בדיקה מחודשת של שרידי נסיכות ובן מלוכה שנקברו בדאהשור מצאה סימנים לשימוש חוזר ומאומץ בשרירי פלג הגוף העליון, לצד שברים שהחלימו. החוקרים מעריכים כי הקשתות, החצים וכלי הנשק שנמצאו בקבריהן לא היו רק סמלי מעמד
מחקר ביו־ארכיאולוגי חדש מציע כי כמה מבנות משפחת המלוכה של מצרים העתיקה לא הסתפקו בנוכחות טקסית לצד כלי נשק, אלא עסקו בעצמן בירי בחץ וקשת ובפעילויות גופניות תובעניות. החוקרים הגיעו למסקנה זו לאחר שבחנו מחדש שרידי שלד של נסיכות ושל מלך מתקופת הממלכה התיכונה, שנמצאו באתר הקבורה דאהשור ונשכחו במשך עשרות שנים במחסני מוזיאונים.
במשך שנים התווכחו חוקרים אם הקשתות, החצים, האלות והפגיונות שנמצאו בקברי נשים ממשפחת המלוכה היו חפצים סמליים בלבד. המחקר החדש, שפורסם בכתב העת Frontiers in Environmental Archaeology, מצא בעצמותיהן סימנים המתאימים להפעלה חוזרת ונשנית של שרירי פלג הגוף העליון. סימנים אלה עשויים להעיד כי כלי הנשק שנקברו לצדן שימשו אותן בפועל.
“חברי משפחת המלוכה, ובמיוחד הנשים, היו משתתפים פעילים בפעילויות מיומנות ותובעניות מבחינה גופנית, כגון ירי בחץ וקשת וציד”, אמרה ד"ר זיינב חשש מאוניברסיטת בני־סואף במצרים, המחברת הראשית של המחקר. לדבריה, התפתחות העצמות באזורים שאליהם נאחזים שרירים ורצועות מתאימה לשימוש ממושך ומאומץ בכלי נשק.
השרידים שנעלמו והתגלו מחדש
השרידים נחשפו בשנים 1894–1895 בחפירותיו של הארכיאולוג הצרפתי ז'אק דה מורגן בדאהשור, מדרום לקהיר. האתר כולל פירמידות, קברי פיר ותאי קבורה של בני משפחת המלוכה מן השושלת ה־12 ומתקופות סמוכות.
במחקר נבדקו שרידיהם של שישה בני מלוכה: המלך הור וחמש נסיכות. ארבע מן הנסיכות היו ככל הנראה אחיות ובנותיו של פרעה אמנמחת השני: איטה, חנמט, איטוורת ואישה שזוהתה באופן זמני כנסיכה סאת'ורמריט. החוקרים בחנו גם את שרידיה של הנסיכה נוב־חוטפ.
המומיות נשמרו במשך שנים בשני מוזיאונים, אך חלקן לא זוהו כראוי או לא נחקרו באמצעים מודרניים. במהלך פרויקט אוצרות שנערך בשנת 2020 נמצאו מחדש כמה מן השרידים במוזיאון המצרי.
הרקמות הרכות של המומיות התפוררו ברובן, וגם הגולגולות של כמה מן הנסיכות אבדו כבר בראשית המאה ה־20. עם זאת, עצמות רבות נותרו במצב שאפשר לחוקרים להעריך את גיל הנקברים בעת מותם, את מינם ואת מצבם הבריאותי ולזהות סימנים לפציעות ולמאמץ גופני.
המחקר שילב בדיקה אוסטאולוגית שיטתית של העצמות, צילומי רנטגן וספקטרוסקופיה באינפרה־אדום, ששימשה לבחינת חומרים הקשורים לתהליך החניטה. מטרת החוקרים הייתה לשחזר לא רק את זהות בני המלוכה אלא גם את מצב בריאותם, פעילותם הגופנית והקשרים המשפחתיים ביניהם.
סימנים למשיכת קשת ולשימוש בנשק
הנסיכה איטה מתה ככל הנראה בגיל 28 עד 34. בעצמות פלג גופה העליון נמצאו אזורי אחיזה מפותחים של שרירים, שעשויים להתאים לשימוש חוזר בכלי נשק כגון אלה או פגיון. בקברה נמצא פגיון מעוטר, לצד חפצי קבורה אחרים.
הנסיכה חנמט הייתה כנראה בסוף שנות ה־30 או בשנות ה־40 לחייה. אף שסבלה מהידלדלות העצם, נמצאו אצלה אזורי אחיזה חזקים במיוחד של רצועות וגידים, המעידים על פעילות גופנית ממושכת.
הנסיכה איטוורת, שמתה בין גיל 20 ל־34, הציגה את העדויות המובהקות ביותר לפעילות של קשתית, לדברי החוקרים. היא סבלה משברים בצלעות ובכף הרגל, אך השרידים מלמדים שהפציעות החלימו במהלך חייה.
“מצאנו התפתחות בולטת בגפיים העליונות, המתאימה לפעולות חוזרות ונשנות בעצימות גבוהה, כמו משיכת מיתר של קשת או ייצוב כלי נשק”, הסבירה חשש.
