נותרו רק שלושה תאריכים אפשריים לחלון השיגור בפברואר: 8, 10 ו-11 בפברואר. אם זה לא יתאפשר תידרש דחיה למרץ או אפריל
צוותי נאס״א נאלצו לדחות בימים האחרונים את החזרה הגנרלית הרטובה למשימת ארטמיס 2 – ניסוי קרקעי מכריע שמתבצע לפני כל שיגור – בעקבות גל קור חריג באזור מרכז החלל קנדי. מבחינה תפעולית זו אינה "עוד דחייה בגלל מזג אוויר": החזרה הגנרלית הרטובה היא ניסוי מערכת מורכב שמתבצע כשהטיל עדיין על הקרקע, שבנוי לדמות כמעט אחד לאחד את יום השיגור, כולל תדלוק קריוגני מלא, תרגול ספירה לאחור, ובדיקת התנהגות המערכות תחת עומסי זמן, טמפרטורה ולחצים – הכול ללא המראה בפועל.
הדחייה משפיעה על לוח הזמנים של השיגור האמיתי – המשימה המאוישת הראשונה סביב הירח מאז אפולו 17 ב-1972, שבה ארבעה אסטרונאוטים יטוסו סביב הירח, יתקרבו אליו לגובה נמוך, ויחזרו לכדור הארץ, ללא שלב נחיתה (שמתוכנן רק למשימת ארטמיס 3).
מהי החזרה הגנרלית הרטובה ולמה היא שלב קריטי לפני השיגור
במרכז התהליך עומדת טיל מערכת השיגור לחלל (SLS) – הטיל החזק ביותר שנבנה אי פעם על ידי נאס״א – יחד עם חללית אוריון שמחוברת לראשו. בניסוי הקרקעי הזה מזרימים למכלי הטיל חמצן נוזלי ומימן נוזלי בטמפרטורות נמוכות מאוד (מתחת ל-253 מעלות צלזיוס תחת אפס). התדלוק עצמו אינו רק "מילוי דלק", אלא מבחן הנדסי-מערכתי מלא: האם שסתומים נפתחים בזמן, האם חיישני מפלס קוראים נכון, האם לחץ המכלים מתייצב, והאם צוותי הקרקע והמערכות האוטומטיות מסנכרנים צעדים בתוך חלון זמנים הדוק.
השם "חזרה רטובה" (Wet Rehearsal) מתייחס לעובדה שהטיל מתודלק בדלק אמיתי ("רטוב") – להבדיל מחזרה "יבשה" שבה רק בודקים מערכות ללא דלק. זהו תרגיל על הקרקע בלבד – הטיל נשאר מעוגן לכן השיגור לאורך כל הניסוי, והספירה לאחור נעצרת כמה שניות לפני נקודת ההדלקה המדומה.
למה קור סביבתי משפיע על ניסוי שכולל דלקים קפואים
דווקא בגלל שהדלקים קרים כל כך, קל לחשוב שקור סביבתי לא אמור להזיק – אבל זה הפוך: הקור בחוץ עלול להשפיע על רכיבי איטום, קווי אספקה, קצוות מתכתיים, ולעיתים גם על ציוד קרקע נלווה שלא נועד לעבוד בטמפרטורות נמוכות באופן ממושך. כשמוסיפים לכך רוחות, התעבות וקרח דק על משטחים, הסיכון לתקלות קטנות שמסתיימות בהפסקת ניסוי עולה.
לפי הקריטריונים הטכניים של נאס״א, הטמפרטורה החיצונית לא יכולה לרדת מתחת ל-40 מעלות פרנהייט (כ-4.4 מעלות צלזיוס) למשך יותר מ-30 דקות רצופות, והממוצע הכולל חייב להישאר מעל 41 מעלות פרנהייט (כ-5 מעלות צלזיוס). מדידות אלו נערכות בשני גבהים שונים על הטיל – בגובה של כ-40 מטר ובגובה של כ-78 מטר מעל פני הקרקע.
לכן, החלטה לדחות את החזרה הגנרלית הרטובה היא בדרך כלל בחירה שמרנית שמטרתה למנוע "כמעט הצלחה" שתגרור אחר כך שבועות של בדיקות חוזרות, ועלולה לסכן את לוח הזמנים של השיגור האמיתי שיבוא אחריה.
