חוקרים פיתחו תחבושת חדשנית המשלבת חומרים פעילים ביולוגית, שמסייעת להאיץ את סגירת הפצע ולמנוע זיהומים – עם פוטנציאל לשפר משמעותית את איכות חיי הסובלים מסוכרת
פצעים כרוניים הנגרמים מסוכרת, ובפרט פצעי כף רגל סוכרתית, מהווים נטל כבד עבור המטופלים, שכן התחדשות כלי הדם מתבצעת באופן לקוי ומעכבת את תהליך ההחלמה. מחקר חדשני מציע פתרון ייחודי לשיפור הריפוי, באמצעות שילוב של שלפוחיות חוץ-תאיות (sEVs) המכילות את המיקרו-רנא miR-221-3p יחד עם הידרוג'ל מסוג GelMA, במטרה לעכב את פעילות החלבון תרומבוספונדין-1 (TSP-1), החלבון שמדכא היווצרות כלי דם חדשים. התחבושת הביו-אקטיבית החדשה לא רק מגבירה את קצב ריפוי הפצעים, אלא גם מעודדת יצירת כלי דם חדשים, ובכך מציעה כיוון טיפולי חדש להתמודדות עם אחד מהסיבוכים המורכבים ביותר של מחלת הסוכרת.
פצעי סוכרת, ובייחוד פצעי כף רגל, ידועים בכך שתהליך ריפויים איטי ולעיתים אינו מסתיים בשל זרימת דם ירודה והפרעה בפעילות תאי האנדותל. תרומבוספונדין-1 (TSP-1) מהווה אחד מהגורמים המרכזיים לבעיה זו, שכן הוא מעכב את תהליך יצירת כלי הדם החדשים – תהליך הנחוץ לריפוי רקמות. אף על פי שמתקיימים טיפולים שונים כיום, האתגר שבשיפור ריפוי הפצעים עדיין ממתין לפתרון. על רקע העלייה המתמדת בשיעור הסוכרתנים בעולם, ישנה חשיבות רבה לפיתוח גישות חדשניות שמכוונות לגורמים העמוקים המעכבים את החלמת הפצעים. לנוכח הקשיים המתמשכים, המחקר הנוכחי מציע דרך חדשה לעידוד יצירת כלי דם ולהאצת תהליך ההחלמה.
במחקר שפורסם לאחרונה (DOI: 10.1093/burnst/tkaf036) בכתב העת Burns & Trauma, צוות חוקרים ממוסדות מובילים בסין פיתח גישה טיפולית מתקדמת לריפוי פצעים סוכרתיים. במסגרת המחקר פותחה תחבושת חדשה המשלבת שלפוחיות חוץ-תאיות מהונדסות (miR-221OE-sEVs), שמכוונות להפחתת רמות TSP-1, יחד עם הידרוג’ל GelMA, וכך נוצר מנגנון שחרור הדרגתי ויציב של החומר הפעיל. שיטה זו שיפרה באופן ניכר את החלמת הפצעים ואת יצירת כלי הדם בניסוי בעכברים סוכרתיים, והיא מעניקה תקווה לפיתוח טיפולים יעילים יותר בעתיד הקרוב.
במחקרם הבחינו החוקרים כי תנאים של ריכוז גלוקוז גבוה, המאפיינים פצעים אצל סוכרתיים, מובילים לעלייה במשקעי TSP-1 בתאי האנדותל, ופוגעים ביכולתם להתחדש ולהתנועע – שני תהליכים חיוניים ליצירת כלי דם. הודות להחדרה של miR-221-3p, סוג של מיקרו-רנא שמפחית את ביטוי החלבון TSP-1, הצליחו להשיב לתאים את תפקודם התקין. את השלפוחיות המהונדסות עטפו החוקרים בהידרוג’ל GelMA, אשר אפשר שחרור מבוקר של החומר הפעיל באזור הפצע, בדומה למבנה הטבעי של הרקמה. בניסויים שבוצעו על בעלי חיים, התחבושת המרוכבת האיצה את החלמת הפצע: נצפתה עלייה משמעותית ביצירת כלי דם והפצע נסגר ב-90% תוך 12 ימים בלבד, לעומת ריפוי איטי בהרבה בקבוצות הביקורת.
לדברי ד"ר צ'ואנן שן, החוקר הראשי: "התוצאות שלנו ממחישות את הפוטנציאל הגדול הגלום בשילוב הנדסה מתקדמת של רקמות עם כלים ביולוגיים מולקולריים. על ידי התמקדו בחלבון TSP-1 באמצעות שלפוחיות חוץ-תאיות המהונדסות שמכילות miR-221-3p, ושילובן בהידרוג’ל GelMA, הצלחנו לא רק לשפר את תפקוד התאים המקומיים, אלא גם ליצור השפעה טיפולית ממוקדת וממושכת. פריצת הדרך הזאת עשויה לשנות מהיסוד את אופן הטיפול בפצעים כרוניים אצל חולי סוכרת, ולשפר באופן משמעותי את איכות חייהם".
הצלחת המודל הזה פותחת פתח רחב לאפשרויות נוספות. מעבר לפצעי רגל סוכרתית, ניתן ליישם את טכנולוגיית התחבושות הביו-אקטיביות גם לטיפול בפצעים כרוניים אחרים הנגרמים כתוצאה ממחלות כלי דם, ואף לשיקום רקמות קשות כמו עצם וסחוס. ככל שהמחקר והניסויים הקליניים יתקדמו, שילוב בין טיפולים מבוססי מיקרו-רנא (micro-RNA) והידרוג'לים מתקדמים עשוי להוביל לתפנית בתחום הרפואה המשקמת, ולאפשר למטופלים פתרונות יעילים וארוכי טווח לריפוי פצעים מורכבים.
עוד בנושא באתר הידען:
