שני החוקרים הראשיים בשני המחקרים שהתפרסמו ביחד ב-Science מסבירים בשיחה עם אתר הידען את ההבדל בין השיטות לאיסוף הנתונים, ועל העובדה שלראשונה ניתן לעקוב אחרי בעלי חיים קטנים ולאסוף ולנתח כמות גבוהה של נתונים
תיאור מקיף של שני המחקרים בידיעה נפרדת – כאן
כפי שציינו בכתבה נפרדת, הערב (ה’) פורסמו בכתב העת סיינס שני מאמרים מאת חוקרים ישראלים שהגיעו למסקנה דומה בשני ניסויים נפרדים שבהם הם עקבו אחר תנועת העטלפים, זה בעמק החולה וזה בתל אביב. שוחחנו עם שני החוקרים ונסינו להבין מהם ההבדלים בין המחקרים
בשיחה עם אתר הידען מסביר פרופ’ יוסי יובל: הצלחנו להוכיח שיש לעטלפים מפה קוגניטיבית. הם יודעים לעשות קיצורי דרך במעופם בין שני מיקומים מוכרים אבל בדרך לא מוכרת ושהם עושים זאת בהסתמך על חוש הראיה. הם עולים בגובה, מסתכלים ורואים סימני דרך כמו למשל אולי מגדלי עזריאלי ואנחנו מנחשים שהם עושים אזימוט לכמה גופים כאלה ולפי זה עושים חישוב לאן הם צריכים להגיע. סונר מאפשר ניווט על פני טווח קצר, לא בטוח שאפילו בקנה מידה של מאות מטרים.. מדובר בחושים משלימים, עטלפי פירות הראיה שלהם משובחת. ההנחה היא שהם משתמשים בסונר כדי להשלים את הניווט ארוך הטווח למשל כשהם ליד עץ ורוצים להעריך את המרחק אליו. יש לנו מחקר אחר שבמרחקים קצרים הם יודעים לתרגם הד לייצוג ויזואלי במוח שלהם.
המאפיין החשוב של המחקר שלנו הוא בכך שאנו עוקבים אחרי גורים מהיום שבו הם יוצאים לעולם, מהיום הראשון שלהם בחוץ הם יודעים לעשות קיצורי דרך. לא ברור אם הם נולדים עם התכונה הזו או לומדים אותה במהלך השבועיים הראשונים שלהם בהם הם עדיין שוהים במערה. בכל אופן גילינו כי מגיל מאוד מוקדם יש להם יכולות מיפוי. ברור שכדי לנווט הם צריכים לראות כי זו מפה ויזואלית. ככל שהם גדלים ומעשירים את המפה שבראשם, הם יכולים לקצר יותר ולנווט על פני מרחקים גדולים. היכולת נמצאת אצלם מגיל אפס.”
“לגבי הראיה יש שורה של עדויות למשל העובדה שהעטלפים עולים לגובה מעל הבניינים כשהם עושים קיצור דרך. אנחנו גם שוללים שימוש בריח, כיוון הרוח לא משפיע על הניווט שלא נעשה לא יותר מדויק אם יש רוח חזיתית או לעומת גבית שלא מאפשרת לריח להגיע אל העטלף. בכל מקרה, מעולם לא נבדקה יכולת בניית המפה הקוגניטיבית אצל בעלי חיים קטנים.”
תוכל להסביר מה ההבדל בין הטכנולוגיות בהם נעשה שימוש בשני המחקרים?
פרופ’ יובל: “ההבדל הוא שאצלנו אנחנו משתמשים ב-GPS שאוגר את הנתונים, ולאחר מכן כשעטלף חוזר למערה אנחנו פורקים את הנתונים, כלומר אנו צריכים מגע ישיר עם בעל החיים פעמיים. במערכת אטלס שפיתחה הקבוצה של פרופ’ רן נתן ביחד עם חוקר תחום המחשוב פרופ’ סיון טולדו מאוניברסיטת תל אביב הם התקינו משדרים על העטלפים וקלטו את האותות באנטנות המפוזרות על פני השטח. היתרון – לא צריך לתפוס שוב את העטלף כדי להוריד את הנתונים, החיסרון – הוא מכסה רק את האזור שבו נמצאות האנטנות, לכל אחת מהטכנולוגיות יש שימושים רבים. אטלס הוא זה ה-Reverse GPS המתקדם ביותר בעולם וגם אנחנו משתמשים בו במחקרים שלנו.”
