מחקר ישראלי מתוכנן ימפה מקטעי רחוב בתל אביב ויבדוק אם מגורים באזורים עם פשיעה גבוהה נקשרים לרמות טסטוסטרון וקורטיזול ולמדדי רווחה נפשית
מחקר חדש בוחן את הקשר בין “נקודות חמות” של פשיעה לבין סמנים ביולוגיים הקשורים לתוקפנות. השאלה המרכזית הנשאלת – האם ישנו קשר בין מגורים ברחוב שבו שיעורי הפשיעה גבוהים לרמות ההורמונים טסטוסטרון וקורטיזול – שני הורמונים הקשורים לתגובות של תוקפנות וחרדה?
בעשורים האחרונים גוברת ההבנה שלחלקים קטנים בעיר – מקטעי רחוב ספציפיים – עלולה להיות השפעה רבה יותר על הפשיעה מאשר בשכונות מגורים ו/או באזורים עירוניים או כפריים. מחקרים מראים שגם בשכונות מוכות פשיעה, רוב האירועים הפליליים מתרכזים במספר מצומצם של רחובות. בתל אביב, למשל, כ־5% מהרחובות אחראים ל־50% מהפשיעה בעיר.
מה מאפיין את הרחובות הללו?
- הפרעה חברתית: שליטה חברתית רופפת, קשרים קהילתיים חלשים, עוני, תחלופה גבוהה של דיירים.
- פשיעה גלויה: נוכחות של רשתות עברייניות, חשיפה תכופה לאלימות ולעבירות.
- הזנחה פיזית: רעש, פסולת, מבנים נטושים, פינות מסתור לשימושים בלתי חוקיים, וכן במרכזי מסחר בהם יש דוכני לוטו ומכירת אלכוהול הפתוחים 24/7.
מה השאלה? האם ישנו קשר בין מגורים במקומות שבהם שיעורי הפשיעה גבוהים לרמות ההורמונים טסטוסטרון וקורטיזול – שני הורמונים הקשורים לתגובות של תוקפנות וחרדה?
איך יבוצע המחקר?
המחקר נמצא בשלב ההיערכות והגדרת המדגם. החוקרים – ד”ר רותם לשם מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, פרופ’ דיוויד וייסבורד מהאוניברסיטה העברית וד”ר לאונרד סאיג מבית החולים בני ציון – מתמקדים בימים אלה במיפוי מקטעי רחוב בתל אביב במטרה לזהות “נקודות חמות” של פשיעה לעומת “נקודות קרות” עם שיעור נמוך של פשיעה.
המפה מציגה את הריכוז המרחבי של עבירות פליליות בעיר, ומדגימה את “חוק הריכוזיות של פשיעה במקום”. (מקור :Weisburd, D., & Amram, S. 2014. Police Practice and Research, 15(2), עמ’ 101–114
המיפוי מתבסס על מחקריו הקודמים של פרופ’ וייסבורד, בשילוב שאלונים לתושבים שבודקים את תפיסת הפשיעה הסובייקטיבית ותחושת הביטחון האישי. החוקרים גם יערכו תצפיות פיזיות בשטח – יבדקו את רמת הניקיון, התאורה, הרעש, נוכחות מוסדות קהילתיים ועוד. בהתאם לכך יסווגו הרחובות ל”חמים” ו”קרים”.
בשלב הבא של המחקר, ייבחרו משתתפים מקטעי הרחוב השונים, שיתבקשו לתת דגימות רוק למדידת רמות קורטיזול וטסטוסטרון, ולמלא שאלונים הבוחנים רווחה נפשית ותוקפנות.
"אנחנו בודקים כיצד תנאים מיקרו-גאוגרפיים – כמו עוני, הזנחה וקשרים חברתיים רופפים – לא רק מעצבים התנהגות, אלא גם משפיעים ישירות על הביולוגיה של האדם."
“למעשה, מדובר במחקר אפיגנטי”, מסבירה ד”ר לשם. “אנחנו בודקים כיצד תנאים מיקרו-גאוגרפיים – כמו עוני, הזנחה וקשרים חברתיים רופפים – לא רק מעצבים התנהגות, אלא גם משפיעים ישירות על הביולוגיה של האדם.”
מחקרים אפיגנטיים בהתנהגות אלימה בוחנים את יחסי הגומלין בין הורמונים כמו קורטיזול וטסטוסטרון לבין משתנים סוציו-פסיכולוגיים כמו טראומות ילדות, מצב סוציואקונומי, רמת השכלה, התמכרויות או רקע פלילי.
רמות גבוהות של טסטוסטרון מקושרות לתוקפנות ונטייה ללקיחת סיכונים, במיוחד בנוכחות איומים. קורטיזול, לעומת זאת, מעורר פחד ורגישות לעונשים, ורמות נמוכות ממנו מיוחסות לסיכון מוגבר לתגובות תוקפניות. שני ההורמונים מאזנים בין תגובת הימנעות לתגובה תוקפנית – והחוקרים סבורים שהסביבה הפיזית הקרובה, כמו הרחוב שבו אדם גר, עשויה לשבש את האיזון הזה.
החוקרים מבקשים להראות שמעבר להיסטוריה האישית של הפרט – גם מאפייני הרחוב עצמו, כולל רעש, לכלוך או מבנים מתפוררים – עשויים להשפיע על רמות ההורמונים בגוף, וכך גם על נטייה לתוקפנות.
התרומה: מבט חדש על פשיעה
המחקר מציע זווית חדשה: פשיעה איננה רק בעיה של חוק וסדר, אלא גם תופעה בריאותית-ביולוגית. אם יימצא קשר בין סביבה מיקרו-גיאוגרפית לבין שינוי הורמונלי, ניתן יהיה לפתח מנגנוני התערבות ממוקדים יותר – לא רק באמצעים של אכיפה משטרתית, אלא גם באמצעות תכנון עירוני, חיזוק קהילתי ותמיכה רגשית.
במקום לפעול “ברמת השכונה”, ניתן יהיה לזהות רחובות ספציפיים המהווים מוקדי סיכון מוגבר – ולפעול למניעה מוקדמת, ממוקדת ויעילה יותר.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
מחקר כזה רק מסביר למה יש אח"כ כזה זלזול עמוק במדענים כיום.
כמות השטויות שרשומות פה – באמת מדהימה
זה מחקר מטעם ? להשיג תקציבי מדינה שנועדו כאילו למטרות טובות ורק בפועל נועדו להזרים כסף לשחיתות ? כי ככה זה נראה