מחקר חדש מראה כי העלייה בריכוז דו-תחמוצת הפחמן באוויר היא הגורם לכך שיותר מים זורמים לנהרות ומשם לאוקיינוסים ופחות מתאדים לאטמוספירה. יש לזה יתרונות, אבל זה גם מסוכן
אקונומיסט, הארץ, חדשות וואלה
הריאות של כדור הארץ, כלומר צמחים ירוקי עלים הקולטים את דו-תחמוצת הפחמן ופולטים חמצן, משחררות לאטמוספירה גם אדי מים. בדיוק כמו בני אדם המאבדים מים בתהליך הנשימה, כך גם צמחים. השאלה היא, מהי השפעתה של העלייה בריכוז דו-תחמוצת הפחמן באטמוספירה על התהליך? התשובה, כפי שפירסמו בשבוע שעבר בכתב העת “Nature” ניקולה ג'דני ועמיתיה מהמכון המטאורולוגי הבריטי: היא גורמת לפחות מים באטמוספירה ויותר מים באוקיינוסים.
מדידת כמויות המים שהנהרות בעולם מזרימים לאוקיינוסים מוכיחה כי הנהרות הלכו והתמלאו במאה האחרונה. באופן תיאורטי, סיבות רבות יכולות להסביר את התופעה הזאת, אבל חלקן כבר נפסלו; מחקרים הוכיחו, למשל, שאין בעולם יותר גשמים, שלגים או ברד מבעבר. ואולם, ישנן אפשרויות אחרות: אחת מהן היא שינוי מתמשך בשימוש באדמה, כגון בירוא יערות ועיור – כך, בעוד שהקרקע באזורים כפריים סופגת את מי הגשמים והעצים פולטים אותם כאדים לאטמוספירה, בערים המים עוברים ישר לצנרת הניקוז ומשם לנהרות. אפשרות אחרת היא התפתחותה של אטמוספירה אביכה יותר, המכילה פחות מים עקב הצטברות חלקיקים מזהמים. בנוסף, קיימת ההשפעה הישירה של דו-תחמוצת הפחמן על פליטת הצמחים.
הד”ר ג'דני השתמשה בטכניקה סטטיסטית המכונה “גילוי וייחוס” כדי לקבוע את מידת השפעתם של גורמים אלה. חברי הצוות ביצעו חמש הדמיות של זרימת נהר במאה ה-20. בראשונה הם איפשרו תהליך של השתנות בכל ארבעת הגורמים – משקעים, השימוש בקרקע, אובך וריכוז דו-תחמוצת הפחמן באטמוספירה; בארבע הנוספות הם השאירו קבוע בכל פעם גורם אחר. על ידי השוואת התוצאה של כל אחת מארבע ההדמיות האחרונות לזו הראשונה, הצליחו החוקרים לקבל מושג על חלקו של כל גורם בתמונה הכללית.
כמו בכל ניתוח סטטיסטי, איכות התוצאות תלויה באיכות המודל, תכנון הניסוי והנתונים. ג'דני ועמיתיה מכירים בכך שהמודל שלהם אינו מביא בחשבון את השימוש במים להשקיית יבולים – מרכיב חשוב במיוחד באסיה ובאירופה – וגם לא את מגמת ההתפשטות העירונית. ואולם, הם אומרים כי היבטים אלה רק יגרמו לריקון מים מהנהרות – דבר שהופך את מסקנתם למרשימה במיוחד: לטענתם, אי אפשר להסביר מדוע הנהרות מלאים יותר על ידי משקעים, אובך או שינויים בשימוש בקרקע, אולם ניתן להסביר זאת על ידי ריכוזים גבוהים יותר של דו-תחמוצת הפחמן באטמוספירה.
המנגנון פשוט. צמחים נושמים דרך חורים קטנים בשם פיוניות (Stromata), המצויים בעליהם. ככל שהאטמוספירה עשירה יותר בדו-תחמוצת הפחמן, נדרש לכך פחות מאמץ: הפיוניות נשארות סגורות לאורך זמן רב יותר, ופחות מים משתחררים לאטמוספירה. משמעות הדבר היא שהצמח אינו צריך “למשוך” כל כך הרבה לחות מהאדמה, והמים הנותרים זורמים לנהרות.
מחקרה של הד”ר ג'דני הוא הראשון שמזהה השפעה ישירה של דו-תחמוצת הפחמן על המערכות האקולוגיות. הממצאים מדאיגים ומעודדים כאחד. מצד אחד, נהרות מלאים יותר מעלים את הסיכון להצפות: בשבוע שעבר, למשל, מאות משפחות אולצו לעזוב את בתיהן בתאילנד, שם כמה ערים נמצאות יותר ממטר מתחת לפני הים. באופן מדאיג עוד יותר, אם הנהרות יובילו יותר מים לאוקיינוסים, רמת פני הים תעלה אפילו יותר מהר, ושינויים כאלה יורגשו בעיקר במדינות עניות, מאוכלסות בצפיפות ובגובה נמוך, כמו בנגלאדש.
מצד שני, הגישה למים מתוקים היא דבר חיובי ביותר, כל עוד ניתן לשלוט בנהרות שלא יעלו על גדותיהם. בשנת 2000 העריך ארגון הבריאות העולמי, כי מתוך שישה מיליארד בני האדם בעולם באותה שנה, לפחות 1.1 מיליארד חיו ללא מים ראויים לשתייה ו-2.4 מיליארד חיו ללא תנאי תברואה סבירים. אם משמעות העלייה בריכוז דו-תחמוצת הפחמן היא שצמחים צורכים פחות מים וכך משאירים יותר בעבור בני האדם, הרי שאולי זה אינו דבר רע אחרי הכל.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~408561018~~~40&SiteName=hayadan
