ניתוח חדש של אתר שנחפר בבולפורד, כחמישה קילומטרים מסטונהנג', מצא כי שני עמודים שהוצבו לפני כ־5,000 שנה היו מיושרים עם זריחת השמש ביום היפוך הקיץ ועם שקיעתה ביום היפוך החורף. החוקרים מציעים כי המבנה היה שלב מוקדם במסורת שממנה צמח המונומנט המפורסם – אך חוקרים אחרים מבקשים להיזהר מן הכינוי "אב טיפוס"
כ־500 שנה לפני שהוצבו אבני הענק המזוהות כיום עם סטונהנג', תושבים קדומים של מישור סולסברי כבר סימנו את מחזור השמש באמצעות מונומנט פשוט בהרבה: שני עמודי עץ גדולים שניצבו במרחק של כ־120 מטרים זה מזה.
העמודים עצמם נרקבו ונעלמו לפני אלפי שנים, אך הבורות העמוקים שבהם הוצבו נשמרו בקרקע סמוך לכפר בולפורד שבמחוז וילטשייר, כחמישה קילומטרים מזרחית לסטונהנג'. ניתוח חדש של תוכנית האתר העלה כי הקו המחבר בין שני הבורות פנה במדויק אל המקום שבו זרחה השמש ביום היפוך הקיץ ואל המקום שבו שקעה ביום היפוך החורף.
החוקרים מחברת Wessex Archaeology מתארכים את המבנה לסביבות שנת 2950 לפני הספירה. משמעות הדבר היא שהוא הוקם בערך בתקופת השלב הקדום ביותר של סטונהנג', כאשר באתר נחפרו התעלה המעגלית וסוללת העפר, אך מאות שנים לפני הקמת מערך אבני הסארסן והטריליתונים הענקיים המוכר כיום.
הממצא אינו חפירה חדשה לחלוטין. האתר נחפר בשנים 2015–2017 במסגרת עבודות שבוצעו לפני בניית בתי מגורים למשפחות אנשי צבא על אדמות משרד ההגנה הבריטי. רק לאחר שנים של תיארוך, בדיקות וניתוח תוכניות החפירה התבררה חשיבותם האפשרית של שני בורות העמודים.
קו שהתגלה בעיפרון ובסרגל
הארכאולוג פיל הרדינג, שהוביל את החפירה, סיפר כי בתחילה לא הובן הקשר בין שני הבורות הגדולים. הם נמצאו בין עשרות בורות קטנים יותר שהכילו כלי חרס, עצמות בעלי חיים, כלי צור ופחם.
בשלב מאוחר יותר חיבר הרדינג את שני הבורות בקו על גבי תוכנית האתר והבחין כי הקו נוטה בכ־50 מעלות מן הצפון – קרוב לכיוון זריחת השמש ביום הארוך בשנה.
פאביו סילבה, ארכאולוג המתמחה בקשרים שבין נוף, שמיים ואתרים קדומים, שחזר את מראה האופק ואת מסלול השמש באזור בסביבות שנת 2950 לפני הספירה. לדבריו, העמודים היו מיושרים בדיוק רב עם זריחת אמצע הקיץ בכיוון אחד ועם שקיעת אמצע החורף בכיוון הנגדי.
הבורות היו בעומק של כמטר. מכך מעריכים החוקרים כי עמודי העץ התנשאו לגובה של כשלושה עד ארבעה מטרים. מי שעמד בקו שביניהם יכול היה להשתמש בהם כמעין כוונת: השמש הייתה מופיעה ביום ההיפוך מעל נקודה מוגדרת באופק, בין העמודים או בהמשכם.
בסמוך התגלה גם בור קטן יותר שהיה מיושר עם אותו הציר. בתוכו נמצא כלי צור נדיר בצורת דסקה. החוקרים מעלים את האפשרות כי צורתו העגולה הייתה קשורה לסמליות השמש, אך אין דרך לקבוע בוודאות מה הייתה משמעותו.
מקום לסעודות ולהתכנסויות
הממצאים בבולפורד מעידים כי המקום לא שימש רק לתצפית בשמש. בבורות שהתגלו באזור נמצאו עצמות של בעלי חיים, כלי חרס, צור ושרידי פחם. ריכוז הממצאים וטווח התאריכים המצומצם שלהם מצביעים על פעילות אינטנסיבית שנמשכה זמן קצר יחסית.
ייתכן שקבוצות גדולות הגיעו למקום כדי לערוך סעודות משותפות, לבצע טקסים ולציין מועדים עונתיים. החוקרים אף מציעים כי האתר שימש מחנה זמני של אנשים שהשתתפו בחפירת המעגל הקדום של סטונהנג'.
ממצאים אחרים בבולפורד כוללים כלי חרס שסגנונם קשור למסורות שהתפתחו באיי אורקני שבצפון סקוטלנד. גם בסטונהנג' ובאתרים סמוכים התגלו עדויות לקשרים עם אזורים מרוחקים בבריטניה. הדבר מחזק את ההבנה שמישור סולסברי לא היה מרכז מקומי מבודד, אלא מוקד שאליו הגיעו בני אדם, חפצים ורעיונות ממרחקים גדולים.
האם זה באמת אב טיפוס של סטונהנג'?
אנשי צוות המחקר מציעים כי העמודים היו מעין קודמים רעיוניים של היישור האסטרונומי שנבנה מאוחר יותר באבן בסטונהנג'. אין פירוש הדבר שמדובר בדגם מוקטן שתוכנן מראש לקראת הקמת מעגל האבנים, אלא שהאתר עשוי לייצג שלב מוקדם במסורת ממושכת של סימון תנועת השמש בנוף.
הכיוון שנבחר בבולפורד דומה לציר המרכזי של סטונהנג'. ביום היפוך הקיץ נראית השמש זורחת באזור אבן העקב של סטונהנג', ואילו בכיוון הנגדי מודגש יום היפוך החורף. הדמיון מצביע על כך שהעניין במחזור השמש קדם למערך האבנים המפורסם.
עם זאת, לא כל החוקרים משוכנעים כי די בשני בורות כדי להוכיח קיומו של ציר אסטרונומי מכוון. הארכאולוג ג'ים לירי מאוניברסיטת יורק ציין כי בדרך כלל היה מצפה לראות שורה ארוכה יותר של עמודים כדי לזהות יישור משכנע. לדבריו, האפשרות מתאימה לתקופה, אך יש להתייחס אליה בזהירות.
גם החוקרים עצמם אינם טוענים שהם יודעים מה בדיוק חשבו האנשים שהקימו את העמודים. לא ידוע אם השמש נתפסה כאלוהות, אם ההיפוכים סימנו מועדים חקלאיים או אם הטקסים נועדו להבטיח את המשכיות העונות.
ברור יותר הוא שבני התקופה השקיעו מאמץ בסימון אירועים שמימיים והמשיכו לעשות זאת באזור במשך דורות רבים. סטונהנג' לא הופיע לפתע כמבנה יחיד ומנותק, אלא צמח בתוך נוף שכבר היה מלא בבורות טקסיים, סוללות עפר, עמודי עץ, אתרי קבורה ומקומות התכנסות.
מהעץ אל האבן
הגילוי משנה מעט את התמונה המקובלת של ראשית סטונהנג'. היישור עם השמש לא החל בהכרח עם האבנים המסיביות, אלא ייתכן שהתפתח מניסויים קודמים ופשוטים יותר בעץ ובאדמה.
עץ היה חומר בנייה מרכזי בעולם הנאוליתי, אך הוא כמעט שאינו שורד במשך אלפי שנים. לכן מרבית המונומנטים מעץ מוכרים רק לפי כתמי קרקע ובורות שנותרו לאחר שהעמודים נרקבו. סטונהנג', שנבנה בחלקו מאבן, הפך לסמל העולמי של התקופה דווקא משום שחלקים ממנו שרדו.
בולפורד מזכיר כי מאחורי המונומנט המפורסם התקיים עולם רחב הרבה יותר של מבנים שנעלמו מן הנוף. שני הבורות באדמה עשויים להיות שריד לאחת הפעמים הראשונות שבהן בני אדם באזור סימנו בקנה מידה גדול את נקודות הקיצון במסעה השנתי של השמש.
לצד פרסום הגילוי הושקה גם תערוכה וירטואלית חינמית של אוניברסיטת רדינג והמוזיאון הבריטי. היא מאפשרת לסייר בשחזור תלת־ממדי של סטונהנג' ולבחון כמה מן הממצאים הפרהיסטוריים הקשורים לעולמו, אך הגילוי בבולפורד מוסיף לתמונה פרק קדום עוד יותר.
הערות
ההבחנה שלפיה החפירה נערכה בשנים 2015–2017 אך היישור זוהה ואומת בניתוח מאוחר חשובה במיוחד לניסוח המדויק. המקורות גם מבהירים שהמבנה מתוארך לתקופת ראשית סטונהנג', ולא ל־500 שנה לפני תחילת האתר כולו; הוא קדם בכ־500 שנה בעיקר למערך האבנים הגדול. (הגרדיאן)
הפסקה הקצרה על התערוכה מבוססת על הודעת אוניברסיטת רדינג, שלפיה הסיור החינמי הושק ב־21 ביוני 2026 וכולל שחזור תלת־ממדי ותכנים מן התערוכה של המוזיאון הבריטי. (reading.ac.uk)
הוסף בסוף הכתבה:
שאלות ותשובות
מה התגלה ליד סטונהנג'?
שני בורות שבהם ניצבו לפני כ־5,000 שנה עמודי עץ גדולים. ניתוח מיקומם מצביע על כך שהעמודים היו מיושרים עם זריחת השמש ביום היפוך הקיץ ועם שקיעתה ביום היפוך החורף.
האם מדובר באב טיפוס של סטונהנג'?
ייתכן, אך זו עדיין פרשנות מחקרית. החוקרים מציעים שהעמודים מייצגים מסורת קדומה של סימון מחזור השמש, שממנה התפתח מאוחר יותר היישור האסטרונומי של סטונהנג'.
האם העמודים קדמו לסטונהנג'?
הם מתוארכים בערך לתקופת ראשיתו של האתר, אך קדמו בכ־500 שנה למערך אבני הענק המוכר כיום.
כיצד יודעים שהעמודים היו מיושרים עם השמש?
החוקרים חיברו את מיקומי שני הבורות ובדקו את הציר מול מיקום זריחת ושקיעת השמש בתקופה שבה הוקמו. השחזור הראה התאמה לימי ההיפוך.
מה עוד נמצא באתר בבולפורד?
נמצאו עצמות בעלי חיים, כלי חרס, אבני צור ופחם, המעידים כנראה על סעודות, התכנסויות וטקסים שבהם השתתפו קבוצות גדולות.
עוד בנושא באתר הידען:
