חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לפענח את שפת העטלפים, ולהפיק מידע מהציוצים שהם מצייצים זה לזה במערותיהם

בסך הכול זוהו ארבעה מצבים חברתיים שונים, המתאפיינים בקריאות ספציפיות * המחקר התפרסם השבוע (22.12.16) בכתב העת Scientific Reports מקבוצת Nature

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לפענח צלילים מתוך ‘שפת העטלפים’, ולזהות מי מעביר את המסר למי, ובאילו מצבים. “עטלפים הם יונקים מאוד חברותיים, שחיים במושבות של אלפי ואף מיליוני פרטים,” אומר ראש קבוצת המחקר, פרופ’ יוסי יובל מהמחלקה לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ומבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. “למעשה, הערים הגדולות ביותר בכדור הארץ הן ערי עטלפים, ותושביהן חייבים לתקשר ביניהם. אנחנו ביקשנו לבחון מה בדיוק הם אומרים זה לזה.”

המחקר המסקרן בוצע בשיתוף עם תלמידי המחקר מור טאוב ויוסף פרת, והוא יתפרסם הערב (22.12.16) בכתב העת Scientific Reports מקבוצת Nature.
“כשנכנסים למערה בה שוכנת מושבת עטלפים, שומעים קקופוניה של קולות וציוצים,” אומר פרופ’ יובל. “מכיוון שהצפיפות במושבה גדולה, רוב האינטראקציות בין חבריה הן בסגנון: ‘זוז! אל תפריע לי!’ אך האם זה הכול? במחקר שלנו בדקנו אם ניתן להפיק מקולות העטלפים מידע נוסף.”

לצורך המחקר הקליטו החוקרים את קולותיהם של כ-20 עטלפים מסוג עטלף הפירות המצרי, החיים בשבט משלהם – במעבדה שבמחלקה לזואולוגיה. ההקלטות בוצעו באופן רציף, 24 שעות ביממה, לאורך תקופה של כחודשיים וחצי, ולווו גם בצילומי וידאו של המתרחש במושבה. בסך הכול הוקלטו מאות אלפי אירועי תקשורת בין העטלפים, והמחקר התמקד בסופו של דבר בכ-15,000 אירועים, שניתן היה לשייכם לקונטקסט מסוים.
“בתהליך הפענוח השתמשנו באלגוריתמים המשמשים כיום לזיהוי קולי באפליקציות טלפוניות,” אומר פרופ’ יובל. “בדקנו במחשב מאפיינים של הספקטרום הקולי של העטלפים השונים, באמצעות אנליזות של גלי הקול, וגילינו שאפשר לחלץ מידע רב מקריאות העטלפים.”

החוקרים הגיעו לדיוק רב בפענוח מגוון היבטים של ‘השיחות’ בין העטלפים: ב-90% מהמקרים הם זיהו נכונה את העטלף ‘המדבר’, וב-65% גם את זה שאליו הופנה המסר; בכ-80% מהאירועים הם הצליחו לפענח גם את התוכן, או ההקשר שבו ‘נאמרו’ הדברים. ההקשר, שזוהה על סמך הקול בלבד, אומת לאחר מכן בעזרת צילומי הווידאו של האירוע.
בסך הכול זוהו ארבעה מצבים חברתיים שונים, המתאפיינים בקריאות ספציפיות: מריבה על מזון, לדוגמה כשעטלף אחד מנסה לחטוף מזון מאחר; ניסיון הזדווגות – כשזכר ‘מנסה את מזלו’ עם נקבה, והיא ממאנת ומגרשת אותו; ויכוח במהלך השינה – ציוץ שמשמעו ככל הנראה ‘הערת אותי!’; ומריבות כלליות בין שני עטלפים התלויים זה לצד זה מגג המערה.

“מכיוון שעטלפים חיים בחושך, אך טבעי הוא שהתפתחה ביניהם תקשורת קולית משוכללת,” מסכם פרופ’ יובל. “אם אנחנו הצלחנו להפיק מהקולות מידע ברמת דיוק של כ-80%, ניתן להניח כי עטלף אחר שנמצא בסביבה, בעל מוח שעבר אבולוציה מתאימה, מבין 100% מהנאמר. זוהי כנראה דרך חשובה להעברת מידע חברתי בין חברי המושבה, מעין ‘רכילות’ אם תרצו, כמו בכל קהילה עם חיי חברה מפותחים. האם ניתן ללמוד ולהשליך משפתם גם על התפתחות השפה שלנו, בני האדם? לשם כך דרוש מחקר נוסף, אך ייתכן בהחלט שהתשובה חיובית.”