מחקר מראה כיצד שילוב בין מחוות ידיים והבעות פנים מאפשר לחזות את תוצאות המשא ומתן החברתי בין שימפנזים – וכיצד משחק עשוי לסייע להם להתמודד עם אי־ודאות. מאת: תומר עתיר, זווית
חשבו על החיים באי בודד, לבד לגמרי. ממי תלמדו לשרוד, עם מי תשתפו פעולה ועל מה תתווכחו? בני האדם הם יצורים חברתיים, אך איננו היחידים. גם קרובינו השימפנזים חיים בקבוצות מורכבות ומתקשרים באמצעות תנועות ידיים, הבעות פנים וקולות. מחקר חדש בחן את דרכי התקשורת שלהם ומציע דרך להשתמש בלמידת מכונה כדי להבין טוב יותר את חיי החברה של השימפנזים.
החיים בקבוצה דורשים תיאום. שיתוף פעולה בחיפוש אחר מזון, משחק, טיפוח הדדי ופעילויות אחרות מחייב את השימפנזים להעביר את כוונותיהם לחברי הקבוצה. הם יכולים לבקש מפרט אחר להתקרב, לעקוב אחריהם, לשחק איתם או להפסיק פעולה מסוימת. אם המחווה הראשונה אינה משיגה את מטרתה, השימפנזה עשויה לחזור עליה או להוסיף הבעת פנים, תנועה אחרת או קול.
ד״ר בריטני פלורקייביץ מהחוג לפסיכולוגיה במכללת ליון בארצות הברית מסבירה כי אינטראקציות כאלה דומות למשא ומתן: השימפנזה היוזמת מנסה להשיג מטרה, ואילו השימפנזה האחרת מגיבה באופן שמשפיע על המשך התקשורת. המחקר נערך עם בנג׳מין נורטון ובשיתוף חוקרי הבינה המלאכותית פרופ׳ אנה זמנסקי וד״ר טדי לזבניק מהחוג למערכות מידע באוניברסיטת חיפה.
מכונה שלומדת מחוות
צוות המחקר ביקש לברר איזה מידע נדרש למודלים של למידת מכונה כדי לחזות אם אינטראקציה חברתית בין שימפנזים תסתיים בהשגת מטרתה של השימפנזה היוזמת. מאגר הנתונים התבסס על סרטוני וידאו של 18 שימפנזים בגן החיות של לוס אנג׳לס.
בכל אינטראקציה תועדו סוגי המחוות, זהות השולח והמקבל, גילם ומינם של המשתתפים וההקשר החברתי שבו התקיימה התקשורת. בסך הכול נותחו 1,346 אינטראקציות, שכללו 3,534 מחוות. מתוכן, 2,447 היו מחוות ידיים ו־1,087 היו הבעות פנים. האינטראקציות התקיימו בהקשרים שונים, ובהם מזון, משחק, טיפוח, פעילות מינית ועימותים. ב־622 מהמקרים השיגה השימפנזה היוזמת את מטרתה.
הממצאים הראו שכדי לחזות את תוצאת האינטראקציה לא די להתבונן בשימפנזה ששלחה את המחווה. כאשר הוסרו מהמודל תגובותיה של השימפנזה המקבלת, יכולת החיזוי ירדה. המשמעות היא שהתקשורת אינה פעולה חד־צדדית, אלא תהליך שבו שני הצדדים מחליפים סימנים ומתאימים את התנהגותם זה לזה.
גם שילוב המידע היה חשוב. מודלים שקיבלו נתונים הן על מחוות ידיים והן על הבעות פנים הצליחו יותר ממודלים שהתבססו על סוג אחד של אותות. ההקשר החברתי תרם אף הוא לחיזוי: דפוסי התקשורת בזמן משחק שונים מאלה שמופיעים בזמן מאבק על מזון או בקשה לטיפוח. לכל הקשר יש רצפים אופייניים של מחוות, ולכן אותה תנועה עשויה לקבל משמעות שונה במצבים שונים.
המחקר מדגים כיצד אפשר להשתמש בכלים חישוביים כדי לחקור התנהגות חברתית מורכבת. המודלים אינם ״מתרגמים״ את שפת השימפנזים ואינם קוראים את מחשבותיהם, אך הם מאפשרים לזהות דפוסים שקשה להבחין בהם בהתבוננות רגילה ולבדוק אילו מרכיבים בתקשורת קשורים להצלחת האינטראקציה.
משחק לא צפוי
אחד הממצאים המעניינים נגע למשחק. אינטראקציות משחק נטו להיות ארוכות ופחות צפויות מאינטראקציות בהקשרים אחרים. משחק מחייב את המשתתפים להגיב במהירות לשינויים בהתנהגותו של האחר, להתאים את תנועותיהם ולשמור על פעילות בטוחה לשני הצדדים. לכן חוקרים הציעו בעבר שמשחק עשוי לשמש מעין אימון להתמודדות עם מצבים בלתי צפויים.
המחקר נערך על שימפנזים בשבי, שם קל יותר לצלם את כל המשתתפים ולתעד במדויק את הבעות הפנים והמחוות. איסוף נתונים דומים בטבע מורכב יותר, משום ששימפנזים חיים לעיתים ביערות צפופים והראות בהם מוגבלת. עם זאת, אפשר ליישם את שיטות הניתוח גם על אוכלוסיות בר, בתנאי שניתן יהיה להשיג תיעוד חזותי מפורט דיו.
בדומה לבני אדם, שימפנזים מתקשרים את כוונותיהם בגמישות ומשנים את התנהגותם לפי תגובותיו של הצד האחר. יכולתם לייצר משמעויות חדשות מוגבלת יותר מזו שמאפשרת השפה האנושית, אך התקשורת שלהם רחוקה מלהיות אוסף פשוט וקבוע של סימנים. היא מתפתחת במהלך האינטראקציה ומושפעת מהיחסים בין המשתתפים, ממטרותיהם ומהמצב החברתי שבו הם נמצאים.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.
למאמר המדעי: פתיחת המאמר המדעי
שאלות ותשובות
מה בדקו החוקרים?
החוקרים בדקו אילו מאפיינים של אינטראקציה חברתית מאפשרים למודלים של למידת מכונה לחזות אם השימפנזה שיזמה את התקשורת תשיג את מטרתה.
על אילו נתונים התבסס המחקר?
המחקר התבסס על 1,346 אינטראקציות בין 18 שימפנזים בגן החיות של לוס אנג׳לס. באינטראקציות אלה תועדו 3,534 מחוות ידיים והבעות פנים.
מה שיפר את יכולת החיזוי של המודלים?
החיזוי השתפר כאשר המודלים קיבלו מידע על שני הצדדים באינטראקציה, שילבו בין מחוות ידיים להבעות פנים והביאו בחשבון את ההקשר החברתי שבו התקיימה התקשורת.
מה גילה המחקר על משחק אצל שימפנזים?
אינטראקציות משחק נטו להיות ארוכות ופחות צפויות. הממצא תומך באפשרות שמשחק מסייע לשימפנזים לתרגל תגובות גמישות למצבים בלתי צפויים, אך אינו מוכיח זאת לבדו.
