מדידות של הלוויין סנטינל־6 מייקל פרייליך חושפות עלייה בגובה פני הים, המעידה על הצטברות מים חמים גם מתחת לפני השטח. לפי התחזית העדכנית של NOAA, קיימת הסתברות של 81% שאל ניניו יהיה חזק מאוד לקראת סוף 2026
# נאס״א: מאגר חום גדול מתפתח מתחת לאוקיינוס השקט ומחזק את אל ניניו
אות אקלימי רב־עוצמה ממשיך להתפתח באוקיינוס השקט הטרופי. מדידות לוויין של גובה פני הים מצביעות על כך שאל ניניו של 2026 אינו מתבטא רק בהתחממות שכבת המים העליונה, אלא גם בהצטברות מאגר גדול של חום מתחת לפני האוקיינוס – מאגר שעשוי להזין את התופעה ולהשפיע על דפוסי מזג האוויר ברחבי העולם במשך חודשים.
המינהל הלאומי לאוקיינוסים ולאטמוספרה של ארצות הברית, NOAA, הכריז ב־11 ביוני כי תנאי אל ניניו כבר מתקיימים. ההכרזה ניתנה לאחר שטמפרטורות פני הים בחלקים המרכזיים והמזרחיים של האוקיינוס השקט המשווני נותרו גבוהות מהממוצע במשך כמה חודשים, לצד שינויים תואמים במחזור האטמוספרי שמעל האוקיינוס. ([noaa.gov][1])
אל ניניו הוא השלב החם של התנודה הדרומית אל ניניו, המכונה ENSO. התופעה הטבעית והמחזורית משנה את זרימת האוויר, את מיקומם של מסלולי הסערות ואת התפלגות המשקעים והטמפרטורות באזורים נרחבים בעולם.
הלוויין מודד את החום דרך גובה המים
הסימן הבולט שנצפה מהחלל הוא עלייה בגובה פני הים במרכז האוקיינוס השקט ובמזרחו. הנתונים נאספו ב־8 ביוני בידי הלוויין סנטינל־6 מייקל פרייליך ועובדו במעבדת ההנעה הסילונית של נאס״א, JPL.
מים מתחממים מתפשטים ותופסים נפח גדול יותר, ולכן פני האוקיינוס עולים מעט מעל המפלס הרגיל. השינויים עשויים להיות קטנים מכדי להבחין בהם מהחוף, אך מד גובה מכ״מי המותקן על לוויין יכול למדוד אותם בדיוק רב. כך מתקבלת תמונה לא רק של טמפרטורת פני הים, אלא גם של כמות החום האגורה בעומק השכבה העליונה של האוקיינוס. ([NASA Science][2])
במפה שהכין מצפה כדור הארץ של נאס״א מסומנים באדום אזורים שבהם פני הים גבוהים מהממוצע, בלבן אזורים הקרובים לממוצע ובכחול אזורים נמוכים ממנו. החוקרים הסירו מהנתונים את המחזור העונתי ואת המגמה ארוכת הטווח של עליית פני הים, כדי להבליט תנודות קצרות יותר הקשורות לאל ניניו ולתופעות טבעיות אחרות. ([NASA Science][2])
חשיבותו של מאגר החום התת־ימי נובעת מכך ששכבה דקה וחמה על פני המים עלולה להתקרר או להתפזר במהירות יחסית. לעומת זאת, שכבה חמה ועמוקה מכילה אנרגיה רבה יותר, קשה יותר לשבש אותה, והיא עשויה לתמוך באירוע אל ניניו ממושך וחזק.
גלי קלווין נעים מזרחה
ראשיתו של התהליך נצפתה כבר באביב 2026, כאשר סנטינל־6 זיהה פעימות רחבות של מים חמים, המכונות גלי קלווין, שנעו ממערב האוקיינוס השקט לכיוון חופי אמריקה הדרומית.
