ברדלסים נכחדים בשבי

בהמשך לרשימה הקודמת על הכחדת הטורפים להלן התיחסות פרטנית לאחד ממיני הטורפים שלמרות היותו ידוע מוכר ואהוד מצבו עגום.

הברדלסים היוו מאז ומתמיד ״חיות מחמד״ של מלכים רוזנים ודומיהם. במצרים העתיקה , ברומא ובמזרח גודלו ברדלסים בחצרות בעלי השררה. גם היום יש מי שמחזיק ברדלסים כ״חיות-מחמד״ או כעזרי צייד. כך בסעודיה ובמדינות המפרץ שמתגברות את הביקוש של ברדלסים מהטבע, פעילות ומסורת שמהווה את אחת הסיבות להכחדתם.

בימינו קצב ההכחדה גובר והולך בגלל צייד פראי ובעיקר בגלל קיטוע אזורי המחיה של הברדלסים , שגורם לעוני במגוון הגנטי של אוכלוסיות נפרדות וכמובן קיטוע שגורם לצימצום מרחבי המחיה והצייד של ברדלס. כיום יש גני חיות ומיזמים רבים בהם מגדלים חיות שנתונות בסכנת הכחדה במטרה לשמר את המינים ובמקרים רבים כדי לשחרר פרטים לטבע ולקומם אוכלוסיות פגועות.

במקרים רבים מיזמים אלה מוצלחים, כמו השבת הראמים והפראים אצלנו, אלא שבמקרה של טורפים בכלל והברדלסים כפרט מתעוררת בעיה קשה , מסתבר כי בשבי , בבתים פרטיים , בגני חיות או במיזמי השבה, תוחלת חייהם של הברדלסים נמוכה בהרבה מזה שבטבע,

באמצע שנות התשעים הייתי שותף לקורס בנושא שימור ברדלסים, באוניברסיטת פרטוריה בקורס עלו השאלות והבעיות של גידול ברדלסים בשבי, והנושא עלה והשאלות נותרו ללא פתרון.

מימון ע׳י האוניברסיטה National Zoological Gardens of South Africa, the University of Pretoria and North-West איפשר ל ד׳׳ר אדריאן טורדיף (Adrian Tordiffe ) לחקור את הנושא ולהעלות מס׳ תשובות ופתרונות:

בין 1829 ל-1952 נלכדו 139 ברדלסים שהוצגו ב 47 גני חיות רובם – 115 שרדו פחות משנה, ואף ברדלס לא הומלט. למרות שיפור ניכר בתנאי ההחזקה והטיפול בגני חיות ובמקומות אחרים המשיכו הברדלסים לסבול ממחלות שהופעתן נדירות בקרב טורפים אחרים בשבי או בקרב ברדלסים בטבע. בניתוחים שלאחר המוות זוהו מחלות מחלת כליות, דלקת בעברי האיכול, פגיעות בכבד, עיבוי שריר הלב ופגיעות עצביות.

בגלל מצבם הגרוע בטבע כל ברדלס מת בשבי מהווה מכה קשה למין ,שכן מספרם ממשיך לרדת. ב-1975 נספרו כ-10,000 פרטים ואילו כיום כ-7,000 בלבד. מצב שמחייב שינוי כאשר אפשרות אחת היא השבה מהשבי .לשם כך נערך המחקר.

ב-1980 היו שהציעו כי אחת הסיבות לתמותה בשבי היא מגוון גנטי נמוך בגלל ריבוי בין קרובי משפחה, אלא שמסתבר כי המגוון הגנטי אצל ברדלסים בשבי או בטבע דומה לכן גורם זה נשלל. גורמים אחרים כמו עקה וחוסר תירגול פיזי נשללו גם הם. לאחרונה הופנה המיקוד למזון שניתן לברדלסים בשבי (ראו מאמר זה):

ברדלסים בטבע ניזונים בעיקר ממיני אנטילופות קטנים, הצייד נאכל כמעט כולו, כולל עור עצמות וחלקי פנים. ברדלסים בשבי מוזנים בעיקר בבשר ומעט עצמות של חיות משק. חלקים שריריים של בקר , צאן, תרנגולות וכדומה. הבדיקות העלו כי כאשר ניתנו לברדלסים פגרים שלמים ונבדקה צואתם נראה שיפור בהרכב חומצות-השומן וירידה ברעלנים במעי, אלא שהזנת ברדלסים בשבי בפגרים שלמים היא דרך יקרה.

מתברר כי כדי למנוע תמותה ומחלות יש צורך בהבנת המטבוליזם של ברדלסים, שכן כאשר חלק מתהליכי המטבוליזם אינם ״נורמלים״ נגרמות מחלות, ד׳׳ר אדריאן פנה לחקר המטבוליזם ברמה מולקולרית כדי לזהות מולקולות בשתן ובצואה בנסיון להבחין בהבדלים שבין ברדלסים בשבי לאלה שבטבע.

נמדדו ריכוזים של מאות חומצות-אמינו, חומצות-שומן, סוכרים ועוד, הסתבר כי ריכוזי חומצות-שומן אצל ברדלסים בשבי היו גדולים בהרבה מאלה של ברדלסים בטבע , גם בבדיקות דם נמצאו ריכוזים גבוהים של חומצות-שומן ש״מקושרות״ למגוון רחב של מחלות והליכים שליליים .

ד׳׳ר אדריאן מציין שלוש סיבות לריכוז הגבוהה. הסחבה הראשונה העובדה כי ברדלסים בטבע אוכלים אנטילופות קטנות שבגופן ריכוז גבוה של שומנים-רווים וריכוז נמוך של חומצות-שומן. ברדלסים בשבי אוכלים בשר מחיות משק שמכיל ריכוז גבוה של חומצות-שומן. הסיבה השניה: אברי העיכול והשומן שבהם שנאכל ע׳י ברדלסים בטבע מכילים ריכוזים גבוהים של חומצות-שומן לעומת שומן-רווי בבשר שניתן לברדלסים בשב ולבסוף, ברדלסים בטבע אוכלים לעיתים רחוקות יותר מאחיהם בשבי שמוזנים כל יום. בתקופת צום מנצל הגוף את חומצות-השומן שנאגרו בגוף לייצור אנרגיה וכך להוריד את הריכוז לרמות נמוכות .

ד׳׳ר אדריאן אומר כי חומצות-שומן מתחמצנות בקלות לעומת שומן-רווי ויתכן כי לברדלסים אין נתונים טבעיים למנוע התחמצנות ולמנוע את הנזק שנגרם ע׳׳י חומצות-שומן שהתחמצנו , מה שגורם לבריאות לקויה .

בהמשך נבדקו והושוו ריכוזים של חומצות-אורגניות בשתן, חומצות-אורגניות הן המוצר הסופי של פרוק חומצות-אמינו, סוכר וחומצות-שומן . נמצא כי הברדלסים הפרישו מרכיבים של חומצה-פנולית שנוצרים כאשר חלבונים שלא עוכלו מגיעים למעי הגס. בקטריות משנות חומצות אמינו מחלבונים אלה לרעלנים שנספגים לזרם הדם או נפלטים בשתן או מגיעים לכבד שם הם מנוטרלים ומופרשים. מחקרים הראו כי תהליך זה הוא בעייתי מאחר ולחומצה-פנולית יש השפעה שלילית על ייצור דופמין, ההורמון בעל חשיבות לפעילות המעיים והכליות (ראו מאמר זה).

נמצא גם כי ברדלסים מנצלים הליך כימי שנקרא צבירת גליצין (glycine conjugation) לניטרול הרעילות של חומצה-פנולית. אצל ברדלסים בשבי שניזונים רק מבשר נמוך ריכוז הגליצין לעומת אחיהם בטבע שאוכלים גם עצמות, סחוס ועור, לכן אצל ברדלסים בשבי כאשר גדל הצורך בגליצין לניטרול רעלנים נוצר חוסר בחומצות-אמינו. גליצין חשוב עבור מספר פעילויות גופניות ולכן חסרונו גורם לבריאות לקויה.

ד׳׳ר אדריאן מסיים בכתבו כי: ״למרות שהמחקר לא סיפק את כל התשובות הוא ממקד את תשומת הלב ופותח דרך למחקר עתידי שיספק הנחיות להזנת ברדלסים בשבי״

אני אוסיף כי: בתחילת שנות השבעים הציע גיורא אילני להשיב ברדלסים לשמורת הנחלים הגדולים בנגב , הרעיון היה ללכוד ברדלסים באירן ואחרי שהות בגדרה בנגב לשחררם. רעיון נפל בגלל עלות כספית וחשש מ״התנגשויות״ בין הברדלסים לרועים בדווים, מאוחר יותר התקלקלו היחסים עם אירן והרעיון בוטל סופית … חבל …

ראו עוד בנושא באתר הידען:

• אות הפתיחה להכחדה ההמונית – מדי שנה נכחדים שני חוליתנים
• הכחדה אפריקאית – בעלי החיים לא מסתגלים למהירות השינויים