מה עוד נבדק בניסוי מעבר לתדלוק עצמו
נאס״א משתמשת בחזרה הגנרלית הרטובה כדי "ללחוץ" על המערכת בצורה מבוקרת, ללא סיכון לצוות: לבצע תרגול של ספירה לאחור עד נקודות עצירה מתוכננות, לבדוק תקשורת בין מרכזי שליטה, ולאמת את רצף הפעולות של צוותי הקרקע. בניסוי מסוג זה בוחנים גם מצבי קצה, למשל כיצד הצוות מגיב לסטייה במדידה או לעיכוב קטן באחד השלבים, בלי להפוך את האירוע לדרמה של יום שיגור אמיתי עם אסטרונאוטים על הסיפון. המטרה היא להוציא "רשימת ליקויים" קטנה ככל האפשר לפני שמתחילים לסגור לוחות זמנים לשיגור האמיתי.
הספירה לאחור המדומה אמורה להימשך עד כ-30 שניות לפני "שיגור" דמיוני, ומתוכננת להתחיל בשעה 21:00 (9 בערב). תרגיל זה מאפשר לנאס״א לבחון את כל המערכות במצב שקרוב ככל האפשר לתרחיש האמיתי – רק ללא ההמראה בפועל.
בהודעה הרשמית, נאס״א ציינה: "המנהלים העריכו את יכולות החומרה מול תחזית מזג האוויר לאור התפרצות הקור הארקטית הנדירה המשפיעה על המדינה, והחליטו לשנות את לוח הזמנים. הצוותים וההכנות במגרש השיגור נשארים מוכנים לחזרה הגנרלית הרטובה."
התחזית לסוף השבוע צפתה טמפרטורות של 20 עד 30 מעלות פרנהייט (כ-6 עד -1 מעלות צלזיוס) בבוקר יום ראשון באזור קייפ קנוורל – רמות טמפרטורה שלא נרשמו באזור מאז 1966.
ארבעת האסטרונאוטים ממשיכים בבידוד
ארבעת חברי הצוות לארטמיס 2 – שיהיו האנשים הראשונים שיטוסו סביב הירח מזה יותר מ-50 שנה – נמצאים כרגע בבידוד (quarantine) במרכז החלל ג׳ונסון ביוסטון, טקסס. הצוות כולל את ריד ווייזמן (Reid Wiseman) – מפקד המשימה, ויקטור גלובר (Victor Glover) – טייס, כריסטינה קוך (Christina Koch) – מומחית משימה, ג׳רמי הנסן (Jeremy Hansen) מסוכנות החלל הקנדית – מומחה משימה
לפי נאס״א, הצוות ימשיך להיות בבידוד בזמן שהמנהלים מעריכים את לוח הזמנים להגעתם לפלורידה לשיגור האמיתי.
המשמעות המדעית-מבצעית: בטיחות מעל הכול
מנקודת מבט של מדע והנדסה, הדחייה ממחישה את האופי של תוכניות חלל מאוישות: ההישג אינו רק "להמריא", אלא לבנות שרשרת אמינות של אלפי רכיבים אנושיים ומכאניים. גם אם לציבור זה נראה כמו עוד שינוי בתאריך, עבור המהנדסים זו הזדמנות לוודא שהמערכת עומדת בתרחיש המורכב ביותר – שיגור אמיתי עם צוות אנושי על הסיפון – עם מרווח ביטחון. במילים אחרות: אם החזרה הגנרלית הרטובה לא "מרגישה" כמו שיגור אמיתי (פרט להמראה עצמה), היא לא עושה את העבודה שלה.
קריטריוני מזג האוויר המחמירים של נאס״א פותחו לאחר אסונות חלל קודמים. היום בו הוכרזה הדחייה, 30 בינואר, חל בדיוק 40 שנה לאסון צ׳לנג'ר, שבו נהרגו שבעה אסטרונאוטים בעקבות תקלה שהוחמרה בגלל טמפרטורות נמוכות. אסון אפולו 1 הונצח יום קודם לכן, ואסון קולומביה מתקרב במהלך ימים אלו. מדיניות השמרנית של נאס״א נובעת מתודעה עמוקה שבטיחות הצוות היא הערך העליון – במיוחד כשמדובר בשיגור אמיתי של בני אדם למסע בן 10 ימים סביב הירח.
עוד בנושא באתר הידען:
