל הפיזי לעשות דברים שכאלה. אם היתה להם את היכולת המוחית לעשות כן אזי ניתן לחשוב שהם היו משנים את ההתנהגות שלהם במשך מיליוני השנים שהם קיימים (במנותק מאבולוציה גנטית). אותה דבר נכון לאדם לפני המהפכה שסוברים שמוח גדול וידיים עדינות הועילו לו במשך מאות אלפי שנים להתמחות בפיצוח עצמות לצורך אכילת מח עצם היות והוא לא היה גבוה בשרשרת המזון.

    קופים מסוגלים לדבר ואפילו לשקר ולרכל באמצעים שונים אבל כנראה שלא להתארגן סביב מציאות מדומינת שהיתה מקפיצה אותם למרות מוגבלות האינטליגנציה שלהם. הדוגמא של ד"ר הררי היא שקוף יכול לשקר ע"י צווחה שאומרת שאריה מתקרב כדי שקוף אחר יברח וישאיר בננה אבל הוא לא מסוגל לבקש את הבננה בתמורה לכרטיס כניסה לגן עדן…

    כדי להמחיש שלא מספיקות יכולות מוחיות מרשימות צפו בסירטון הקצר על העליונות המוחלטת של שימפנזים ביכולות זיכרון קצר טווח:
    http://www.youtube.com/watch?v=zJAH4ZJBiN8

    רני

  17. יובל:
    אני מניח שכולם מכירים את הסיפור על קופים שלמדו לשטוף בטטות ולתבל אותן במי הים.
    יש גם מנהגים שונים של ציד חרקים ופיצוח אגוזים המהווים חלק מן התרבות הקופית.
    מנהג של פיצוח אגוזים באמצעות מכוניות על מעבר חצייה הפך גם לחלק מן התרבות של עורבים.
    אבל ברור, עם זאת, שהשפה הקפיצה את התפתחות התרבות קפיצת מדרגה.

  18. רני

    על מה אתה שח, לעזאזל?

    "כפי הידוע האדם הוא היצור היחיד שיש לו גם אבולוציה לא גנטית." – WTF?

  19. הרצאות 2 ו3 מדברות על מוטצית "עץ הדעת" והמהפכה הלשונית שהיא יריית הפתיחה של ההיסטוריה (לפני כן זה ביולוגיה גרידא):
    http://www.youtube.com/watch?v=_VDVO_xCT6Q&feature=relmfu

    מה היה השינוי במוח שהוביל למהפכה הלשונית היא שאלת מיליון דולר שיש הצעות רדיקליות כדי לנסות לברר אותה. ידוע שלאחינו, האדם הנאנדרטלי, לא היתה את היכולת שלנו למרות שהיה לא מוח לא פחות גדול. יש חוקרים שטוענים שאפשר להחיות את האדם הנאנדרטלי באמצאות שיבוט גנטי בכדי, בין היתר, להשוות בין המוחות!

    לאחר המהפכה הלשונית היתפתחות האדם כבר לא היתה תלויה באבולוציה ביולוגית אלא בעיקר באבולוציה של מיתוסים (מציאות מדומיינת) שהיא מהירה הרבה הרבה יותר מאבולוציה גנטית.
    למשל גם אם, איפוטתית, ניקח תינוק אדם מלפני 60 אלף שנה (קצת אחרי המהפכה) ונגדל אותו היום לא יהיה שום הבדל מתינוק בין ימינו (זהות גנטית).
    כפי הידוע האדם הוא היצור היחיד שיש לו גם אבולוציה לא גנטית.

    חשוב להבין שאבולוציה של מיתוסים היא לא מתייחסת לאדם בודד כי עם לקבוצות גדולות עד כדי כלל האנושות. לפיכך יחודו של האדם הוא לא באינטלגנציה גרידא אלא ביכולת ליצר אינטליגנציה שיתופית באמצעות מיתוסים. המוח דווקא התכווץ קלות ביחס לאבותינו המלקטים והיכולת המוחית שלנו היא מדהימה ומוגבלת הודות לאבותינו (חזקים ברכילות וחלשים במתמטיקה).

    למרות האינטלגנציה האדם נפל קורבן לאחת ההונאות הטראגיות הגדולות בהיסטוריה – ביות האדם ע"י החיטה והמהפכה החקלאית (הרצאה מספר 6):
    http://www.youtube.com/watch?v=W-3vLGTC9K4&feature=relmfu

    רני

  20. מוטאציות במבצע

    האם יש עדויות על מוטאציות שמתרחשות בימינו?
    מהו המנגנון המייצר את המוטאציות?

    בשיעורי ביולוגיה שמעתי שהמוטאציות נגרמות על ידי קרינה או חלקיקים המגיעים אלינו מן החלל החיצון. האם יתכן כי מדובר בלא יותר מאשר אידיאליזציה של האסטרולוגיה?

  21. רני כל הכבוד על ההפניה. אמנם מדובר ב- 25 הרצאות של שעה וחצי…..שזה פרויקט שנתי, נראה לי…..אבל שווה השקעה. אני לא יודע מה המסר שלו לנושא שלנו אבל ממה שכתבת נראה כי אתה מכוון לשתיים מהנקודות שלי: שפה ותרבות (מיתוסים, סיפורים, דתות ואמונות, יצירות אומנות מכל הסוגים והמינים וכולי). שוב תודה רבה על המידע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן