למרות הדיבורים בוושינגטון על רכישה ועל “ביטחון לאומי”, רגולציה סביבתית, אי־ודאות משפטית ותנאי קצה בארקטי מקשים על כרייה וקידוחים – ובינתיים יריעת הקרח ממשיכה להימס
ההתבטאויות של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ על רצון “לקחת שליטה” בגרינלנד קיבלו השבוע הד ציבורי חריג באירופה, אחרי שהבית הלבן אישר כי מתקיימים דיונים על אפשרות “לקנות” את האי – ואף הוסיף ש״כל האפשרויות על השולחן״. אלא שבמבחן המציאות, מומחים וגורמים רשמיים בגרינלנד מצביעים על פער גדול בין הפנטזיה הגיאופוליטית לבין הקשיים הכלכליים, ההנדסיים והרגולטוריים: גם אם יש בגרינלנד נפט, גז ומתכות נדירות, רובם אינם “מחכים” להפקה מהירה.
אירופה מאותתת: לא “עסקת נדל״ן”, אלא ריבונות וגבולות
לפי הדיווח, טראמפ חזר בחודש האחרון על הטענה שארה״ב “צריכה את גרינלנד לביטחון לאומי”, ושוב דיבר על השתלטות על הטריטוריה הדנית האוטונומית – אמירות שעוררו תגובה מתואמת של מנהיגי דנמרק, צרפת, גרמניה, איטליה, פולין, ספרד ובריטניה. בהצהרה משותפת הם הדגישו שהביטחון בארקטי צריך להישען על שיתוף פעולה בין בעלות ברית בנאט״ו, וש״גרינלנד שייכת לאנשיה״ – ורק דנמרק וגרינלנד מוסמכות להכריע בענייניה.
במקביל, דוברת הבית הלבן קרוליין לויט אמרה במסיבת עיתונאים שהממשל “דנים כעת” באפשרות לרכוש את גרינלנד, וכשנשאלה על אפשרות מעורבות צבאית השיבה כי “כל האפשרויות תמיד על השולחן”. (Climate Rights International)
הרבה משאבים על הנייר, מעט פרויקטים במציאות
על פי הערכות ה־USGS (השירות הגיאולוגי של ארה״ב), באזור הארקטי קיימים פוטנציאלים משמעותיים של נפט וגז שטרם התגלו/כומתו במלואם, ובמקביל הדוחות של ה־USGS מצביעים על חשיבות גוברת של “יסודות נדירים” (Rare Earths) לתעשיות מתקדמות – מאנרגיה נקייה וסוללות ועד מערכות ביטחון. בתוך התמונה הזו, גרינלנד נתפסת כיעד בעל פוטנציאל למשאבים – אך המרחק, האקלים והעלות משנים את כללי המשחק. (מאגר הפרסומים של הסקר הגאולוגי של ארה"ב)
גרינלנד עצמה כבר אותתה בשנים האחרונות לאן פניה: ב־2021 היא אסרה על חיפושי נפט וגז חדשים בים, בין היתר בנימוקי משבר האקלים. קיימים עדיין מספר זיכיונות ישנים שניתנו לפני האיסור באזור ימי מסוים, אך נכון לעכשיו אין הפקה פעילה – וגם אם ינסו להניע קידוחים, מדובר בפרויקטים עתירי סיכון, יקרים ותלויי תשתית.
בתחום המינרלים התמונה מורכבת עוד יותר. גורם בכיר בממשל המקומי בגרינלנד הסביר ל־Inside Climate News כי פרויקטים רבים נתקעים בגלל מגבלות רגולטוריות וקשיי מימון. דוגמה בולטת היא מרבץ גדול שבו מתכות נדירות מעורבות בעפרות אורניום: חשש מזיהום רדיואקטיבי והמאבק הציבורי המקומי הובילו להחמרה מחודשת במגבלות על כריית אורניום ב־2021. החברה שמחזיקה ברישיון ההיסטורי באזור (כיום Energy Transition Minerals) מנהלת הליך בוררות נגד גרינלנד בדרישה לקבל גישה למשאבים או פיצוי של מיליארדי דולרים – עניין שמוסיף אי־ודאות משפטית לכל משקיע.
גם מרבץ נוסף, שמוחזק בידי חברה בבעלות אמריקנית, אינו מתקדם להפקה – בין היתר משום שהשלב הקשה אינו רק “להוציא מהאדמה”, אלא לעבד ולהפריד את המינרלים לאחר הכרייה, תהליך יקר ומורכב במיוחד באי מרוחק עם תנאי קצה. לפי אותו גורם, מדינות אירופה דווקא הביעו עניין מוחשי יותר בשנים האחרונות בתמיכה בכרייה בגרינלנד, בעוד שמצד ארה״ב הוא לא זיהה מהלכים ישירים בנושא.
הסיכון הגדול באמת: הקרח, לא המכרה
מעבר לשאלת הרווחיות, הדיון על משאבי טבע בגרינלנד נוגע בלב משבר האקלים. רוב שטח האי מכוסה שכבת קרח בעובי שמגיע במרכז לכ־3.2 ק״מ. אם כל יריעת הקרח של גרינלנד תימס, הערכות מדעיות מצביעות על עלייה גלובלית של כ־7.4 מטרים בגובה פני הים. קצב ההמסה כבר גבוה, והוא מושפע ישירות מכמות הפליטות הגלובלית – בלי קשר לשאלה מי “ישלוט” פוליטית בטריטוריה. במילים אחרות: המינרלים של גרינלנד עשויים להישאר שנים רבות באדמה, אבל הקרח מגיב כבר עכשיו.
לכתבה המלאה ב-Inside Climate News
עוד בנושא באתר הידען:
