שעונים ביולוגיים

אורחת המדור: פרופ' אילנה גוזס – אוניברסיטת תל-אביב "היתרון הגדול של מכון ויצמן הוא ביכולתו לתת לתלמידי המחקר את הכלים והמיכשור המתקדמים ביותר, כך שהם יוצאים מוכנים לעולם. זהו בית-ספר מצוין למדע"

פרופ' אוריאל ליטואר עם תלמידת המחקר (דאז), פרופ' אילנה גוזס. סביבה מדעית
פרופ' אוריאל ליטואר עם תלמידת המחקר (דאז), פרופ' אילנה גוזס. סביבה מדעית

פרופ' אילנה גוזס (אז אילנה אלון) הגיעה למכון ויצמן למדע בעקבות מודעה על פתיחתו של מסלול ישיר לדוקטורט במדעי החיים במדרשת פיינברג, והייתה אחת מבוגרי המחזור הראשון. "רציתי ללמוד במסלול ישיר לתואר דוקטור. שיקול נוסף היה האפשרות, הייחודית למכון ויצמן למדע, ללמוד בסביבה שהיא אך ורק מדעית, וזאת במכון מחקר בעל שם עולמי".

ההיכרות שלה עם המכון התחילה עוד לפני כן, כאשר כסטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת תל-אביב הגיעה פעמיים כסטודנטית קיץ למעבדות המכון. תקופות אלה, ובנוסף להן התקופות בהן השתלמה במעבדות שונות לפני תחילת עבודת הדוקטורט, נתנו לה מבט מקיף על המחקר המתנהל במכון, והפגישו אותה עם מיגוון חוקרים ושיטות מחקר.

המחקר שלה, במעבדתו של פרופ' אוריאל ליטואר במחלקה לנוירוביולוגיה, עסק באיפיון חלבון השלד של תאי העצב במוח, ובשינויים האופייניים המתחוללים בו במהלך ההתפתחות וההתבגרות של מערכת העצבים. "היתרון הגדול של המכון הוא ביכולתו לתת לתלמידי המחקר את הכלים והמיכשור המתקדמים ביותר, כך שהם יוצאים מוכנים לעולם. זהו בית-ספר מצוין למדע", אומרת פרופ' גוזס. "עבדתי יום ולילה ונהניתי מכל רגע: מהאתגר האינטלקטואלי, מלימוד נושאים שעניינו אותי, מחברתם של סטודנטים מוכשרים, וגם מהיחס האישי במדרשה". העבודה לצידו של פרופ' ליטואר זכורה לה כחוויה מעשירה. השניים שומרים על קשר, ואף פרסמו מאמר משותף – כעשרים שנה לאחר שסיימה פרופ' גוזס את לימודיה במכון.

עם סיום הדוקטורט, עליו קיבלה את פרס לנדאו, וכשהיא מצוידת במילגת בתר-דוקטורט על-שם חיים ויצמן, יצאה לשתי תקופות של מחקר בתר-דוקטוריאלי במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ובמכון סאלק בסן-דייגו. בתקופה זו, שבה הופיעו הניצנים הראשונים של שיטות ההנדסה הגנטית, החלה להשתלם בשיטות החדשות, כשהיא חוקרת את תכונותיהם של נוירו-פפטידים – חלבונים קצרים המווסתים את יצירתם, גדילתם ותיפקודם של תאי עצב. במחקר שביצעה כמדענית בכירה וכפרופ' חבר במכון ויצמן, עם שובה מסן-דייגו, בשיתוף פרופ' מתי פרידקין, הצליחה לזהות ולשבט את אחד הגנים הראשונים המקודדים לנוירו-פפטיד כזה, VIP, אשר אחראי, בין השאר, לוויסות השעון הביולוגי.

מחקריה על נוירו-פפטידים, תחום בו היא עוסקת ובו היא מתמחה עד היום כפרופסור מן המניין במחלקה לביוכימיה רפואית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, הובילו לגילוי פפטיד חדש, אשר אחראי להתפתחות וליכולת ההישרדות של המוח, ופועל באמצעות קשירה לחלבוני השלד של תאי העצב. מחקריה כיום מכסים את כל טווח התכונות של פפטיד זה ושל "בני משפחתו", החל ממחקר בסיסי, וכלה יישומים רפואיים. בניסויים קליניים שנערכו בחברת "אלון תרפויטיקה", אותה הקימה ובה היא מכהנת כמדענית הראשית, התגלה כי תרופה ניסיונית, המבוססת על הפפטיד החדש, משפרת את תיפקודי הזיכרון והלמידה של אנשים עם פגיעה קוגניטיבית קלה – המנבאת, בדרך-כלל, את תחילתה של מחלת אלצהיימר.

על עבודתה המדעית זכתה פרופסור גוזס בפרסים רבים, והיא משתתפת מרכזית ופעילה בארגונים מדעיים לאומיים ובין-לאומיים, וביניהם: ראש מרכז-על לחקר המוח על-שם אדמס המרכז את חוקרי המוח של אוניברסיטת תל-אביב, ויושבת-ראש הכינוס האמריקאי לנוירו-פפטידים. פרופ' גוזס נבחרה באחרונה לנשיאת האגודה הישראלית לחקר המוח, ותכהן בתפקיד החל מדצמבר הקרוב.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן