חוקרים ששילבו נתוני לוויין ומודלים דיגיטליים הראו כי הסיכון לשיטפונות כתוצאה מהצפת חופים, עלול לגדול באופן מואץ במהלך המאה ה-21, עד פי 50 תחת תרחיש התחממות כדור הארץ בלא עצירה, במיוחד באזור הַטְרוֹפִּי. עלייה זו נגרמת בעיקר משילוב של עליית מפלס הים וגלי האוקיאנוס.
חוקרים ששילבו נתוני לוויין ומודלים דיגיטליים הראו כי הסיכון לשיטפונות כתוצאה מהצפת חופים, עלול לגדול באופן מואץ במהלך המאה ה-21, עד פי 50 תחת תרחיש התחממות כדור הארץ בלא עצירה, במיוחד באזור הַטְרוֹפִּי. עלייה זו נגרמת בעיקר משילוב של עליית מפלס הים וגלי האוקיאנוס.
כמעט 10% מאוכלוסיית העולם גרה באזורי חוף נמוכים. בנוסף לשחיקה מתמשכת ולעליית מפלס הים, אזורים אלה והמערכות האקולוגיות הייחודיות שלהם עומדים בפני סכנות הרסניות, כולל אירועי שיטפונות בגלל עקירת ההגנות הטבעית והמלאכותית. דוגמאות לכך ראינו במקרה של הוריקן קתרינה, שפגע בארצות הברית בשנת 2005, ציקלון קסינתיה באירופה בשנת 2010, והטייפון הייאן באסיה בשנת 2013 (הציקלון הטרופי הגדול ביותר שנמדד אי פעם). אירועים נקודתיים אלה צפויים להיות חמורים ותכופים יותר בגלל ההתחממות הגלובלית, ואילו ההשלכות יגדלו גם בגלל לחץ אנושי מוגבר, כמו פיתוח חוף ותשתיות ועיור מהיר.
למרות התפקיד המשמעותי של גלי האוקיאנוס בקביעת מפלס הים החופי, בעבר התעלמו במידה רבה מתרומתם לשיטפונות החוף, בעיקר בשל היעדר מידע טופוגרפי מדויק על החוף.
מדידת אירועי עבר להערכת סיכונים עתידיים
חוקרים צרפתים מ- IRD, CNES, Mercator Océan – יחד עם עמיתים מהולנד, ברזיל, פורטוגל, איטליה וניגריה, יצרו מודל משולב דיגיטלי עולמי חסר תקדים לגובה פני השטח עם אומדנים חדשים של גובה מפלס הים בתרחיש הקיצוני. מפלסי מים קיצוניים אלה מושפעים מגאות ושפל, ניתוח גובה גלים מוחמרים על-ידי רוח וכן בהסתמך על מדידות קיימות של הגנות חוף טבעיות ומלאכותיות.
המחקר החל בכימות הגידול באירועי הצפה עולמיים שהתרחשו בין השנים 1993 ל-2015. לשם כך נעשה שימוש בנתוני לוויין כדי להגדיר שני פרמטרים מרכזיים לטופוגרפיה של החוף: מדרון החוף המקומי והשטחים בקרבת החופים שנמצאים בגובה של מתחת לפני הים. הרמה הקיצונית של מימי החוף חושבה בצעדים בני שעה על מנת לזהות את מספר השעות הפוטנציאלי השנתי שבמהלכן ניתן היה לבטל את הגנות החוף בכל אזור.
“השילוב של גאות ואירועים של גלים גדולים הוא התורם העיקרי לפרקים של הצפת חוף”, אומר רפאל אלמר, חוקר דינמיקת חוף ב-IRD ומרכז המחקר. “זיהינו נקודות חמות, שבהן העלייה בסיכון לפינוי התושבים היא גבוהה יותר, כמו במפרץ מקסיקו, בדרום הים התיכון, במערב אפריקה, במדגסקר ובים הבלטי.”
האצה במהלך המאה ה -21
המדענים ביצעו גם הערכה גלובלית ראשונית של פוטנציאל החריגה מקו החוף הקיים במהלך המאה ה-21, על-ידי התחשבות בתרחישים שונים של עליית פני הים. הממצאים מראים שמספר השעות החציוניות יכול לעלות בקצב מהיר יותר מהשיעור הממוצע של עליית פני הים. “תדירות הקפיצה החופשית מואצת באופן אקספוננציאלי ותורגש בבירור כבר בשנת 2050, ללא קשר לתרחיש האקלים. עד סוף המאה, עוצמת ההאצה תהיה תלויה במסלולים העתידיים של פליטת גזי החממה ולכן בעליית מפלס הים. במקרה של תרחיש פליטות גבוה, מספר שעות החריגה העולמית עלול לגדול פי חמישים בהשוואה לרמות הנוכחיות”, מזהיר רפאל אלמר. ככל שאנו מתקדמים לאורך המאה ה -21, יהיה צורך במחקרים נוספים ברמה המקומית והאזורית בכדי לבחון את התחזיות הגלובליות הללו, המספקות בסיס איתן להציע אמצעי הסתגלות יעילים במוקדים החמים שזוהו.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
בולשיט