לא רואים את היער

ט”ו בשבט: בירוא יערות לצרכי חקלאות ובנייה תורם למשבר האקלים ומסב נזקים סביבתיים אבל בכל זאת ממשיך בקצב מהיר. מה אפשר לעשות כדי לשמור על היערות?

רן בן מיכאל, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

בט”ו בשבט מדברים לרוב על נטיעת עצים ביערות, אבל מאז ט”ו בשבט האחרון, בעולם נשרפו ונכרתו מספר עצום של עצים. כך, למשל, אחד האירועים הסביבתיים הבולטים בסיקור התקשורתי ב- 2019 היו שריפות היער הגדולות באמזונס (שמאז נדחקו אל מחוץ לתשומת הלב התקשורתית בגלל האסון האקולוגי הנרחב שגרמו השריפות באוסטרליה). השריפות מגדילות את ריכוז גזי החממה באטמוספירה, גורמות לזיהום אוויר בחלקיקים ופיח, מסייעות להפצה של מחלות בבני אדם (למשל יתושי האנופלס אשר מפיצים את טפיל המלריה, נהנים מהצטברות מקווי מים באזורים שעברו בירוא יערות בשל הירידה בצריכת המים של הצומח והפגיעה בניקוז הקרקע), ובעיקר מסבות הרס למערכת האקולוגית של הריאה הירוקה של העולם.

למרבה הצער, ברזיל ואוסטרליה לא לבד. בין 2001 ל-2015 בוראו או נשרפו כ-3 מיליון קמ”ר של יערות מסביב לעולם. באתיופיה, כ-11 אחוז משטח המדינה מיוער. מתוך שטח זה אבדו מאז 2001, יותר מ-3 אחוז מכיסוי העצים, זאת על פי ארגון מעקב היערות העולמי,. בתגובה, ב-2019 שברה אתיופיה את השיא העולמי של נטיעת עצים ביום אחד כשנטעה 350 מיליון עצים תוך 24 שעות. כחלק מיוזמה לנטוע 4 מיליארד עצים בהשקעה של אחוז אחד מהתמ”ג של המדינה.

הטייגה, יער השלג הרוסי בסיביר, משתרע על פני כ-12 מיליון קמ”ר ומכיל בעיקר עצים מחטניים ירוקי עד. סיביר מושפעת מאוד משינוי האקלים העולמי ורשמה בשנים האחרונות שיאי טמפרטורה, הפרש טמפרטורות קיצוני, ושריפות ענק. כמו בברזיל, השריפות מתפשטות בשל כריתת עצים. ארגון גרינפיס העריך את השטח שנשרף בקיץ האחרון בסיביר בכ-131 אלף קמ”ר, שטח השווה לשטחה של יוון. לכן, סין, צרכנית העץ הגדולה בעולם לתעשיית הרהיטים שמייבאת כשליש מהתצרוכת שלה מרוסיה, התגייסה לאחרונה לסייע לשכנה מצפון בשיקום היערות כדי להבטיח את המשך האספקה.

שמן דקלים וסויה במקום עצים

כ-70 אחוז משטח האי של פפואה גיניאה החדשה מכוסה יער-גשם מהגדולים בעולם. ההערכה היא כי בשנים האחרונות בוראו כ-2 אחוזים ממנו. גם כאן הבירוא הוא לשם ניצול העצים כחומר גלם או כחומר בעירה. אבל מקור עיקר הנזק הוא בהסבת היער לגידול שמן דקלים (המדינה היא הרביעית בעולם בשווי היצוא שלו). פפואה היא אחד ממקרי החקר בדו”ח של ארגון “עדות עולמית” שפורסם בספטמבר 2019 ושבחן את התמיכה הפיננסית שמעניקים הבנקים הגדולים, בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, לתאגידי חקלאות שעוסקים בבירוא יערות לטובת גידול בשר למאכל, גומי, ושמן דקלים.

גם ברזיל מככבת בדו”ח הזה. ברזיל היא מגדלת הסויה ויצואנית הבשר הגדולה בעולם. הסויה צומחת בחוות גדולות על שטחי יער שבוראו ותאגידי סחר חקלאי קונים אותה לייצוא לאירופה וארה”ב (כשני שליש מהסויה מופנה להאבסת בעלי חיים). תחקיר עיתונאי מעניין גילה שהסיכויים לשריפה באמזונס גדולים פי שלושה באזורים המיועדים לגידול בשר. כך, ישירות או בעקיפין, בירוא ושריפות הם חלק משרשרת האספקה של רשתות המזון המהיר הבינלאומיות.

יערות כחול-לבן

בישראל, שרק 1.3 אחוזים משטחה מיוער, אבדו על פי ארגון מעקב היערות העולמי, 8.3 אחוזים מכיסוי העצים ביחס לשטח המיוער בשנת 2000. “אנחנו רחוקים מתמונת המצב הקשה ביערות הטרופיים ויערות החוג הארקטי,” מסביר פרופ’ אבי פרבולוצקי, לשעבר מנהל המחלקה למשאבי טבע במכון וולקני של משרד החקלאות, שחקר את השריפות הגדולות בכרמל מאז סוף שנות ה-80. “אין כמעט יער טבעי בישראל ומרבית השטח המיוער הוא נטוע ומנוהל כמשאב ציבורי לצרכי ניצולו. בנוסף, על החורש הישראלי יש מעט לחץ כלכלי לניצולו לחקלאות או להפקת משאבים אחרים, בוודאי לא בהיקפים המוכרים ממקומות אחרים בעולם, זאת בעיקר בגלל המצע הסלעי והטופוגרפיה שבה הוא מתפתח. מצד שני, סכנת השריפות, שמחריפה עם עליית הטמפרטורה העולמית הממוצעת, תוסיף לאיים על השטח המיוער בישראל”.

אחת התגובות לבירוא היערות ולקשר של זה למשבר האקלים, היא הרחבת מיזמים של ייעור באמצעות נטיעות. “בישראל ייעור באמצעות נטיעות אינו בהכרח חלק עיקרי מהפתרון, אומר פרבולוצקי. “האקלים הישראלי אינו מאפשר הרחבת הייעור בכל מקום ובחלק מהמערכות האקולוגיות הרחבת נטיעות תשנה את אופיין, ולא בטוח שלטובה. יכולות להיות לכך השפעות שליליות על משק המים או על יחסים עם מינים אחרים. עם זאת, ניתן ורצוי להחליף עצים מתים או חולים, או לטעת במקום שטחים שבוראו”.

עוד בנושא באתר הידען:

• יערות נכרתים והנותרים הופכים שקטים, בשל העלמות בעלי החיים
• נטיעת יערות באפריקה ובאוסטרליה עשויה לקרר את כדור הארץ
• שריפות הענק באוסטרליה: התקשורת מצניעה את הקשר למשבר האקלים