יערות נכרתים והנותרים הופכים שקטים, בשל העלמות בעלי החיים

העולם אינו עומד בפני אלא כבר נמצא באסון סביבתי. ב-50 השנים האחרונות נעלמו 60% מחיות הבר. כל שנה נכרתים יערות בהיקף של יותר מ-70 מיליון קמ”ר, כל שנה נכחדים כשליש מאוכלוסית הדגים בעולם בגלל דייג-יתר.

ציפורים נכחדות, יערות נכרתים והמגוון הביולוגי מתרושש – כך מסתבר מסקרים וממחקרים.

אין ספק כי שתי סופות הציקלון שהיכו לאחרונה בחופי מזרח אפריקה וגרמו לאסון כבד, היו עצמתיים יותר בגלל העלמות יערות במוזמביק שבשנים אחרונות איבדה עצים בשטח של 370,000 קמ”ר שהם 15% משטחי היער שהיו בה. אבדן זה נובע מכריתה פראית ע”י חברות זרות לתעשיית הפחם ולפינוי שטחים לחקלאות, כך על-פי Global Forest Watch. זאת למרות נסיונות של הרשויות להגביל את הכריתה.
הפגיעה הקשה במגוון הביולוגי בגלל העלמות היערות בולטת בשמורת גורגונה (Gorongosa National Park) שנמצאת בקצה הדרומי של ״השקע האפריקני״ בה הייתה אוכלוסיה מגוונת ומיוחדת של חיות בר בגלל כריתת עצים השמורה מתדלדלת ובעלי החיים נעלמים.

העולם אינו עומד בפני אלא כבר נמצא באסון סביבתי. ב-50 השנים האחרונות נעלמו 60% מחיות הבר. כל שנה נכרתים יערות בהיקף של יותר מ-70 מיליון קמ”ר, כל שנה נכחדים כשליש מאוכלוסית הדגים בעולם בגלל דייג-יתר.

באפריקה המצב קשה יותר שכן הצפי הוא כי עד 2050 יאבדו יותר מ-50% מכל הציפורים והיונקים. האגמים האפריקנים מאבדים כ-30% מפוריותם. חצי מיליון קמ”ר מאדמות אפריקה כבר אינן ראויות לעיבוד בגלל שימוש לקוי, בליה, המלחה וזיהום.

המצב העגום והסכנה לסביבה הטבעית היו הסיבות לכנס שהתקיים בשבוע השני של אפריל בו נפגשו נציגי 90 ממשלות וארגונים באדיס-אבבה לדיון בתכנית שנקראת ״מסגרת לפיתוח אחרי 2020״. תכנית זו מהווה חלק מ״אמנת האו”ם למגוון הביולוגי״ UN’s Convention of Bio-Diversity (CBD)

בין הנציגים הייתה הסכמה כי המסגרת הנוכחית שמוגדרת כמטרת אאיצ’י (Aichi Targets) אינה מתקיימת ואינה מתקדמת ויש צורך בשיתוף פעולה כדי להבטיח קיום של ״מסגרת (חדשה) לפיתוח אחרי 2020״.

הנציגים הסכימו כי אחד הפתרונות החשובים לפגיעה במגוון הביולוגי הוא חיזוק חברות ילידיות, וע”י כך קידום ההבראה של המגוון הביולוגי. הערכת שווי ״שרותי הטבע״ כל שנה מגיע ל-125 טריליון דולר. סכום שמהווה קנה מידה של פיתוח חברתי-כלכלי ע”י שיתוף פעולה בניצול נכון של המשאבים . הדחיפה לניצול בר-קיימא של משאבים נמצא ביסוד לפעילות ארגונים כמו Campaign for Nature  שקורא להגנה ולשימור של 30% מהיבשה והים עד 2030.

הדו”ח האחרון של IPBES מראה את מאמצי ממשלות אפריקניות להגן על המגוון הביולוגי מתוך הבנת תרומתו לחברה ולאנשים, מתוך הבנה כי שילוב ילידים וידע מקומי במאמצים אלו ותיגבור פעילותם בהגנת שטחים חייבת להיות בראש ה״מסגרת לפיתוח אחרי 2020״. למרות דו”ח זה ברור כי לא נעשה די וכי ניתן וצריך לעשות יותר.

על פי גלן הורוביץ מ״ארץ גדולה״ Mighty Earth, ביעור יערות גורם ליותר זיהום מכל המכוניות, האניות והמטוסים בעולם, ולכן ״חיוני להגן על כל היערות שעדיין קיימים״. הצורך להגן על יערות מתבהר ומתחזק אחרי כל סערה וכל אסון סביבתי.

על פי ״האמנה למאבק במידבור״ United Nations Convention to Combat Desertification
שנים רבות לא הייתה הערכה מספקת לחשיבותם של יערות. היערות מתחזקים את המגוון-הביולוגי, מווסתים את מחזורי המים ואת מזג האוויר ואפילו מספקים את האוויר שאנחנו נושמים. שליש מהפתרונות לשינויי האקלים מצויים בשימוש נכון בקרקע שכולל הגנה על יערות.

יש לקוות כי הכנס באדיס-אבבה יתגבר את פעילותן של ממשלות אפריקניות לשמירה על היערות והסביבה הטבעית באפריקה.

ואני אוסיף כי חלק משמעותי וחשוב בפתרון הוא כאשר במקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.