לדברי ד”ר דני רוזנברג, ארכיאולוג מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, מדובר בפריט ייחודי ונדיר מאוד, שחשיפתו בנוסף לפריטים נוספים שהתגלו בחפירה באתר תל צף שבעמק הירדן, מעידה על היותו אתר מרכזי ומוקד למסחר בינלאומי באותה התקופה
פריט המתכת הקדום ביותר שנמצא עד כה במזרח התיכון, מרצע מנחושת, נמצא בחפירות בתל-צף, כך עולה ממחקר חדש שמפרסמים חוקרי החוג לארכיאולוגיה ומכון זינמן באוניברסיטת חיפה, בשיתוף עם חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומהמכון הארכיאולוגי בברלין. על פי המחקר, שהתפרסם במגזין היוקרתי PLOS one, מתוארך המרצע לשלהי האלף ה-6 או ראשית האלף ה-5 לפני הספירה, ובכך הוא מקדים למעשה במאות שנים את התאריך שהיה מקובל עד כה לחשוב שבו החלו עמי האזור להשתמש במתכות.
תל-צף, יישוב מהתקופה הכלקוליתית התיכונה (5200-4600 שנים לפנה”ס), שבעמק הירדן נמצא על גדות נהר הירדן בסמוך לגבול הבינלאומי עם ירדן. האתר תועד לראשונה כבר בשנות ה-50 ונחפר החל משלהי שנות ה-70 והוא האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר באזור מפרק זמן זה. החל מעונות החפירות הראשונות ועד לפרויקט המחקרי המחודש אותו מוביל ד”ר דני רוזנברג מאוניברסיטת חיפה בשיתוף עם ד”ר פלוריאן קלימשה מהמכון הארכיאולוגי בברלין, סיפק האתר לחוקרים מידע רב ערך.
כך למשל, גילו החוקרים על עושרו הגדול של היישוב ועל קשרי מסחר ארוכי טווח שהיו לו בזכות מבנים גדולים במיוחד שהיו עשויים לבני בוץ ומספר גדול של ממגורות אחסון שבהם אוחסנו גרעיני חיטה ושעורה בהיקפים חסרי תקדים, תנורי צלייה רבים, שהעידו על אירועים רבי משתתפים וממצאים רבים נוספים בהם פריטי אובסידיאן (זכוכית וולקנית שמקורה באנטוליה או ארמניה), קונכייה אחת שמקורה בנהר הנילוס שבמצרים וקונכיות אחרות מהים התיכון, צלמיות אדם ובעלי חיים כלי חרס ייחודיים שאינם מוכרים כמעט משום אתר אחר באזור ועוד.
אולם מתברר שהממצא הייחודי ביותר עד כה היה לא גדול יותר מ-4 ס”מ. כבר בחפירה קודמת באתר מצא פרופ’ יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית בירושלים מרצע דק שאורכו כ-4 ס”מ ועובי קצהו כ-1 מ”מ, שהיה קבוע בידית עץ. המרצע החרוטי נמצא בקבר חתום של אישה כבת 40 שנכרה בתוך ממגורה שיצאה מכלל שימוש וסביב מותניה נמצאה חגורה העשויה מ-1668 חרוזים עשויים מביצי בת-יענה. הקבר עצמו כוסה על ידי מספר אבנים גדולות והימצאותו בתוך ממגורה מעידה, לדברי ד”ר רוזנברג, הן על חשיבות הנקברת והן על חשיבות המתקן בו נקברה לחברי הקהילה.
אולם בעוד שהקבר, שלד האישה וחגורת החרוזים כבר פורסמו בכתבי העת המדעיים, המרצע הקטן פורסם רק לאחרונה לאחר שהרכבו הכימי נבדק על ידי פרופ’ שריאל שלו מהחוג לארכיאולגיה באוניברסיטת חיפה. כאמור, מבדיקה של המרצע התברר שהוא עשוי נחושת. לדבריו של ד”ר רוזנברג, העובדה שהוא נמצא בקבר חתום מעידה על כך שהוא נקבר יחד עם האישה כמנחת קבורה ואולי היה פריט אישי שלה. חשיבותו הרבה של הפריט היא בכך שעד היום חשבו החוקרים שתושבי האזור החלו להשתמש במתכות רק באמצע האלף החמישי לפני הספירה, כך שגילויו מקדים בכמה מאות שנים את הופעת המתכת באזורנו ובעל השלכות משמעותיות להבנתנו את התפתחות השימוש בטכנולוגיות מורכבות והנסיבות החברתיות הקשורות בכך.
אולם בכך לא תמו סודותיו של המרצע. מהבדיקה הכימית של המתכת עלה כי סביר שמקורה היה בהרי הקווקז, המרוחקים למעלה מ-1000 ק”מ מתל-צף. לדבריו של ד”ר רוזנברג, בעוד שקשרי מסחר ארוכי טווח של ישובים באזורנו ידועים אף מתקופות קדומות יותר, השילוב של יבוא של טכנולוגיה חדשה הקשורה בעיבוד של חומר גלם חדש ממקורות רחוקים כל כך הינו ייחודי לתל צף ומצטרף לעדויות רבות נוספות לחשיבותו של האתר.
לחוקרים עדיין לא ברור למה בדיוק שימש המרצע, אולם השימוש הכה מוקדם במתכת, כמו גם מקורה המרוחק של המתכת, מעיד על המעמד החברתי הגבוה של האישה ועל החשיבות של המבנה בו נמצאה. “הופעתו של הפריט בקברה של אישה שמייצגת את אחת הקבורות העשירות המוכרות באזורנו מפרק זמן זה מעידה הן על חשיבותו של המרצע והן על חשיבותה של האישה ויתכן שיש לראות כאן את ניצניהן של מורכבות והיררכיה חברתית. למרות זאת, בתחום זה רב הנסתר על הגלוי ואף שגילוי מרצע הנחושת בתל צף מהווה עדות לפסגה קדומה בהתפתחות הטכנולוגית של אוכלוסיות האזור ותגלית בעלת חשיבות עולמית, ההתקדמות המשמעותית עוד לפנינו וחלקים רבים בתמונה הכללית אינם ידועים עדיין. כפי שאנו יכולים לראות כבר עכשיו, נראה שלפחות לחלק מהשאלות שמעלה פריט נדיר זה נמצא מענה במסגרת פרויקט המחקר הרב-תחומי שאנו עורכים באתר החל מהשנה שעברה, פרוייקט המשלב ארכיאולוגים וחוקרים ישראלים אחרים ממגוון דיסיפלינות מדעיות, בעוד ששאלות רבות ומורכבות אף יותר תעלינה ללא ספק”, סיכם ד”ר רוזנברג.
