תחבושת חדשנית המתפרקת מאליה בתום הריפוי

פרופסור מיטל זילברמן מהמחלקה להנדסה ביורפואית פיתחה תחבושת פצעים חדשנית המבוססת על סיבים שהיא יצרה – סיבים הגדושים בתרופות כגון אנטיביוטיקה לשם האצת תהליך הריפוי, המסוגלים להתפרק מעצמם ולהתמוסס בתום פעילותם

סיבים מרוכבים לשחרור מושהה של תרופות לייצור תחבושות המתפרקות מאליהן. צילום: פרופ' מיטל זילברמן, אוני' ת''א
סיבים מרוכבים לשחרור מושהה של תרופות לייצור תחבושות המתפרקות מאליהן. צילום: פרופ' מיטל זילברמן, אוני' ת''א

למרות התקדמויות בשיטות הטיפול ומירב המאמצים של אחיות ורופאים, כשבעים אחוזים מהפצועים הסובלים מכוויות קשות נפטרים כתוצאה מדלקות הנובעות מהכוויות. אולם, תחבושת פצעים חדשנית ומהפכנית שפותחה באוניברסיטת תל-אביב תוכל לצמצם את המספרים הללו באופן משמעותי.

פרופסור מיטל זילברמן מהמחלקה להנדסה ביורפואית פיתחה תחבושת פצעים חדשנית המבוססת על סיבים שהיא יצרה – סיבים הגדושים בתרופות כגון אנטיביוטיקה לשם האצת תהליך הריפוי, המסוגלים להתפרק מעצמם ולהתמוסס בתום פעילותם.

המחקר, שפורסם בכתב-העת המדעי Journal of Biomedical Materials Research — Applied Biomaterials, הראה כיצד תחבושת זו, לאחר יומיים בלבד, מסוגלת להשמיד את החיידקים גורמי הדלקת.

התחבושת החדשה מגינה על הפצע עד אשר היא לא נדרשת יותר, ואז היא פשוט מתמוססת לה. "פיתחנו את תחבושת הפצעים הראשונה המסוגלת הן לשחרר מתוכה תרופות אנטיביוטיות והן להתפרק ביולוגית באופן מבוקר," אומרת החוקרת. "התחבושת מתגברת על מגבלות מכאניות ופיסיקליות קיימות בשיטות לחבישת פצעים ומספקת למטפלים אמצעי חדשני ויעיל יותר לטיפול בכוויות ובפצעי-לחץ."

בעוד שהרעיון עצמו פשוט, השיטה אינה כך כלל ועיקר. העור, מסבירה החוקרת, משמש למספר רב יחסית של מטרות שונות. "תחבושת פצעים חייבת לשמר רמה מסוימת של לחות בעודה מתפקדת כמעטה הגנה," מסבירה החוקרת. "בדומה לעור, התחבושות חייבות גם לאפשר לנוזלים להיות מופרשים החוצה מהרקמה המודלקת בקצב מסוים. אסור שקצב זה יהיה איטי או מהיר מידי – אם הוא מהיר מידי, הפצע יתייבש לחלוטין ולא יחלים כהלכה; אם הוא איטי מידי, קיים סיכון ממשי לזיהום מוגבר."

התחבושת החדישה של פרופסור זילברמן, החסרה עדיין שם רשמי, תוכננה לחקות את העור ואת יכולתו להגן על הגוף. היא משלבת בתוכה תכונות פיסיקליות ומכאניות חיוביות יחד עם מה שחוקרי רפואה מכנים "צורת שחרור מבוקשת של חומרי-אנטיביוטיקה".

שלא כמו חומרי-אנטיביוטיקה הניתנים דרך הפה, חומרים הניתנים באופן מקומי מסוגלים לאתר ולחסל חיידקים מזיקים עוד לפני שהם חודרים לגוף וגורמים לדלקות נוספות, אלח-דם או אפילו מוות. "אנשים הסובלים מכוויות רחבות, לרוב אינם נפטרים מהמצב עצמו – האשם הקטלני הינו זיהומים משניים הנגרמים מחיידקים הפולשים לגוף דרך אזורי כוויות פגיעים אלו," מסבירה החוקרת.

התחבושת החדישה מונעת התפתחות חיידקים והינה ביו-מתפרקת, עובדה המסייעת לרופאים להימנע מניקוי וחבישת הפצעים באופן תכוף ובכך מאפשרת לגוף לבצע את המשימה בעצמו. "כאשר הטיפול הינו מקומי בפצע, רופא מסוגל לספק מינון גבוה אך מקומי של אנטיביוטיקה, ובכך נמנעות סוגיות של רעילות הנולדות כאשר אותה הכמות של התרופה עוברת דרך הגוף," מסבירה החוקרת.

פרופסור זילברמן מתחילה כעת את השלבים המוקדמים של ניסויים קליניים על מודלים של בע"ח. עד כה, תחבושת הפצעים שלה עברה בהצלחה מבחני in vitro פיסיקליים ומכאניים ומבחני עיכוב חיידקים במעבדה. בנוסף, היא תרה אחר שותף אסטרטגי לשם פיתוח יחדיו של המחקר ומסחורה של התחבושת.

הידיעה מאוניברסיטת תל-אביב

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן