האקליפטוסים הרבים שניטעו באזור הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף בעוטף עזה. מחקר חדש בחן את השפעתם על הכלניות ועל צמחים ייחודים נוספים באזור ומציע לשקול מחדש את נטיעותיהם, כחלק ממאמצי השיקום
מעבר לקורבנות הרבים בגוף ובנפש, למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר ולמלחמה שמתנהלת מאז יש השלכות הרות אסון גם על הטבע של הנגב המערבי. הטבע הייחודי של האזור ספג נזק בלתי הפיך – עצים וצמחים רבים נשרפו, שטחי חקלאות ומשקים ננטשו ונבזזו, והשטחים הפתוחים נפגעו באופן חמור עקב מעבר טנקים צבאיים והקמת סוללות הגנה. ממצאיו של מחקר חדש שבחן את השפעת עצי האקליפטוס הרבים באזור על הצמחייה הייחודית עשויים לסייע בתהליכי שיקום ושימור הטבע המקומי.
את המחקר ערך יובל נוימן, סטודנט לתואר ראשון בפקולטה לחקלאות, מזון, וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית' באוניברסיטה העברית בירושלים, בהנחיית ד״ר ניב דה-מלאך, מרצה בכיר בפקולטה. הוא נערך כמה חודשים לפני ה-7 באוקטובר, ופורסם לאחרונה גם בכתב העת למדע ומדיניות הסביבה ״אקולוגיה וסביבה״. המחקר בחן את השפעתם של שלושה מיני האקליפטוס השכיחים ביותר באזור על הצומח, ובאופן ספציפי על צפיפות פרחי הכלניות. בניגוד לדעה המקובלת לפיה עצי האקליפטוס מעודדים פריחת כלניות, המחקר מצא ששני מיני אקליפטוס דווקא פוגעים בפריחתן, בשל תכונת האללופתיה של העצים (על כך בהמשך) או בשל ההצללה שהם יוצרים.
חלק בלתי נפרד מהנוף בעוטף
אזור הנגב המערבי שופע במגוון ביולוגי ייחודי ויוצא דופן של נופים, של צומח ושל חיות בר, בהם מינים נדירים ומינים בסכנת הכחדה. האזור מאופיין גם בריבוי יערות שנטעה קרן קימת לישראל החל מהקמת המדינה כחלק ממפעל הייעור בארץ. רוב העצים שניטעו באזור הם עצי אקליפטוס, שהפכו במשך השנים לחלק בלתי נפרד מנוף השטחים הפתוחים בעוטף עזה. עמידותם של העצים בפני יובש, בשילוב צמיחתם המהירה וחופת העלים הרחבה שלהם, עשו אותם למועמדים טבעיים לנטיעה באזור צחיח למחצה כמו הנגב המערבי. נטיעת עצים באזור זה נועדה לספק צל למטיילים, וכן לספק ביטחון על ידי הסתרת היישובים הקרובים לגדר.
מקורו של עץ האקליפטוס הוא באוסטרליה. מתוך 800 מינים של אקליפטוסים בעולם, בישראל צומחים כ-60 מינים. ״יש הטוענים שבארץ אין עצים מקומיים המתאימים לגידול באזור מדברי למחצה כמו הנגב המערבי, ולכן אקליפטוס הוא רעיון מעולה״, מסביר יובל נוימן, עורך המחקר, את הסיבה למספר הגדול של עצי אקליפטוס באזור הנגב המערבי. ״גם דבוראים נהנים מהאקליפטוס מכיוון שחלק מהמינים פורחים ומספקים צוף לדבורים במשך עשרה חודשים בשנה".
יותר צל, פחות כלניות
כמו עצים אחרים, גם עצי האקליפטוס מצלים על הצומח העשבוני (עשבי בר וצמחייה), וכך עלולים להפריע לחדירת קרני השמש ולפגוע בפוטוסינתזה החיונית לגדילת הצומח. נוסף על כך, לחלק ממיני האקליפטוס מיוחסת תכונה בשם אללופתיה, שמשמעותה עיכוב גדילתם של צמחים אחרים על ידי שחרור של חומרים כימיים מהעלים היבשים שעל הקרקע. לנוכח נוכחותם המסיבית של אקליפטוסים בנגב מפתיע שעד כה כמעט שלא נבחנו ההשפעות האקולוגיות שלהם על הצומח באזור. מחקרו של נוימן נועד לבדוק לראשונה את ההשפעות הללו, והעיתוי של פרסומו הפך אותו, למרבה הצער, לרלוונטי מתמיד שכן האזור עומד בפני שיקום. ״המוטיבציה שלנו כאקולוגים היא להיות אובייקטיביים ככל שניתן, לבחון את השפעת האקליפטוסים ולתת את חוות דעתנו המקצועית בנושא – האם העץ מוריד או מעשיר את מגוון המינים״, הוא מציין.
המחקר נערך באזור יער בארי ורעים, שם יש עצי אקליפטוס רבים שניטעו בשנות ה-90 של המאה הקודמת. אחד הממצאים העיקריים של המחקר הוא ההבדלים המהותיים בין סוגי האקליפטוסים השונים, כאשר כל אחד משפיע בצורה אחרת על הצומח. במחקר נמצא כי שלושת מיני האקליפטוס הקיימים באזור מקטינים בעשרות אחוזים את הביומסה העשבונית בהשוואה לבתי גידול אחרים באזור ללא עצים, וכי אחד המינים, אקליפטוס הצווארון, מקטין באופן משמעותי את צפיפות הכלניות הפורחות ביחס לשאר המינים.
עוד בנושא באתר הידען:
