מחקר ארכיאולוגי חסר תקדים בהיקפו חושף את סיפור צמיחה של ממלכת אדום המקראית

החוקרים: נמצאו ראיות לקפיצה טכנולוגית וחברתית באדום המקראית לאחר מסעו של פרעה שישק בערבה במאה ה-10 לפנה”ס * פרופ’ ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב שעמד בראש המחקר: “ההתערבות המצרית הפכה את אדום למעצמת הנחושת הגדולה במזרח הקדום” * המחקר יתפרסם הערב (18.9) בכתב העת PLOS ONE

מחקר ארכיאולוגי חסר תקדים בהיקפו, בראשות פרופ’ ארז בן יוסף מהחוג לארכיאולוגיה והמזרח הקדום מאוניברסיטת תל אביב, ובשיתוף אוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו, חשף את סיפור צמיחתה של ממלכת אדום המקראית באמצעות ניתוח מדוקדק של פסולת תעשיית הנחושת בערבה. החוקרים ניתחו מאות ממצאים ממכרות הנחושת הקדומים בירדן (פינאן) ובישראל (תמנע) על מנת לשחזר את התפתחות ושכלול תעשיית ייצור הנחושת לאורך כ-500 שנים, סביב תחילת האלף הראשון לפני הספירה (כלומר בין 1300 לפנה”ס ל-800 לפנה”ס). באמצעות בדיקות מיקרוסקופיות וכימיות של סיגי נחושת זוהו שינויים טכנולוגיים דרמטיים ברזולוציית זמן גבוהה.

“יש חוקרים שמנסים לגמד את הפקת הנחושת באזור הערבה בתקופה הזו”, מסביר פרופ’ בן יוסף. “לטענתם, מדובר באוסף רופף של שבטים שהפיקו נחושת באופן ארעי ומזדמן. הממצאים שלנו סותרים את התפיסה הזאת ועולים בקנה אחד עם הסיפור המקראי לפיו הייתה ממלכה באזור עוד “לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל’ (בראשית ל”ו). את הראיות שמצאנו לתעשיית הנחושת בערבה ניתן לייחס אך ורק לממלכה ריכוזית והיררכית, כלומר לאותה אדום קדומה ומקראית”.

נחושת, ששימשה בעת העתיקה להפקת כלים וכלי-נשק, הייתה המשאב היקר ביותר בחברות המזרח הקדום. הפקת נחושת היא תהליך מורכב, המצריך שלבים שונים ורמות שונות של מומחיות: על חרש הנחושת היה לבנות כבשן חומר בממדים מסוימים מאוד, לספק לכבשן הזה כמות מדויקת של חמצן ופחם, לשמור על טמפרטורה של לא פחות מ-1,200 מעלות צלזיוס, להזרים פנימה כמות קבועה של אוויר ולהוסיף לקדירה תערובת מורכבת של מינרלים.

קפיצה טכנולוגית בחסות המצרים

“זה היה ה’היי-טק’ של העת העתיקה, וכמו היום הועסקו בו מומחים שעסקו באופן קבוע ב’מחקר ופיתוח’. הישגים טכנולוגיים נשמרו כסוד מקצועי, וניהול התעשייה היה קשור באופן ישיר לאליטה השלטונית. בהתאם, אופן יישום הטכנולוגיה ושינויים ביעילותה לאורך זמן משקפים תהליכים חברתיים, והתוצאות שלנו מלמדות בפעם הראשונה על הזמן והאופן בו הופיעה חברה מורכבת שחלשה על המרחב כולו. חברה זו מזוהה עם אדום המקראית, שעל פי המקרא נכבשה ושועבדה לישראל בימי דוד. ניתוח התפתחות הטכנולוגיה דרך מודלים אבולוציוניים מראה כי השינוי המשמעותי ביותר התרחש כתוצאה מהתערבות מצרית באזור בימי פרעה שישק, במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה”ס וכדור או שניים אחרי כיבושי דוד”.

במחקרם החדש, פרופ’ בן יוסף וצוותו ניתחו כימית ומיקרוסקופית סיגי נחושת – דהיינו את פסולת הכבשנים – והצליחו להראות נפילה סטטיסטית ברורה בכמות הנחושת בסיגים, כלומר זינוק ביעילות תהליך ההפקה. את הזינוק הזה מייחסים הארכיאולוגים למסע הצבאי של פרעה שישק – המאורע הראשון במקרא (מלכים א’, י”ד) שמתואר גם מחוץ למקרא: על גבי קירות מקדש כרנך במצרים.

“אנחנו הראינו סטנדרטיזציה פתאומית של הסיגים, מפינאן בירדן ועד הערבה בישראל, כלומר בו-זמנית על אזור בן כ-2,000 קמ”ר, שהתרחשה בדיוק בזמן המיוחס להתערבות המצרית באזור – במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה”ס”, אומר פרופ’ בן יוסף.

“בבת אחת עולה יעילות תעשיית הנחושת באזור, יעילות שמצביעה על עבודה לפי פרוטוקולים מדויקים שאפשרו ייצור כמות גדולה מאוד של נחושת במינימום אנרגיה. צריך להבין שמצרים בתקופה הזו הייתה חלשה, והמצרים הם לא אלו שניהלו את התעשייה, אבל הם זעזעו את אדום – שיתכן והייתה עדיין משועבדת לישראל בזמן הזה – באופן שהביא לקפיצה הטכנולוגית. כצרכני נחושת מיובאת, למצרים היה אינטרס מובהק בייעול התעשייה בערבה, ונראה שדרך קשריהם רחוקי-הטווח הם היוו זרז לאימוץ אדומי של חידושים טכנולוגיים מהמרחב כולו. כך למשל, מופיע הגמל לראשונה באזורנו מיד אחרי מסע שישק, וגם בהקשר לנחושת – כאמצעי לייעול המסחר באזורים המדבריים בו היא הופקה. למעשה, ההתערבות המצרית הפכה את אדום למעצמת הנחושת הגדולה ביותר במזרח הקדום”.

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:
חרשי המתכת במכרות תמנע חיו כמלכים
תגלית היסטורית לחוקרים מאוניברסיטת תל אביב: מכרות המלך בפארק תמנע – מימי המלך שלמה
נכרים עליך ישראל – חלק ב’