חברה ישראלית: אברהקדברה רובוטיקס מפתחת רובוטים שיסייעו למבוגרים בעלי שיתוק מוחין להשתקם

החברה מבוססת על אלגוריתמים שמאפשרים לרובוט לזהות רגשות של בני אדם, שפיתחה ד”ר מרינה פרידין, לשעבר ראש מעבדת הרובוטיקה באוניברסיטת אריאל; ראיון עם פרידין ועם מנכ”לית החברה נטשה שוקין, בכנס Life Sciences Baltics

בין החברות הישראליות שהציגו בכנס Life Science Baltics שהתקיים בשבוע שעבר בוילנה, בירת ליטא, היתה חברה שרק השם שלה החזיר אותנו לילדות – אברהקדברה רובוטיקס. ד”ר מרינה פרידין, לשעבר ראש מעבדת הרובוטיקה באוניברסיטת אריאל הציגה אלגוריתמים שמאפשרים לרובוט לזהות רגשות של בני אדם, שפיתחה.

בראיון לאתר הידען בכנס Life Sciences Baltics מסבירה מנכ”לית החברה, נטשה שוקין, כי לאפשרות של רובוט לזהות את הרגשות של האדם שיושב מולו – האם הוא שמח, עצוב, מהורהר, מרוכז, וכו’ לפי מחוות ידיו, תנועות גופו, דיבורו וכו’, יש ערך רב לשימוש ברובוטים כמטפלים, קואצ’רים, מורים, פיזיותרפיסטים ללא מגע, ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק, מקצועות שמהותן לדרבן את האדם, לתת את המוטיבציה הנכונה, לנהל לו את התהליך התרפויטי או הלימודי, ועל ידי זה לקדם אותו לשלב הבא. בפרט הדבר חשוב כאשר מפתחים רובוטים שידברו עם נפגעי שיתוק מוחין בשנה הראשונה לאחר התאונה או האירוע שגרמו לכך, כדי לאלץ אותם להשתמש בחלק הפגוע במוחם, וכך לשקמו.

ד”ר פרידין , סיימה דוקטורט במדעי המחשב ומתמטיקה שימושית במכון ויצמן (אצל פרופ’ תמר פלש) ולאחריו הוצע לה לפתוח מעבדה בתחום הרובוטיקה באריאל. במסגרת עבודת הדוקטורט שלה היא בנתה אלגוריתמים לזיהוי רגשות של בני אדם באמצעות מחוות הגוף, התנועה, וכו’. מסבירה ד”ר פרידין: “המטרה היתה לתת את התכונות לרובוט כקלט שמאפשר לו להבין את המצב הנפשי והרגשי של האדם ולהתנהג בהתאם – לא להיות שמח כשיש לידך אדם מדוכא, ולא להיות עקשן ליד עקשנים. המעבדה באוניברסיטת אריאל עסקה בתחום המכונה Social Assistive Robotics, תחום שפיתחה מזה כעשור פרופ’ מאיה מטריק מ-UCLA. התפיסה מדברת על כך שבעולם האנושי מרבית המקצועות הם מקצועות שמסייעים לבני אדם מתבצעים באמצעות הנחיה, לא על ידי מגע פיזי . אין שום סיבה שעל ידי בניית המודלים הנכונים ותבונה מלאכותית אי אפשר לתת את היכולות הללו לרובוט. רובוט לא חייב רק לנגב רצפה ולסחוב סחורה מהמדפים.”

כשד”ר פרידין פתחה את המעבדה באריאל, היא חקרה את התנהגותם של ילדים בעלי שיתוק מוחין ומולם ילדים בריאים, כאשר הם יושבים מול רובוט שאומר להם מה לעשות ומגיבים לדבריהם. לדבריה היו מספר מקרים שבהם ילדים בעלי שיתוק מוחין, הסובלים הן מפיגור שכלי והן משיתוק, בשל פגיעה באיזורים נרחבים במוחם. בסרטון שהציגה, היא הראתה כיצד ילדה משותקת מזיזה את ידיה לאחר שהרובוט השמיע לה את השיר “ידיים למעלה על הראש”, אך היא מוסיפה כי גם ילדים בריאים קיבלו מוטיבציה ללמוד דברים חדשים שלא קיבלו בתהליך ההוראה הקונבנציונלית.

שוקין: “העבודות עם ילדים בעלי שיתוק מוחין קיבלו המון תהודה, עד כה הוציאה פרידין 19 מאמרים ופרסומים בעיתונות מדעית ובכנסים. בשלב כלשהו אחרי כנה ניסויים מאוד דרמטיים שהראו כיצד הרובוט יכול להפוך את העולמות של המוגבלים וההורים של הילדים ביקשו להשאיר את הרובוט ששיפר את מצבם של הילדים, אך הדבר לא היה ניתן מכיוון שמדובר ב ציוד מעבדה הדורש טכנאי צמוד.”

בתחילת 2013 עזבה ד”ר פרידין את המעבדה הקימה את חברת הסטארט-אפ אברהקדברה רובוטיקס, ומינתה את משוקין לנהל את הצד העסקי. “בנינו מודל שיאפשר למבוגרים נגעי שיתוק מוחין להשתקם. החלטנו גם שחלק מהטכנולוגיות: זיהוי קולי, מערכות שיחה ודיבור, וראיה ממוחשבת איננו מפתחות בעצמנו אלא רוכשות מן המדף ומשלבות.
“הקהל אליו אנו פונים הם מבוגרים בעלי שיתוק מוחין הדורשים שיקום ארוך טווח. זאת בעקבות מחקרים שמוכיחים כי אם מספקים לחולים אלה תהליך תרפויטי שיקומי אינטנסיבי בשנה הראשונה לאחר הפגיעה הם יכולים לחזור באופן מלא או כמעט מלא ליכולות האבודות שלהם, משום שהמסלול הנוירולוגי בגוף עדיין קיים.

“המומחיות של מרינה היא לקחת את הידע של אנשי המקצוע ולהפוך אותם לאלגוריתמים שמנחים את הרובוט בהתנהגות שלו, למקם את הקלט מההתנהגות של האדם על ציר האלגוריתמים וכך גם לתת תגובה רלוונטית לאדם בצד השני ובצורה כזו לייצר עבודה מעמיקה ורציפה.

באיזה שלב נמצאת החברה כעת?
שוקין: “אנו נמצאים בשלב פיתוח הקונספט והעיצוב כולל עקרונות תכנון ומידול של פלטפרומה רובוטית (הרובוט שעימו עבדה ד”ר פרידין מתאים בגודלו ובצורתו לטיפול בילדים) , תכנון מפורט של ספריות לאינטראקציה חברתית של רובוטים ובני אדם, ופיתוח תסריטים למשחקי שיקום – בסיוע הפיזיותרפיסט, ד”ר מרק דלקפוטוב. אנחנו סטארטאפ בן עשרה חודשים, קיבלנו תמיכה מהמדען והשקענו כסף מהבית. עכשיו אנחנו נמצאים בסבב גיוס ובמו”מ עם חממות.”