עם זאת, סימנים בעצמות אינם יכולים להוכיח לבדם איזה כלי נשק הפעיל אדם מסוים. המסקנה מבוססת על השילוב בין דפוסי העומס שנמצאו בשלדים לבין הקשתות, החצים, האלות והפגיונות שהתגלו בקברים. השילוב מחזק את האפשרות שכלי הנשק היו חלק מחייהן של הנסיכות ולא רק מנחות סמליות לעולם הבא.
סימנים דומים נמצאו גם בעצמותיהם של הנסיכה נוב־חוטפ ושל המלך הור, והחוקרים מעריכים כי גם הם עסקו בירי בחץ וקשת.
מעמד מלכותי לא מנע פציעות ומחסור תזונתי
לצד סימני הפעילות נמצאו עדויות לפציעות, לזיהומים ולחסרים תזונתיים. החוקרים מעריכים כי חלק מן הפציעות נגרמו מנפילות, מחבלות או מפעילות גופנית מאומצת, ובה אולי ציד או אימונים בנשק.
העובדה שכמה מן השברים התאחו היטב מצביעה על כך שבני המלוכה קיבלו טיפול ממושך לאחר שנפצעו. אולם עצם הופעתן של פציעות ומחלות מלמדת כי גם חברות במשפחת המלוכה לא הגנה עליהן לחלוטין מפני קשיי החיים במצרים העתיקה.
אצל ארבע האחיות נמצאו גם חריגות נדירות ודומות במבנה עמוד השדרה. החוקרים רואים בכך חיזוק לזיהוי שלהן כבנות אותה משפחה ולהשערה שנישואים בין קרובי משפחה היו נפוצים בשושלת המלוכה.
להחזיר את האנשים אל מרכז הארכיאולוגיה
החוקרים מדגישים כי מצב השרידים מגביל את המסקנות. אובדן הגולגולות מונע בדיקות והשוואות חשובות, ועדיין לא בוצעו ניתוחי איזוטופים יציבים, שהיו עשויים לספק מידע על תזונתן של הנסיכות ועל המקומות שבהם גדלו.
לדברי חשש, מטרת המחקר הרחבה היא להעביר את תשומת הלב מן התכשיטים, כלי הנשק וחפצי הקבורה אל בני האדם שנקברו עמם.
“בעוד ארכיאולוגים התמקדו במשך זמן רב בשימור האוצרות, האנשים עצמם נשכחו לעיתים קרובות”, אמרה. “המחקר שלנו מבקש לשנות זאת”.
החוקרים מתכננים לשמר את השרידים, ליצור העתקים תלת־ממדיים לצורכי הוראה ותערוכות וירטואליות ולהציגם לצד כלי הנשק והתכשיטים שנמצאו בקברים, תוך הקפדה על הצגה מכבדת ואתית.
המחקר המקורי: Bioarcheological Reassessment of Dahshur Royal Skeletal Remains from the Late Middle Kingdom (c. 1850 to 1700 BCE), Frontiers in Environmental Archaeology, DOI: 10.3389/fearc.2026.1844402.
שאלות ותשובות
האם המחקר מוכיח שהנסיכות היו לוחמות? לא בהכרח. העצמות מעידות על פעילות חוזרת ומאומצת המתאימה למשיכת קשת ולהפעלת כלי נשק, אך אינן מוכיחות שהנסיכות השתתפו בקרבות. ייתכן שעסקו בציד, באימונים או בטקסים מלכותיים.
מדוע נקברו הנסיכות עם קשתות ופגיונות? בעבר סברו חוקרים כי מדובר בסמלי כוח או במנחות קבורה. המחקר החדש מציע שלפחות חלק מכלי הנשק היו גם כלים שהנסיכות השתמשו בהם בחייהן.
כיצד אפשר לדעת במה עסק אדם על סמך עצמותיו? פעולות חוזרות מפעילות עומס על שרירים, גידים ומפרקים. לאורך שנים העומס עשוי להשפיע על מבנה העצם ועל אזורי האחיזה של השרירים, אך יש לפרש סימנים אלה בזהירות ובהקשר הארכיאולוגי.
מי היו הנסיכות שנבדקו? במחקר נבדקו איטה, חנמט, איטוורת, נוב־חוטפ ונסיכה שזוהתה באופן זמני כסאת'ורמריט, וכן המלך הור.
עוד בנושא באתר הידען
- פחם נסתר אפשר לתארך לראשונה ציורי מערה מפורסמים בצרפת
- מעגל אבנים בן לפחות 4,000 שנה התגלה ליד בלפסט
- מאות מתחמי קבורה במדבר הסודני חושפים תרבות רועים שנעלמה עם התייבשות הסהרה
- פרס דן דוד 2026: תשעה חוקרים זכו בפרס ההיסטוריה הגדול בעולם
- עדויות חדשות: אבות האדם השתמשו באש במערה כבר לפני עד 1.79 מיליון שנה