פרופ’ רן נתן מהאוניברסיטה העברית מסביר כי מערכת אטלס הותקנה על גבי אנטנות סלולאריות בכל עמק החולה ובסביבתו – כולל במורדות הרי הגליל והגולן. בסך הכול כוסה שטח של כאלף קמ”ר – 25 על 35 קילומטרים. “מערכת אטלס מאפשרת מעקב בתדירות גבוהה ובעלות נמוכה אחר בעלי חיים קטנים יחסית לאורך זמן ובדיוק רב. כמובן המחיר הוא שהמערכת מוגבלת לאיזור מסוים, בו ניתן לקלוט את האותות: “אנחנו לקחנו את הטכנולוגיה של הGPS והורדנו אותה לגובה הקרקע, או יותר נכון על ראשי תרנים של חברות סלולאריות. כך הצלחנו לכסות את כל השטח באמצעות 14 אנטנות.”
“אנו משתמשים במערכת אטלס בעיקר למחקרים המתמקדים שבו בעלי החיים נמצאים ברוב ימי חייהם. זו חדשנות טכנולוגית פנטסטית שמעוררת עניין גדול בעולם. כי אי אפשר היה לעשות מחקרים כאלה לפני שפיתחנו את אטלס וכבר הקמנו מערכות כאלה בבריטניה, גרמניה, הולנד ובאתרים אחרים בישראל. מרגע הקמת המעכת אנחנו יכולים לקלוט מיליוני נתונים ליום. זה לא דומה לשום דבר שהיה עד עכשיו. לדוגמה תלמיד הדוקטורט הראשון שלי לפני 15 שנה עקב במשך שלוש שנים אחרי שרקרקים באזור אילת הוא מצא 500 מיקומים. היום מוצאים אפילו 2.5 מיליון נתונים ליום. קפצנו 5-6 סדרי גודל. אנחנו מכשירים מתודולוגיות שמפיקות נתונים בתפוקה גבוהה.”
“מי שהוביל את המחקר תלמיד דוקטורט שלי בשם דוד שהמי, הצליח בנוסף לעבודה בניתוח הנתונים והשתלטות על הכתיבה יחד איתי זה למפות את כל עצי הפרי בעמק החולה שמספרם מגיע לעשרות אלפים. בזכות העבודה ידענו בדיוק רב לאיזה עץ העטלפים עפים מרגע שלכדנו אותם למשך חמישה חודשים. בחנו האם המסלולים תלויים בגיל, האם הם משתנים לאורך הזמן, כל הניתוחים מראים תוצאה אחת שחוזרת שוב ושוב שהם עפים בקווים ישרים מונחים ליער. זה לא משתנה כפונקציה של הזמן של קיצור הדרך. גם צעירים, גם עטלפים בוגרים. המסקנה שלנו היא שהם בונים מפה קוגניטיבית מכיוון שהם לא עושים חיפוש אקראי שהיה יוצר מסלול מפותל. מכיוון שאנחנו יודעים היכן נמצא כל אחד מהעצים, ההסתברות שהם יעופו באקראי דווקא לעץ שלהם היא נמוכה. ניסינו לבדוק האם מנגנונים פשוטים יותר יכולים לגרום לתוצאות הללו, ולא מצאנו מנגנונים כאלה. עם זאת פסלנו את השימוש שלהם בסימני דרך באופן שוטף, אולי רק כשהם בונים את המפה הקוגניטיבית שלהם.”
<strong>עוד בנושא באתר הידען:</strong>
<ul>
<li><a href=”https://www.hayadan.org.il/fruit-bat-gps-2308118″>תגלית מדעית ישראלית: עטלפי פירות מנווטים באמצעות “מפה קוגניטיבית” המבוססת על ראייה</a></li>
<li><a href=”https://www.hayadan.org.il/movement-ecology-pnas-huji-1012081″>”אקולוגיה של תנועה”, גישה מחקרית חדשנית לחקר התנועה של יצורים חיים, פותחה ביזמת חוקר מהאונ’ העברית</a></li>
<li><a href=”https://www.hayadan.org.il/new-findings-on-how-bats-use-their-natural-sonar-to-detect-and-hunt-insect-swarms-1612191″>ממצאים חדשים לגבי האופן בו עטלפים משתמשים בסונר הטבעי שלהם כדי לזהות ולצוד נחילי חרקים</a></li>
<li><a href=”https://www.hayadan.org.il/bats-waze-2410194″>הוייז של העטלף</a></li>
</ul>
תגובה אחת
כל הכבוד!
בראש ובראשונה לחוקרים, אבל אני רוצה גם לשבח את העורך שלא הסתפק בציטוט הידיעה אלא נגם שוחח עם חלק מהחוקרים. זה חלק חשוב מהערך המוסף של האתר.