נדרשת יוזמה להצלת החופים שנפגעים בגלל פעילות אנושית בשילוב עם ההתחממות העולמית
חופים המשיקים בין יבשה לים מהווים אחת החזיתות הראשונות במאבק בהתחממות העולמית ושינויי האקלים. כמיליארד בני אדם חיים במרחק של עד 10 ק”מ מחופים, ואותו מספר חי במרחק של עד 10 מטרים מעל גובה פני הים. שני המיליארדים האלה מהווים את האוכלוסייה הפגיעה ביותר לאסונות אקלימיים כמו הצפות וסופות, שמגיעות בתדירות ובעוצמה גבוהות יותר ויותר.
עד סוף המאה הנוכחית, צפויה עלייה של 2 מטרים בגובה פני הים, מה שיגרום לגלי הגירה של עשרות מיליוני בני אדם. הצורות, המיקום הגיאוגרפי וההרכב הסביבתי של חופים משתנים מחוף לחוף, לכן גם תגובת החופים לשינויי האקלים תהיה שונה.
מחקרים זיהו חופים חוליים כרגישים ופגיעים במיוחד, מאחר שהם מתבלים בקלות. סקר שנעשה ב-2018 הראה שבגלל שינויי האקלים, 25% מהחופים החוליים בעולם מתבלים בהתמדה, מצב שיחמיר בעתיד. מצב זה מדאיג מאחר שחופים חוליים חשובים לספיחת פחמן, מהווים מקום למגוון ביולוגי עשיר וכן בסיס לתיירות ולחקלאות.
כדי להציל את החופים הנפגעים יש צורך בגישה ירוקה, חופים שמשלבים בין טבע לפעילות אנושית. במחקר שנערך ב-2023 נבדקו וזוהו התכונות שמגינות על חופים: לשון ים, דיונות, איי מחסום, שוניות אלמוגים, חורשי מנגרובים ואפילו חופים קפואים – כולם תורמים לחוסנם הפיזי והביולוגי של החופים, ומהווים מחסום בפני השפעות האקלים.
במקביל תכונות אלה מספקות שירותים סביבתיים. מסתבר שהתייחסות לחופים כאל “תשתיות ירוקות” מהווה דרך לשיתוף הטבע בניהול ההשפעות שמתהוות כתוצאה משינויי האקלים.
יש צורך לזהות חופים כמערכת טבעית משתנה, ולהתמזג ולהשתלב עם הסביבה במקום לנסות לשלוט בה. ריבוי היתרונות שחוף טבעי מספק לסביבה ולבני אדם צריך להיות מובן ומוכר. לכן יש צורך להכיר בחופים כמערכת משולבת, ולא רק כגבול בין ים ליבשה.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהרשלנות הפוגענית של רשויות שונות ביחסן לחופי ישראל. הקמת מרינות, שוברי גלים ומזחים ללא התחשבות בזרמי הים, בגלים ובמצבם הטבעי של החופים – גורמת נזקים כבדים. פעילויות “פיתוח” ובינוי אלימות לאורך חופי אילת והים התיכון, המונעות על-ידי מהנדסים, ראשי רשויות ומתכננים שהבנתם בחופים ובסביבה בריאה לוקה בחסר, כבר גורמות לתוצאות הרסניות שמורגשות היום.
לאחר כל זאת, אינני יכול שלא להתייחס לרשלנות הפוגענית של הרשויות השונות ביחסן לחופינו. כך זה בהקמת מרינות, שוברי-גלים ומזחים ללא התחשבות בזרמי הים, בגלים ובמצבם הטבעי של החופים. כך גם “הפיתוח” והבינוי האלים לאורך חופי אילת.
פעילויות “פיתוח” ובינוי בחופי הים התיכון ובאילת, המונחות על ידי מהנדסים, ראשי רשויות ומתכננים שהבנתם בחופים, בטבע ובסביבה בריאה לוקה בחסר, ותוצאותיהן ההרסניות כבר מורגשות.
עוד בנושא באתר הידען:
