מחקר חדש בעכברים מצביע על כך שהמוח יוצר עותקים מרובים של זיכרונות, מה שמאפשר לו לווסת את השינוי שלהם לאורך זמן
הזיכרונות מתפתחים במהלך חיינו, משתנים ככל שאנו לומדים וחווים דברים חדשים וככל שאנו נמעלים זכרונות שוב ושוב. ואז, הזיכרונות מתדרדרים ככל שאנו מתבגרים.
בעבר, מדענים חשבו שהגמישות הזו היא תוצאה של שינויים בתאי המוח שקודדו את הזיכרון במקור, והם האמינו שתאים אלו מאחסנים עותק אחד בלבד של כל זיכרון במוח. עם זאת, מחקר חדש מצביע על כך שזה אולי לא נכון.
המדענים גילו שבמכרסמים, המוח מאחסן לפחות שלושה עותקים של זיכרון מסוים, ומקודד אותו במספר מקומות באיבר.
העותקים האלה מקודדים על-ידי קבוצות שונות של נוירונים בהיפוקמפוס, אזור במוח הקריטי ללמידה ולזיכרון. העותקים נבדלים זה מזה במונחים של מתי הם נוצרו, כמה זמן הם מחזיקים וכמה הם ניתנים לשינוי לאורך זמן.
במחקר החדש, שפורסם ב-16 באוגוסט בכתב העת Science, המדענים הראו שבעת שהעכברים מקודדים זיכרונות חדשים, הם תחילה יוצרים את מה שנקרא נוירונים שנולדו מוקדם. נוירונים אלה אחראים לאחסון עותק לטווח ארוך של הזיכרון, שהוא בתחילה חלש אך מתחזק עם הזמן.
לאחר מכן מגיעים נוירוני ביניים, שהם יציבים יותר מהנוירונים הראשונים, ואחריהם נוירונים שנוצרו מאוחר שמתחילת הדרך מקודדים עותקים חזקים מאוד של זיכרון. עם זאת, החוזק הזה נחלש עם הזמן.
החוקרים חשפו את הממצאים הללו על-ידי בחינת הפעילות של קבוצות שונות של נוירונים בהיפוקמפוס לאחר שהעכברים השלימו משימות זיכרון שונות. משימות אלו כללו למידה להימנע ממצבים מזיקים, כגון קבלת מכת חשמל לרגליהם, לפני שהתמודדו עם אותה משימה שוב מאוחר יותר.
הדרך שבה שלוש קבוצות הנוירונים הללו פועלות בפרקי זמן שונים עשויה לעזור להסביר כיצד המוח מווסת זיכרונות לאורך זמן, הציעו מחברי המחקר. עם זאת, עדיין לא ברור בדיוק כיצד הנוירונים האלה מתקשרים זה עם זה כדי להקל על כך, אמר מחבר שותף למחקר פלאביו דונאטו, פרופסור משנה לנוירוביולוגיה באוניברסיטת באזל בשווייץ, ל-Live Science.
הצוות מצא שהזיכרונות המאוחסנים על-ידי נוירונים שנוצרו מאוחר היו פלסטיים, או גמישים, יותר מאלה של נוירונים שנוצרו מוקדם. זה מצביע על כך שבתחילת היווצרות הזיכרון – כאשר נוירונים שנולדו מוקדם שולטים – המידע המאוחסן נשאר די יציב לאורך זמן, בעוד שהזיכרונות המאוחסנים מאוחר יותר מעוותים יותר בקלות על-ידי מידע חדש.
אם אותה תופעה מתרחשת בבני אדם, ממצא זה עשוי להוביל יום אחד לפיתוח טיפולים חדשים להפרעות ספציפיות, אמר דונאטו. לדוגמה, בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), אנשים חווים זיכרונות חודרניים, כלומר זיכרונות לא רצויים ומטרידים של אירוע טראומטי. אולי ניתן יהיה לעצב תרופה שמפעילה באופן מועדף את הנוירונים שנוצרו מאוחר, שהם פלסטיים יותר ולכן מגיבים יותר טיפול פסיכותרפי, הוא אמר.
בסיפור הקשור לאובדן זיכרון עקב דמנציה, למשל, סוג אחר של תרופה יכול להמריץ את הפעילות של הנוירונים שנוצרו מוקדם, שהנתונים שלהם מאוחסנים בצורה נוקשה יותר. באופן רחב יותר, טיפולים כאלה ינצלו את התכונות של זיכרון על-ידי בחירת איזה סוג נוירון ישמש לקידודו במוח, הסביר דונאטו.
"אני מרגיש שעכשיו יש לנו מספיק נתונים באופן שעשוי לאפשר לנו לדחוף לכיוון יותר או פחות פלסטי, על מנת לשמר אותו או בעצם לכתוב אותו מחדש," אמר דונאטו.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
באסה… זה מבטל את תאוריית "אפקט מנדלה"