SLS ואוריון הועברו לכן 39B במרכז החלל קנדי; מבחן התדלוק והספירה לאחור מכוון עד 2-2-2026 לקראת מסע של כ־10 ימים סביב הירח
רקטת הירח של ארטמיס II נמצאת כעת על כן השיגור, מה שמכין את הקרקע לסדרת הבדיקות האחרונות לפני השיגור. המשימה תשלח אסטרונאוטים להקפה סביב הירח ותסייע לסלול את הדרך למשימות עתידיות לירח ולמאדים.
בשעה 18:42 (שעון החוף המזרחי, EST), ביום שבת 17-1-2026, השלימו רקטת SLS וחללית אוריון של ארטמיס II את המעבר שלהן לכן השיגור 39B במרכז החלל קנדי בפלורידה. ההעברה מבניין הרכבת הכלים (Vehicle Assembly Building, VAB) נמשכה כמעט 12 שעות מתחילתה ועד סופה.
מעבר מתוזמן בקפידה ברחבי מרכז קנדי
המסע החל מוקדם יותר באותו יום, כאשר “זחל-המוביל” 2 (crawler-transporter 2) יצא לנתיב של כ־6.4 ק״מ כשהוא נושא את רקטת SLS המורכבת במלואה ואת חללית אוריון. במהירות מרבית של כ־1.3 קמ״ש, הזחל הענק הוביל בהתמדה את רקטת הירח אל כן השיגור.
לאחר שהמערכת עברה את דלתות האולם הגבוה (high-bay) של ה־VAB, ההעברה נעצרה כמתוכנן כדי לאפשר לצוותים למקם מחדש את זרוע הגישה לצוות (crew access arm) – גשר שמאפשר לאסטרונאוטים ולצוות הסגירה גישה אל אוריון ביום השיגור.
הכנות ל“חזרה הרטובה”
בימים הקרובים יתחילו מהנדסים וטכנאים להכין את ארטמיס II לניסוי “החזרה הרטובה” – מבחן בקנה מידה מלא של ספירת לאחור ושל תהליכי תדלוק. נכון לעכשיו, היעד הוא לא יאוחר מ־2-2-2026. במסגרת המבחן יטעינו את הרקטה בדלקים קריוגניים, כלומר קרים מאוד, ויריצו את כל רצף הספירה לאחור.
הצוותים יתרגלו גם את ריקון הדלקים מהרקטה בבטחה – שלב קריטי שיש לשלוט בו לפני שמשימת ארטמיס המאוישת הראשונה של נאס״א תוכל להתקדם.
בדיקות נוספות ואפשרות לחזרה לבניין ההרכבה
בנאס״א עשויים לבצע יותר מניסוי “חזרה רטובה” אחד כדי לוודא שהמערכת מוכנה לחלוטין לטיסה. אם יידרשו עבודות נוספות, הסוכנות עשויה להחזיר את SLS ואוריון אל בניין ה־VAB לאחר הניסוי, לצורך בדיקות והתאמות נוספות לקראת השיגור.
צוות האסטרונאוטים ומטרות המשימה
טיסת הניסוי ארטמיס II תישא את אסטרונאוטי נאס״א ריד ויסמן, ויקטור גלובר וכריסטינה קוק, יחד עם אסטרונאוט סוכנות החלל הקנדית (CSA) ג׳רמי הנסן. המשימה תשלח את הצוות למסע של כ־10 ימים סביב הירח לפני חזרה לכדור הארץ.
הטיסה הזו היא אבן דרך נוספת לקראת משימות מאוישות עתידיות של ארה״ב אל פני הירח. המאמצים הללו נועדו לתמוך בנוכחות אנושית ארוכת טווח על הירח ולעזור לנאס״א להתכונן לשליחת האסטרונאוטים הראשונים – אמריקנים – למאדים.
עוד בנושא באתר הידען:
