מחקר בינלאומי בהשתתפות האוניברסיטה העברית מצא סימני שריפה בעצמות ממערת וונדרוורק בדרום אפריקה. הממצאים מצביעים על שימוש באש טבעית עמוק בתוך המערה, הרבה לפני שבני האדם הקדומים ידעו כנראה להצית אש בעצמם
קרדיט: Wonderwerk Cave Project
מחקר חדש מציע להזיז לאחור את לוח הזמנים של אחד הרגעים החשובים באבולוציה האנושית: השימוש באש. צוות חוקרים בינלאומי מצא עדויות לשימוש חוזר באש במערת וונדרוורק שבדרום אפריקה, בשכבות ארכיאולוגיות שגילן מוערך בין 1.07 ל־1.79 מיליון שנה. הממצאים פורסמו בכתב העת PLOS One. (PLOS)
המחקר נערך במסגרת שיתוף פעולה מתמשך בין ד"ר ליאורה קולסקה הורביץ מאוספי הטבע הלאומיים של האוניברסיטה העברית בירושלים, המנהלת במשותף את פרויקט מערת וונדרוורק עם פרופ' מייקל חזן מאוניברסיטת טורונטו, לבין חוקרים מספרד, ארגנטינה, קנדה, ארצות הברית, דרום אפריקה, פורטוגל וישראל.
מערת וונדרוורק, השוכנת במדבר קלהארי, מוכרת כבר שנים כאחד האתרים החשובים לחקר ראשית השימוש באש. בשנת 2012 פרסמו חברים באותו צוות מחקר עדויות לשימוש מכוון באש במערה לפני כמיליון שנה. המחקר החדש מציע כי העקבות הקדומות ביותר באתר עשויות להיות עתיקות עוד יותר, ולהגיע עד 1.79 מיליון שנה לפני זמננו.
עצמות זעירות שחשפו סיפור גדול
קרדיט: Wonderwerk Cave Project
השאלה מתי החלו בני אדם קדומים להשתמש באש נותרה אחת הסוגיות הקשות בארכיאולוגיה. באתרים כה עתיקים, סימני השריפה לרוב עדינים, מקוטעים וקשים להבחנה. שרידים שרופים יכולים להיעלם, להתערבב עם שכבות אחרות, או להיראות דומים לשינויים שנגרמו מתהליכים טבעיים.
במחקר הנוכחי השתמשו החוקרים בשיטה חדשה, המבוססת על התכונות פולטות האור של עצם שנחשפה לחום גבוה. כאשר מאירים עצמות כאלה באורכי גל מסוימים, הן פולטות זוהר אופייני. שילוב השיטה הזאת עם בדיקות כימיות מוכרות אפשר לחוקרים לזהות עצמות שרופות ברמת ביטחון גבוהה, בלי להרוס את המאובנים.
החוקרים בחנו מאות עצמות זעירות של בעלי חיים, שרובן הובאו למערה בעבר הרחוק על ידי ינשופים. מכיוון ששרידים אלה הצטברו באופן טבעי על רצפת המערה, הם סיפקו לחוקרים תיעוד עצמאי של אירועים שהתרחשו באתר.
אש בעומק המערה, לא שריפת יער
אחד הממצאים החשובים הוא מיקומן של העצמות השרופות: כ־30 מטרים בתוך המערה. מיקום כזה רחוק מטווח ההשפעה הסביר של שריפות יער טבעיות מחוץ למערה. החוקרים מציינים גם כי בשכבה שנבדקה לא נמצאו שרידי גואנו, ולכן האפשרות של בעירה ספונטנית כתוצאה מהצטברות לשלשת עטלפים נשללת.
השכבה שבה נמצאו סימני השריפה קשורה לכלים מן התקופה האכאולית הראשונית, והיא עשויה להיות קשורה להומו ארקטוס. לפי החוקרים, אין כאן הוכחה לכך שבני האדם הקדומים ידעו להצית אש בכל עת שרצו. ההסבר הסביר יותר הוא שהם השתמשו באש טבעית, למשל אש שנוצרה ממכת ברק או משריפות סוואנה, הכניסו אותה למערה ושמרו עליה במשך זמן מה.
הצוות אף מציע אפשרות מעניינת: ייתכן שכדורי ינשופים, שהכילו עצמות זעירות של מכרסמים, שימשו כחומר בעירה. כך נוצרו העצמות השרופות שנמצאו בשכבות המערה.
"עדויות לאש מאתרים עתיקים כאלה הן לעתים קרובות עדינות וקשות לגילוי", אמרה ד"ר קולסקה הורביץ. "המחקר שלנו מספק כלים חדשים לזיהוי עקבות של שריפה עתיקה ומגלה כי אש הייתה נוכחת שוב ושוב עמוק בתוך מערת וונדרוורק."
לדבריה, "תגליות אלה מראות שבני האדם המוקדמים לא היו רק צופים פסיביים בשריפות טבעיות. הם עסקו באופן פעיל באש ושילבו אותה בחייהם."
המשמעות האבולוציונית של הממצא רחבה. אש סיפקה חום, אור והגנה מפני טורפים, ובהמשך אפשרה גם בישול. גם אם בני האדם הקדומים עדיין לא ידעו להצית אש בעצמם, עצם היכולת להעביר אותה למקום מוגן ולתחזק אותה מעידה על שלב חשוב בהתפתחות ההתנהגות האנושית.
החוקרים מעריכים כי השיטה החדשה תוכל לשמש בעתיד גם באתרים ארכיאולוגיים אחרים, ולסייע בהבנת התהליך שבו הפכה האש מכלי מזדמן לאחת הטכנולוגיות המרכזיות בתולדות האדם.
מקור:
Marin-Monfort MD, Shaw CL, Natalio F, Grossman L, Andrews P, Campos J, et al. “New evidence for Early Pleistocene use of fire at Wonderwerk Cave (South Africa)”, PLOS One, 2026. (PLOS)
FAQ קצר:
האם המחקר מוכיח שבני אדם קדומים ידעו להצית אש לפני 1.79 מיליון שנה?
לא. החוקרים מדגישים שהממצאים מצביעים על שימוש באש טבעית ועל תחזוקתה במערה, אך לא על יכולת להצית אש כרצון.
מדוע הממצאים ממערת וונדרוורק חשובים?
מפני שהעצמות השרופות נמצאו עמוק בתוך המערה, במקום ששריפות יער טבעיות לא היו אמורות להגיע אליו.
מה הייתה השיטה החדשה במחקר?
החוקרים השתמשו בתכונות פולטות האור של עצמות שנחשפו לחום גבוה, בשילוב בדיקות כימיות, כדי לזהות עצמות שרופות בלי לפגוע במאובנים.
עוד בנושא באתר הידען:
