המחקר, שפורסם השבוע בכתב העת היוקרתי CELL, ניתח דנ”א מ- 33 חברי הקהילה היהודית שנקברו במאה ה- 14 בעיר ארפורט שבגרמניה. פרופ’ שי כרמי מהאוניברסיטה העברית, מוביל המחקר, מצא כי התקיים רצף גנטי בין היהודים האשכנזים מימי הביניים ועד היום
מחקר חדש, בהובלת פרופ’ שי כרמי מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ופרופ’ דיוויד רייך מאוניברסיטת הרווארד, ריצף דנ”א של יהודים אשכנזים מימי הביניים ושיפר את הבנתנו של הדמוגרפיה של יהודי התקופה. הדנ”א חולץ מתוך שרידי שיניים שהתגלו בבית הקברות היהודי העתיק בעיר ארפורט שבגרמניה במסגרת חפירות הצלה. הממצאים פורסמו בכתב העת היוקרתי Cell.
מאוניברסיטת הרווארד, ריצף דנ”א של יהודים אשכנזים מימי הביניים ושיפר את הבנתנו של הדמוגרפיה של יהודי התקופה. הדנ”א חולץ מתוך שרידי שיניים שהתגלו בבית הקברות היהודי העתיק בעיר ארפורט שבגרמניה במסגרת חפירות הצלה. הממצאים פורסמו בכתב העת היוקרתי Cell.
חפירות ההצלה בבית הקברות היהודי של ימי הביניים בעיר ארפורט התבצעו כהכנה לקראת הקמת מבנה על אתר בית הקברות. לאחר החפירה, הקהילה היהודית של העיר נתנה את אישורה לביצוע מחקר גנטי על שרידי שיניים שנמצאו וטרם נקברו. ריצוף הדנ”א של 33 פרטים התבצע במעבדתו של פרופ’ רייך, וניתוח הנתונים נערך במעבדתו של פרופ’ כרמי, יחד עם הדוקטורנטית שמאם ולדמן. “הנתונים הראו שהיהודים האשכנזים היו מבודדים גנטית במהלך 600 השנים שבין המאה ה- 14 להווה. כל ערבוב שהתרחש עם אוכלוסיות אחרות היה מוגבל בהיקפו ולא השפיע מהותית על ההרכב הגנטי כיום”, משתף פרופ’ כרמי.
מספר חוקרים הראו בעבר כי יהודי אירופה בימי הביניים התחלקו גיאוגרפית ותרבותית לשתי קבוצות עיקריות. המחקר הנוכחי חשף גם את קיומן של קבוצות נבדלות מבחינה גנטית. קבוצה אחת מהעיר ארפורט, אשר יתכן כי היא מייצגת את יהודי מערב גרמניה של ימי הביניים, הייתה דומה גנטית לאוכלוסיות מודרניות של יהודים ספרדים וכן ליהודים אשכנזים בני ימינו מצרפת וגרמניה. בקבוצה השנייה נראו עדויות לערבוב עם אוכלוסיות לא יהודיות ממרכז או מזרח אירופה. פרופ’ כרמי מוסיף: “הקבוצה המערבית של יהודי צפון אירופה בימי הביניים חיה בסביבת חבל הריין בגרמניה, בו הוקמו קהילות האשכנזים הראשונות. יהודי המזרח חיו במזרח גרמניה, אוסטריה, צ’כיה ופולין. שתי הקבוצות נבדלו גם בשפתם ובמנהגיהם”. ממצאים מהעיר ארפורט, הממוקמת בגבול בין האזורים בהם חיו יהודי המערב והמזרח, מתעדים הגירה לעיר במאה ה- 14. הנתונים ההיסטוריים, הארכיאולוגיים, והגנטיים מציעים את ההשערה כי נקברו בעיר יהודים משתי הקהילות ללא הפרדה חברתית ביניהן. לאחר ימי הביניים, הקהילות התמזגו ויצרו תרבות אשכנזית אחת. בהתאמה, יהודים אשכנזים כיום נראים כתערובת כמעט שווה של שתי הקבוצות מימי הביניים.
המחקר גם בחן האם בדנ”א של יהודי ארפורט ניכרות עדויות למיעוט האוכלוסייה ולמספר הקטן של המייסדים. החוקרים גילו כי למעלה משליש מהיהודים שנדגמו נשאו רצף דנ”א מיטוכונדריאלי זהה, אשר עובר מאם לצאצאיה (כיום 20% מהיהודים האשכנזים בעולם נושאים רצפי דנ”א זהים כאלה). משמעות התוצאה היא כי אוכלוסיית ראשוני האשכנזים הייתה כה קטנה, עד כי שליש מהקהילה היו צאצאיה מהצד האמהי של אישה קדמונית אחת. כמו כן, נמצאו בארפורט וריאנטים גנטיים, חלקם גורמים למחלות קשות, הנפוצים כיום ביהודים אשכנזים אך נדירים באוכלוסיות אחרות. החוקרים מסבירים כי זהו סימן היכר של אוכלוסייה עם מספר מייסדים מצומצם, מפני שווריאנטים אלו נישאו לרוב על ידי מספר קטן מאד של מייסדים, והפכו לנפוצים לאחר שהאוכלוסייה גדלה מבחינה מספרית. פרופ’ כרמי מוסיף: “מניתוח דנ”א של 16 פרטים מיהודי ארפורט, ראינו שכמעט כולם נשאו רצפים הומוזיגוטים, כלומר זהים משני ההורים. רצפים אלו יכולים להיווצר כתוצאה מקרבת משפחה בין ההורים, אך במקרה של ארפורט, הם ככל הנראה נוצרו עקב קשרים רחוקים בין ההורים בגלל גודל האוכלוסייה שנשמר קטן במשך מאות שנים”.
בעזרת שילוב נתוני דנ”א על אשכנזים מודרניים ועתיקים, צוות החוקרים העריך את גודל האוכלוסייה ב- 50 הדורות האחרונים. על פי ההערכות, מספר האבות הקדמונים בכל דור שתרמו גנטית לדורות הבאים היה בין 1,000-2,000 איש במהלך כל החצי השני של ימי הביניים. החוקרים העריכו כי גודל האוכלוסייה המיוצגת ע”י יהודי ארפורט היה אפילו קטן יותר, עד פי 3 ביחס לשאר האוכלוסייה, מה שמחזק את ההשערה כי בימי הביניים היו קבוצות גנטיות שונות של יהודים אשכנזים.
לטענת פרופ’ כרמי, הממצאים הנוכחיים עדיין דורשים מחקר נוסף: “מדובר בבית קברות אחד מעיר אחת לאורך מאה אחת בלבד, עובדה שמקשה עלינו להחיל באופן ודאי את המסקנות לכלל האוכלוסייה היהודית האשכנזית לאורך כל ימי הביניים“. כמו כן, בעוד שנמצאו קשרים גנטיים בין יהודי ארפורט לבין אוכלוסיות מודרניות מהמזרח התיכון, דרום אירופה, ומזרח אירופה, לא ניתן היה לקבל אומדנים אמינים לחלק היחסי של כל מקור ולזהות במדויק את המקורות. לטענת החוקרים, יש צורך במחקרי דנ“א מאתרי קבורה נוספים של יהודים אשכנזים ושל אוכלוסיות אחרות מאזור הים התיכון על מנת לאשש את תוצאות המחקר ועל מנת להבין טוב יותר את המקורות הגנטיים של האשכנזים הראשונים.
עוד בנושא באתר הידען:
