בדיקת microCT של המאובן קפזה 25 חשפה סימן לפגיעה מחפץ חד, עששת סמויה ופגמים באמייל. החוקרים, ובהם חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, מצאו גם חיזוק לכך שהפרט נקבר במכוון — אך מדגישים שאי אפשר לשלול לחלוטין תאונה
מאובן אדם ממערת קפזה שבגליל התחתון מספק הצצה נדירה לחייהם של בני הומו ספיינס שחיו בלבנט לפני יותר מ־90 אלף שנה. ניתוח מחודש של השלד המכונה קפזה 25 העלה כי הפרט נפגע בלסתו עוד בחייו, שרד זמן מה לאחר הפגיעה ולבסוף נקבר ככל הנראה במכוון.
המחקר פורסם ב־30 ביוני 2026 בכתב העת Scientific Reports. הובילו אותו חוקרים מהמרכז הלאומי הספרדי לחקר האבולוציה האנושית (CENIEH), בשיתוף ד״ר הילה מאי ופרופ׳ ישראל הרשקוביץ מאוניברסיטת תל אביב.
סימני החלמה בפגיעה בלסת
החוקרים שילבו בדיקה מקרוסקופית ומיקרוסקופית עם סריקות מיקרו־טומוגרפיה ממוחשבת ברזולוציה גבוהה. כך זוהה סימן קווי הפוגע בלסת התחתונה ובאחת השיניים הקדם־טוחנות. צורתו תואמת פגיעה שנגרמה מחפץ חד.
בסביבת הפגיעה נמצאו שינויים בעצם המתאימים לתהליך החלמה. מכאן הסיק הצוות כי האירוע התרחש במהלך חייו של הפרט וכי הוא שרד אחריו לפחות פרק זמן מסוים. לפי החוקרים, זה עשוי להיות אחד המקרים הקדומים הידועים של פגיעה מסוג זה ברשומה הארכאולוגית.
עם זאת, יש להבחין בין הממצא לבין הפרשנות. אי אפשר לקבוע בוודאות כיצד התרחשה הפגיעה. תאונה אינה נשללת, אך מיקומה ומאפייניה הובילו את החוקרים להציע שאלימות בין־אישית היא ההסבר הסביר יותר. לכן הממצא אינו מוכיח כשלעצמו עימות אלים, אלא מוסיף ראיה אפשרית לדיון המצומצם ממילא באלימות בתקופה הפליאוליתית התיכונה.
עששת סמויה ופגמים באמייל
הסריקות חשפו גם מידע חדש על בריאות הפה של קפזה 25. החוקרים זיהו מוקד עששת שלא היה גלוי בבדיקה חיצונית וכן פגמים באמייל. יחד עם ממצאים קודמים ממאובני מערת קפזה, הנתונים עשויים לסייע לחוקרים לבחון את מצב הבריאות, תנאי החיים והגורמים התורשתיים או הסביבתיים שהשפיעו על אוכלוסיות קדומות.
היכולת לזהות שינויים כאלה בלי לפגוע במאובן ממחישה את חשיבותן של סריקות microCT בפליאו־אנתרופולוגיה. הן מאפשרות לראות מבנים פנימיים בשיניים ובעצמות ולבחון מחדש ממצאים שנחפרו לפני עשרות שנים.
עדויות מחזקות לקבורה מכוונת
חלק נוסף במחקר עסק בטפונומיה — בחינת התהליכים שעברו השרידים מאז המוות ועד גילויים. לפי הניתוח, דפוס השתמרות השלד אינו מתאים לפגיעה של טורפים או לחשיפה ממושכת על פני הקרקע. מיקומן האנטומי של העצמות ומצב השתמרותן תואמים קבורה מהירה ומכוונת.
המסקנה מחזקת פרשנויות קודמות של מערת קפזה כאתר חשוב להבנת מנהגי הקבורה המוקדמים של הומו ספיינס. במערה התגלו כמה מאובני אדם מן התקופה הפליאוליתית התיכונה, והיא נחשבת לאחד האתרים המרכזיים בחקר אוכלוסיות האדם המודרני הקדומות שחיו מחוץ לאפריקה.
חיים, פגיעה וקבורה באותו מאובן
קפזה 25 מחבר שלושה סוגי מידע שאינם מופיעים לעיתים קרובות יחד: פגיעה שהחלה להחלים, עדויות לבריאות הפה והקשר ארכאולוגי המתאים לקבורה מכוונת. החיבור הזה אינו מאפשר לשחזר סיפור חיים מלא, אך הוא מצמצם מעט את המרחק בין העצמות לבין האדם שחי לפני עשרות אלפי שנים.
סימני ההחלמה מוכיחים הישרדות לאחר הפגיעה, אך אינם מוכיחים לבדם שהפרט קיבל טיפול מאחרים. בדומה לכך, הקבורה המכוונת מצביעה על התנהגות חברתית מורכבת, אך אינה מאפשרת לדעת אילו אמונות או טקסים ליוו אותה. כוחו של המחקר נמצא דווקא בשילוב בין כמה קווי ראיות — ובזהירות שבה יש לפרשם.
שאלות ותשובות
מי היה קפזה 25?
זהו מאובן חלקי של הומו ספיינס ממערת קפזה שבגליל התחתון, המתוארך לטווח שבין כ־92 אלף לכ־145 אלף שנה לפני זמננו.
מה התגלה בלסת?
סריקות ובדיקות מיקרוסקופיות זיהו סימן לפגיעה מחפץ חד בלסת התחתונה ובשן סמוכה. שינויים בעצם מעידים שתהליך החלמה כבר החל.
האם המחקר מוכיח שהפרט הותקף?
לא. החוקרים סבורים שאלימות בין־אישית היא האפשרות הסבירה יותר, אך מציינים שאי אפשר לשלול תאונה.
מה מלמד המחקר על הקבורה?
מצב השלד והיעדר סימנים התואמים פעילות טורפים או חשיפה ממושכת מחזקים את המסקנה שקפזה 25 נקבר במכוון.
האם ההחלמה מוכיחה שאנשים אחרים טיפלו בו?
לא באופן ישיר. היא מוכיחה שהפרט שרד זמן מה לאחר הפגיעה. האפשרות של סיוע חברתי מעניינת, אך אינה ניתנת להוכחה מן הממצא לבדו.
עוד בנושא באתר הידען
- העדות הקדומה ביותר להכלאה בין הומו ספיינס לנאנדרטלים התגלתה בישראל
- ההומו ספיינס והניאנדרטלים לא היו אויבים ואף שיתפו פעולה
- עצמות מדברות: שלדי אדם מלפני יותר מ־100 אלף שנה בארץ ישראל
- מערה פרהיסטורית נדירה מלפני כ־300 אלף שנה נחשפה בפוריידיס
- האדם מנשר רמלה חי תקופה ארוכה לצד ההומו ספיינס
למאמר המדעי: פתיחת המאמר המדעי