גלים אלה נוצרים בדרך כלל כאשר רוחות הסחר הנושבות ממזרח למערב נחלשות, ולעיתים אף משנות את כיוונן לזמן קצר. המים החמים שנדחקו במשך תקופה ארוכה לעבר מערב האוקיינוס מתחילים לנוע חזרה מזרחה לאורך קו המשווה. ([NASA][3])
כשהמים החמים מתקדמים מזרחה, הם מעמיקים את שכבת המים העליונה והחמה ודוחקים כלפי מטה את התרמוקלינה – אזור המעבר שבין המים החמים בקרבת פני הים למים הקרים שבעומק. כתוצאה מכך נחלשת העלייה הטבעית של מים קרים ועשירים בחומרי הזנה לאורך חופי פרו, אקוודור ומדינות סמוכות.
מדידות שנערכו באמצע מאי הראו כי מפלס הים ליד פרו היה גבוה עד כ־15 סנטימטרים מהממוצע ארוך הטווח. ([NASA][3])
האם האירוע יתקרב לאל ניניו של 1997?
סוורין פורנייה, חוקרת גובה פני הים ב־JPL וסגנית המדען הראשי של מיזם סנטינל־6 מייקל פרייליך, אמרה כי התנאים שנצפו במערב האוקיינוס השקט ב־8 ביוני הזכירו את התנאים שנמדדו בתקופה המקבילה בשנת 1997. באותה שנה התפתח אחד מאירועי אל ניניו החזקים ביותר שתועדו.
עם זאת, אין מדובר עד כה בחזרה מדויקת על אירוע 1997. בתחילת יוני נותרה התחממות מזרח האוקיינוס השקט ב־2026 מאחור בהשוואה ל־1997, בין היתר משום שמספר קטן יותר של גלי קלווין הספיק להגיע מזרחה.
״כרגע נראה שזה עומד להיות אירוע גדול – גדול מכפי שהייתי אומרת בשבוע שעבר – אבל דרושות עוד תצפיות״, אמרה פורנייה. ([NASA Science][2])
מאז התצפית שעליה התבססה הודעת נאס״א, הנתונים התחזקו. בעדכון שפרסם מרכז חיזוי האקלים של NOAA ב־9 ביולי נמסר כי מדד הטמפרטורה השבועי באזור Niño 3.4 הגיע ל־1.2 מעלות צלזיוס מעל הממוצע, וכי המערכת האוקיינית והאטמוספרית משקפת אל ניניו מתחזק. ([cpc.ncep.noaa.gov][4])
לפי התחזית, קיימת הסתברות של 97% שהתופעה תימשך עד ראשית האביב בחצי הכדור הצפוני ב־2027. NOAA מעריכה גם הסתברות של 81% להתפתחות אל ניניו חזק מאוד בחודשים אוקטובר–דצמבר 2026 – אירוע שעשוי להימנות עם החזקים שנמדדו מאז 1950. עם זאת, בארגון מדגישים שגם אל ניניו חזק אינו גורם בהכרח לאותן תוצאות בכל מקום ובכל אירוע. ([cpc.ncep.noaa.gov][4])
השפעות אפשריות ברחבי העולם
השפעות אל ניניו מגיעות בדרך כלל לשיאן בחורף של חצי הכדור הצפוני. התחממות האוקיינוס משנה את הפרשי הלחץ ואת זרימת האוויר באזורים הטרופיים, והשינוי מתפשט למערכות האטמוספריות שמחוץ לאוקיינוס השקט.
אירועי אל ניניו נוטים להגדיל את ההסתברות לגשמים בחלק מדרום ארצות הברית ולתנאים יבשים יותר באינדונזיה, באוסטרליה ובאזורים נוספים במערב האוקיינוס השקט. אירועים גדולים עלולים להשפיע גם על הגשמים באפריקה, על דיג ומערכות אקולוגיות ימיות, על פריחת אצות ועל עונות הסופות באוקיינוסים השונים. ([noaa.gov][1])
החוקרים מדגישים כי אל ניניו משנה הסתברויות ולא מספק תחזית מדויקת לכל מדינה. עוצמת השפעתו בישראל ובמזרח הים התיכון תלויה גם בתנודות אקלימיות אחרות ובמצב האטמוספרה בחודשים שבהם יגיע האירוע לשיאו.
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
