מאבקים על נהרות

בעקבות ובגלל ההתחממות העולמית,  עד 2050  יהיו  כמיליארד אנשים נתונים  בחיכוחים ומאבקים  שקשורים לנהרות וזאת רק באפריקה

בעקבות ההתחממות הגלובלית, ניתן לחזות שעד לשנת 2050 יהיו כמיליארד אנשים מעורבים בחיכוכים ומאבקים הקשורים לנהרות, וזאת באפריקה בלבד. מיזם סכר הרנסנס באתיופיה (Grand Ethiopian Renaissance Dam project) מהווה דוגמה בולטת לכך, כאשר הפעלתו מעוררת מתיחות בין אתיופיה, שעבורה הסכר משמש לייצור חשמל ולפיתוח מערכות השקיה, לבין מצרים וסודן, שחוששות מפגיעה בספיקת הנילוס, שמהווה עבורן מקור חיים.

מאות נהרות זורמים בין מדינות, וחלוקת המים בהם יכולה להיות מקור לשיתוף פעולה או לסיבה לחיכוכים, תלוי בתנאים ההיסטוריים, התרבותיים והכלכליים. עם זאת, בשל ההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים, ספיקת הנהרות יורדת, והמתח בין המשתמשות במים עולה.

במחקר שנערך, זוהו מערכות מים של נהרות חוצי גבולות שבהם, אם לא יהיה ניהול משותף, יחיו כמיליארד אנשים באזורים בהם יש סיכון גבוה לחיכוכים אלימים.

עד היום גבר השיתוף על החיכוכים אלא שבגלל ההתחממות העולמית ושינויי האקלים ספיקת נהרות יורדת והמתח בין המשתמשות  במי נהרות עולה.

באפריקה בה האוכלוסיה גדלה יש יותר משישים נהרות חוצי גבולות, כאשר ברוב המקרים אין הסכמים מוסדרים לשימוש במים. השילוב של התחממות, שינויי האקלים וגידול האוכלוסיה מהווים כר נרחב לחיכוכים באגני ההתהוות והזרימה שלנהרות  שלפחות את חלקם ניתן לחזות ולנסות למנעם.

במחקר זוהו מערכות מים של נהרות חוצי גבולות שבהם אם לא יהיה ניהול משותף, יחיו כמיליארד אנשים באזורים בהם  סיכון גבוה לחיכוכים אלימים.

המחקר שילב את הסיכון לחיכוחים בעקבות  מיזמים של סכרים ומפעלים הידרו-חשמלים מול ההשפעות החברתיות והכלכליות, כאשר ברור כי חוסר שיתוף בין מדינות מוביל לאובדן  רווחים ותועלת שהיו מופקים במידה של פעילות משותפת,  כולל התאמה לשינויי האקלים, הגנה על הסביבה ושיפור חברתי כלכלי. 

על כך נוסף מצב בו ללא הסכמים על חלוקת המים המתח בין מדינות  בנושאי מים גולש למגזרים אחרים וליחסים מתוחים בנושאי מדיניות וכלכלה בין אזוריים.

באפריקה חיים כ 4.5 מיליארד אנשים לאורך נהרות משותפים מסתבר כי  במצב של ״עסקים כרגיל״ כלומר ללא שינויים משמעותיים וללא הסכמים כוללים בין מדינות על שימוש משותף במי נהרות יווצר מצב בו כמיליארד אנשים יחיו באזורים בסיכון גבוה לחיכוחים אלימים. הסכנה לחיכוכים אלימים באגני נהרות באפריקה ובאסיה  גוברת בגלל שילוב של שינויים תכופים בזרימות באזורים שצמאים למים ובגלל תלותן של מדינות במורד הנהרות במעשי הארצות שבמעלה הנהרות.

כך במקרה של אתיופיה סודן ומצרים. יוזמות ותכניות קיימות להקמת סכרים נוספים  יסכנו את כמות המים בנהרות  ויגרמו לליבוי החיכוכים, כך  בנהרות רבים שסכרים עליהם יפגעו באקלים באזור הסכר ובאספקת המים לאוכלוסיה במורד הנהר. על כך נוספת הסכנה של תקופות בצורת תכופות ומתארכות  שיגרמו  לחוסר במים בנהרות רבים בעיקר באסיה  ובאפריקה, לא רק במורד הנילוס אלא גם במורד נהרות בסומליה, בקניה ואפילו באתיופיה, תוך כדי התחשבות בסביבה הטבעית ובתנאי האקלים המשתנים.

המחקר מתיחס בעיקר לאפריקה שלמרות תדמיתה היבשה יש בה  הרבה מים ובשיתוף פעולה בין ארצות וחלוקה נכונה ניתן לספק מים לרוב האוכלוסיה ולרוב הצרכים.  

האתגרים והסכנות שבאגני נהרות משותפים חייבים להכלל בתכניות כלל אזוריות כדי למנוע סיכון לאוכלוסיה וחיכוכים אלימים בין מדינות, תוך התחשבות בסביבה הטבעית ובתנאי האקלים המשתנים. באזור שלנו, למרות פיתוח שיטות השקיה חסכוניות, התפלה ושימוש חוזר במים, ראוי לזכור כי אנו נמצאים באזור חצי מדברי שהולך ומתיבש. במקביל, אוכלוסיית האזור גדלה לממדים שברור כי ללא שיתוף פעולה אזורי נרחב והדוק, נגיע שוב למלחמות על המים.

עוד בנושא באתר הידען:

• האסון הסביבתי שיזעזע את המזרח התיכון?
• למה הנהרות מלאים? כי לצמחים קל יותר לנשום
• צינור הנפט החדש שמאיים על הטבע באפריקה
• המחסור במים במזה”ת ובצפון אפריקה עלול לפגוע בבטחון התזונתי